"1917" וההרס העצמי של המערב.

"1917" וההרס העצמי של המערב.

כבר בקדימון לסרט "1917" אשר יצא לאקרנים ב-2019 מוצג הנרטיב המרכזי שלו: בשדות הקרב של צפון צרפת במהלך מלחמת העולם הראשונה, שני חיילים בריטיים חייבים לחדור דרך קווי האויב בכדי להעביר מסר דחוף שנועד לבטל התקפה מתוכננת אשר תוביל לתבוסה בריטית וודאית. במידה וייכשלו, יטבחו הגרמנים ביחידה בריטית בה נמצא גם אחיו של אחד מהם.

אין זה המקום לדון לעומק בעלילת הסרט, ובכל מקרה הוא מספיק מרשים בכדי לחוות אותו באופן אישי. המוטיבים החשובים שלו הם מנטליים פנימיים, לא אנליטיים. הוא נועד לתפוס את הצד האנושי של המלחמה ולהציג את מציאות חיי היום יום של החיילים. על כן נדון להלן רק במספר נקודות עלילה חשובות.

הסרט מתחיל עם 2 חיילים שנחים מתחת לעץ, כאשר הם נקראים לקחת את הציוד. הם מגלים כי הגרמנים עברו לקו הביצורים הינדנבורג בו הם מוגנים טוב בהרבה, וכי גדוד בריטי אחד המורכב מ-1600 חיילים עומד להיכנס למלכודת. הקשר עם הגדוד נותק ושניהם חייבים למסור את ההודעה באופן אישי. הם מתחילים לחצות את השוחות המלאות בגופות, תוך שהסרט מציג באופן מציאותי למדי את המציאות האיומה של לחימה זו. החיילים בסרט שוחקו על ידי כ-800 אנגלים בלבד אשר התכוננו לתפקיד במשך כחצי שנה במחנה אימונים בו לימדו אותם את חיי השוחות. הם גם נאלצו לסבול יום צילום של כ-12 שעות, כך שהעייפות וקהות החושים שלהם השתקפו גם בסרט עצמו. רוב הסרט גם צולם בדרום אנגליה.

לאחר השוחות הם נעו דרך השממה העגומה של שטח ההפקר בסצנה מצמררת, ובאחד המקרים החייל מועד ומוצא את עצמו מול גופה עם פנים חיוורות ועניים שיצאו החוצה, וכן פה קפוא מאימה. אחד החיילים הללו נדקר למוות באופן מפתיע על ידי חייל גרמני שאת חייו הוא הציל קודם לכן לאחר שמטוסו הופל, וזאת היא בהחלט פרשנות בדבר חוסר ההיגיון של המלחמה הנוראית והמיותרת הזאת.

החייל ששרד מצליח להגיע ברגע האחרון לפני תחילתה של ההתקפה, ולמרות שלא מספיק למנוע את התקדמותו של הגל הראשון, ההתקפה נעצרת. אחיו של החייל שנדקר הלך אומנם עם הגל הראשון, אך שרד. סופו של הסרט הוא סוף לא חד משמעי, אולי כרמיזה על הבלבול המוסרי וחוסר הוודאות שהתעוררו לאחר המלחמה.

באופן נדיר למדי כיום, גם העיתונאים, המבקרים וגם הקהל אהבו את הסרט, לעומת למשל "הקרב על מידווי" שיצא באותה שנה, אותו הקהל אהב יותר אך המבקרים נטו יותר להעניק לו ציונים שליליים. "1917" הפך גם לסרט הראשון לעקוף באותו השבוע במכירת הכרטיסים את הסרט האחרון של מלחמת הכוכבים של סדרת סרטי ההמשך הנוראית והטיפשית של דיסני. כך, ניתן לומר שלסרט ישנו קונצנזוס מסוים, ואין לו פרשנות פוליטית לצד כזה או אחר.

הסרט יוצר את האשליה שצולם בטייק אחד,[1] וכן כי מתרחש בזמן אמת ואף אולי מנקודת מבט של חייל שלישי. מדובר בהישג טכני מרשים, ונוצרת התחושה שהצופה נע יחד עם הדמויות, דרך תעלות הבוץ, בונקרים מזוהמים, ונהרות מלאי הגופות. סרט מרשים כזה לא יכול כאמור להעביר מסר פוליטי, והוא מציג לנו רק מלחמה טהורה ואת הזוועות שלה.

הווטרנים של מלחמת העולם הראשונה כבר אינם בחיים. אולם הבמאי סם מנדס שוחח רבות עם סבו[2] ושמע את סיפוריו אשר ללא ספק באים לידי הביטוי בסצנות השונות של "1917", סיפורים אשר הן הירואים והן מזוויעים, והוא מקשר בין בני משפחה, קבוצות אתניות ועמים. הסרט הוא כמו מסורת שבעל פה, ומספר על אנשים אמתיים הנמצאים במצבים הקשים ביותר שניתן לדמיין. זו גם טרגדיה קלאסית, אך גם לא רק אירועים שליליים שהתרחשו. הפנים של הדמויות לא בולטות והן משדרות יותר את היותן כוח טבע. הן שואלות היום כיצד היכולת שלהם והאומץ לבדם יכלו להציל אותם מאש הארטילריה או מהאוויר, כמו גם מקצינים לא כישרוניים. הן בוחנות את חשיבות הבחירות האינדיבידואליות ושואלות האם יש לעזור לאויב פצוע, והסרט אכן מראה את ההשפעה שיכולה להיות לחייל בודד. הכאוס והאינדיבידואל מתקיימים זה לצד זה, כמו גם מחוץ לשדה הקרב.

גם השילוב בין היופי לאימה הוא שהופך את "1917" לכל כך מוצלח, כמו גם בידוד מלא שהופך בפתאומיות למסות המוניות של אנשים. בתחילתו ניתן כאמור לראות שדה יפה בו החייל יושן מתחת לעץ, והמלחמה לא נראית כזאת נוראית. אולם לידו נמצאות השוחות המזוויעות המלאות במכרסמים וזוהמה. מספר מטרים בהמשך נמצא שטח ההפקר בו ניתן לראות גולגולות, איברים תלושים, ובעלי חיים נרקבים. הבריטים התקדמו לשוחות מהן הניסו לאחרונה את הגרמנים והרושם הוא כמו כניסה לעולם התחתון. הצחקוקים שלהם אודות מצבם המסוכן מתחלפים במצב מסוכן באמת.

באחת הסצנות, החייל מצטרף ליחידה בריטית אשר עוזרת לו להתקרב ליעד שלו, אולם הוא נאלץ לעזוב את העמדה המוגנת יחסית הזאת ומותקף בידי צלף גרמני. הוא נופל מחוסר הכרה ברגע נדיר החותך את אשליית הטייק האחד. כאשר הוא חוזר לעצמו, הרושם הוא שהוא נמצא בגיהינום - עיר הרוסה מהפצצות בלילה, מלאה בצללים מרקדים של אויבים המוארים בעזרת אש הבוערת תמידית - ומנקודה זו הסרט הוא בסוג של עולם הבא אכזרי. אכן, בזמן שמדובר בסרט היסטורי, לא פעם הוא יוצר את הרושם שמדובר בסוג של פנטזיה אפלה, גרסת הסיוט של ספרי טולקין. למעשה, טולקין עצמו לחם במלחמה זו וניתן להבין אולי מהיכן קיבל את ההשראה לארץ החושך השחורה והמלאה במפלצות אכזריות המופיעה בספריו, בה ניתן למצוא ברזל, אפר, גופות ואש. באחת הסצנות צועד החייל בעיר הרוסה ופתאום מופיע חייל גרמני לא מזוהה, מתחיל מרדף והצופים "רצים" יחד איתו במנוסה הזאת כמו משד במטרה להישאר בחיים.

בסצנה אחרת מדבר אחד החיילים על פרחיה לבנה בביתו. בהמשך, החייל השני צף בנהר, כמעט טבוע. הוא רואה פרחים לבנים אשר נראה כי מעוררים אותו, אולם אז הכל הופך לאימה. הוא צף תוך שפוגע בגופות נרקבות. דרך הטירוף הוא זוחל החוצה ומוצא עצמו צועד אל עבר יחידת חיילים השרים את "הזר הנודד".[3] נראה כי החייל, כמו גם הצופים, לא בטוחים האם הוא בכלל בחיים.

צוות השחקנים הוא איכותי למדי, כאשר מספר שחקנים מוכרים מופיעים אף בתפקידי משנה קטנים, וכך מספר שחקנים מהסדרה "משחקי הכס" שהייתה פופולרית מאוד בזמן ההפקה של הסרט. ללא ספק, גם בעלי מספר קטן של שורות משאירים רושם רב. אולם מי שבאופן חד משמעי מוביל את הסרט הוא השחקן הראשי ג'ורג' מקיי שהפך במהלך הסרט מציני ורשלני לבעל שליחות נחוש ולהלום קרב.

"1917" הוא גם סיפור מערבי. זה סיפור על מלחמה אשר מחקה אצולות עתיקות כמו גם אימפריות ואת האמונות שהחזיקו אותן. לאחר שרואים את גיבורי הסרט במשך כמעט שעתיים חוצים גופות, בוץ וקרביים, ניתן להבין סוריאליזם, דאדאיזם, ואת התרבות הביקורתית הגדולה שקמה לאחר המלחמה. מנהיגי אירופה כשלו מול בני עמם בכך שהובילו אותם אל תוך המלחמה הנוראית הזאת.

באופן פחות מציאותי מופיעים בסרט מספר לא אירופאים בין הכוחות הבריטיים. לבריטים היו בתקופה זו הודים אימפריאליים, וחייל סיקי הוא הדמות הידידותית ביותר שהדמות הראשית פוגשת. הוא גם הדמות הלא אירופאית היחידה בעלת שורות דיבור, ומשום מה הוא מוצב יחד עם הבריטים. הסיבה שזה פחות מציאותי היא שלסיקים היו יחידות נפרדות משלהם[4] אשר לחמו באומץ רב. מצד שני, מכיוון שבסרט ישנה התערבבות בין יחידות שונות הדבר בהחלט אפשרי.

באופן מעניין, בעת הצעידה שלהם בצרפת, זעמו הבריטים כאשר ראו שהגרמנים ירו בפרות. הסיקי אומר שזה "חכם" משום שבכך הם מנעו מקור מזון לאויב. ייתכן כי הייתה כאן רמיזה לטקטיקת לחימת הגרילה שהופעלה נגד הבריטים בהמשך המאה ה-20.

אכן, במהלך המלחמה קראו הבריטים ללא אירופאים מהאימפריה שלהם להילחם לצדם. הם כינו את הגרמנים "הונים" תת-אנושיים, בזמן שפלקטים מהתקופה הציגו את "הג'נטלמנים של הודו צועדים כדי להדיח חוליגנים גרמניים".[5] התפיסה הזאת מופיעה גם ב-"1917". ללא ספק, הגרמנים לא היו אומנם אכזריים במלחמה זו כמו בזאת שלאחריה, אך גם במלחמת העולם הראשונה הם היו אחראים ללא מעט מעשים שהשפיעו לרעה על ההיסטוריה. בנוסף לשימוש המאסיבי בגז, הם כרתו ברית עם העותמאנים במידה גדולה משום שהקיסר וילהלם הוקסם מהדת שלהם, הם לימדו אותם שיטות לחימה מודרניות, ציידו אותם בנשקים מודרניים ואף הדריכו אותם ושימשו כקצינים ומפקדים ביחידות הטורקיות השונות כגון בפלשתינה. חמור לא פחות, הם עמדו מהצד במהלך רצח העם של הארמנים והנוצרים האחרים של האימפריה העותמאנית ואף זלזלו בארמנים, קראו להם "היהודים הנוצרים" והציוד שהטורקים קיבלו מהם אפשר לקדם את השואה הזאת. בהמשך היה זה לא אחר מאשר היטלר אשר הושפע רבות מרצח העם הארמני וחוסר התגובה העולמית להתרחשותו. אולם עדיין, אין "1917" מציג אפילו גרמני אחד באור חיובי או בעל תכונות טובות כלשהן, ובאופן כללי אין הסרט מראה אותם רבות. הם בוגדניים, שיכורים, מרושעים וכד'. במלחמה האמתית הייתה מעט מאוד אחדות אירופאית-מערבית, ובסרט הזה היא כלל ואינה קיימת.

בשנת 1917 ההיסטורית האמינו רבים מתומכי המלחמה כי הציוויליזציה שלהם נמצאת בסכנה. הגרמנים בהחלט ביצעו פשעים נוראים נגד אוכלוסיות אזרחיות,[6] אם כי ניתן אולי לטעון כי תעמולת בעלות הברית הגזימה מעט בהצגתם. כיום, המטרות הפוליטיות וההומניטריות של המלחמה נראות מיותרות וחסרות תועלת, ואף מגוחכות. קשה לדעת באם מישהו מהמנהגים של התקופה היה יוצא למלחמה אם היה מודע להשלכות שלה כלפי עתיד המערב ואירופה, אך אין ההיסטוריונים שואלים שאלות מסוג זה.

מבחינה אסתטית וסגנונית, חייב "1917" רבות לסרט "דנקרק" של כריסטופר נולאן מ-2017. כמו בדנקרק, יש לגרמנים תפקיד מאוד משני בסרט וכמעט מופשט, והם נקראים בשמם לעתים רחוקות. אולם מעל לכל, מדובר בשני אנגלים במרוץ נגד הזמן בכדי להציל את בני ארצם. במידה מסוימת מזכיר הסרט גם את "להציל את טוראי ראיין" של סטיבן ספילברג מ-1998 בפשטות המשימה המקדמת את העלילה, אך לא הרבה מעבר לכך. ככלל, סרטי מלחמת העולם הראשונה נדירים בהרבה לעומת סרטים שעלילתם מתרחשת במהלך מלחמת העולם השנייה משום שלעומת המלחמה המאוחרת יותר, אין מלחמת העולם הראשונה מחזיקה באותו המטען הרגשי או יכולה לשדר מסר מוסרי כזה או אחר באותו כובד המשקל. היה זה ללא ספק סיכון עבור הוליווד עקב העדר האפשרות להציג את נרטיב "הטוב נגד הרע", והתובנה כי החיילים שנלחמו נבגדו בידי הממשלות שלהם אשר שלחו אותם למלחמה שבהמשך המאה הובילה להרס התרבות שלהם ושל השכנים המערביים והאירופאים שלהם מעבר לגבול או לאוקיינוס.

"1917" מדגיש את הבעיה של תומכי הלאומיות המערביים: הגיבורים הלאומיים הגדולים רכשו לרוב את תהילת העולם שלהם דרך פגיעתם במערביים ואירופאים אחרים. הסרט מראה מצד אחד את הקשיים הנוראים אשר אבותיהם נאלצו לחוות, אך מצד שני מציג עד כמה מיותר היה הטבח העצום הזה. בין אם לחמו החיילים הללו עבור המלך, האימפריה, הדמוקרטיה או בכדי שאומות קטנות כגון בלגיה יוכלו להיות "חופשיות", ההקרבה האדירה שלהם לא רק שהייתה לשווא, היא אף הובילה לטרגדיה וקטסטרופה גדולים בהרבה. היה זה למעשה לא פחות מהתאבדותו של המערב. במידה והיו לאירופה מנהגים ראויים, מלחמת העולם הראשונה מעולם לא הייתה צריכה להתרחש, מלחמת העולם השנייה הייתה נמנעת, והאירופאים והמערביים היו זוכים בארצות מולדת בטוחות ומשגשוג. אך זה הוא המחיר של חוסר אחדות.

אולם "1917" מספק גם ניצוץ של תקווה. הסרט מסתיים עם חייל אשר חוזר לנוח מתחת לעץ בשדה שָׁלֵו. הוא מוכה ומותש, אבל בחיים. במסורת הגרמנית-נורדית העתיקה "יגדראסיל" הוא עץ העומד על ציר העולם; הוא מאחד עולמות שונים, בין היתר את העולם שלנו, את העולם העליון ואת העולם התחתון. הטכנולוגיה המודרנית מאפשרת לבמאי הסרט להציג את אחד מסרטי המלחמה הסוחפים ביותר בהיסטוריה, ולהוכיח את הגבורה שהאירופאים מסוגלים לה כאשר מוכנים להילחם עבור האינטרסים והאומה שלהם. המסר לעתיד התרבות היהודית-נוצרית הוא שהחיים ממשיכים גם לאחר הזוועות.

כאשר הדמות הראשית מתחבאת במרתף מפני הגרמנים הוא מוצא אישה צרפתייה פחדנית עם תינוק. הוא נותן לתינוק חלב ומזון ומתפתה להישאר, אולם אז שומע את פעמוני הכנסייה ומבין שחייב להמשיך במשימתו. הוא עוזב מאחור את המשפחה הקטנה הזאת בכדי להגן על משפחת הלאום הגדולה שלו ולהציל את אחיו לנשק.

כל אומה שרוצה להמשיך להישאר קיימת באזור עוין חייבת לשים בצד את הנוחיות שלה, להתמודד במידת הצורך עם האימה, ולעשות את מירב מאמציה בכדי להציל את בני עמה, את המשפחות שלה ואת עתידה. רק דרך אחדות.

[1] https://inews.co.uk/culture/film/1917-how-filmed-one-shot-single-take-sam-mendes-first-world-war-movie-bafta-2020-oscars-383173 [2] https://www.esquire.com/entertainment/movies/a30456703/1917-movie-based-on-true-story/ [3] https://www.youtube.com/watch?v=J3h7Cv2fLe4 [4] https://www.theguardian.com/world/2014/may/14/excerpts-guardian-reporting-first-world-war [5] https://collection.nam.ac.uk/detail.php?acc=1983-10-275-1 [6] John Horne and Alan Kramer, German Atrocities 1914: A History of Denial, Yale University Press, 2009.