ההתפוצצות בת 10,000 השנים: כיצד האיצה הציוויליזציה את האבולוציה האנושית.
ההתפוצצות בת 10,000 השנים: כיצד האיצה הציוויליזציה את האבולוציה האנושית.
בשנת 2009 פרסמו האנתרופולוגים פרופ' הנרי הרפדינג (1944-2016) וגרגורי קוקרן, שניהם מאוניברסיטת יוטה, ספר מאוד שנוי במחלוקת עד כדי שזה מפתיע למדי שמוציא לאור מרכזי בניו יורק הסכים בכלל להדפיס אותו. כותרתו היא: "ההתפוצצות בת 10,000 השנים: כיצד האיצה הציוויליזציה את האבולוציה האנושית".[1]
הספר מבקר ומבטל את הרעיון לפיו ההומו ספיינס כמעט ולא המשיך להתפתח לאחר היציאה של האדם המודרני מאפריקה, וכן את התפיסה כי חרף העובדה שבני האדם נראים שונה, המוח שלהם עדיין זהה. עיקר חוזקו של הספר הוא הצגת מחקרים גנטיים עכשוויים בכדי לתמוך בטענותיו. הוא מראה כי לא רק שהאבולוציה לא האטה, היא למעשה האיצה, ובמהלך אלפי השנים האחרונות בלבד היא משתוללת פי כ-100 מהר יותר מאשר בתקופת האבן, ובכך הופכת את האוכלוסיות ליותר ויותר שונות זו מזו. המחברים כותבים כי "השוויון הביולוגי של הגזעים האנושיים הוא סביר בערך כמו חופן של דולרי כסף שכולם נוחתים על הצד כאשר נופלים".
אם נצא מנוקדת הנחה שהאדם המודרני הראשון אכן התפתח באפריקה והחל ליישב את שאר העולם לפני כ-50 עד 60 אלף שנים, אין ספק שהיה מאז שינוי אבולוציוני נרחב. הדנים הצפון אירופאים ובני שבט הזולו האפריקאים החזיקו כנראה באב קדמון משותף עד היציאה מאפריקה, אולם כיום הם כה שונים שטקסונומיות סטנדרטיות אף עשויות לסווג אותם כמינים נפרדים.
אכן, שינויים דרמטיים הינם נפוצים בטבע. כאשר הדגים כלואים במערה הם מאבדים את הראיה שלהם תוך כמה אלפי שנים בלבד. אבולוציה מואצת ומהירה התרחשה כאשר עלה מפלס פני הים בסוף תקופת הקרח האחרונה לפני כ-11,500 שנים ועדרים של פילים נותקו מהיבשה ונותרו על איים מבודדים; מכיוון שהגודל הפיזי אינו מהווה יתרון על איים מסוג זה, הראו המאובנים שהפילים הללו קטנו בגודלם מ-3.6 מ' ל-90 ס"מ בטווח של 5000 שנים בלבד. מעניין לציין כי טווח הדורות של הפילים הוא 20 שנים, בדומה לבני האדם.
מחברי הספר מראים שאבולוציה מואצת אף נתפסת יותר כמובנת מאליו על ידי חוואים וחקלאים אשר מגדלים במשק החי שלהם בעלי חיים שכלל לא היו קיימים לפני 100 או אפילו 15 שנים. הם מציינים שכל זן של כלבים התפתח מהזאבים, אשר בויתו לפני כ-15 אלף שנים, וכי רוב הזנים אותם אנחנו מכירים כיום הם בני לא יותר מ-200 שנים. מדען רוסי אף הצליח לגדל ולייצר שועלים מאולפים בטווח של 40 שנים בלבד, 10 דורות, בכך שבחר לרבייה אך ורק שועלים שלווים וידידותיים. השועלים הללו איבדו את הריח המאפיין אותם, כשכשו בזנב כאשר היו שמחים בניגוד לשועלי הפרא, ואהבו ללקק את ידיהם של בני אדם.
מדענים וחקלאים בכוונה מכוונים את המסלול האבולוציוני של צמחים ובעלי חיים, אולם המחברים של הספר מציינים כי התהליך אינו שונה מהקשיחות של הברירה הטבעית, אלא הוא פשוט מהיר יותר. בני האדם התפתחו בסביבות שונות ועל כן נבדלים אחד מהשני, והספר מציין כי "אנו מצפים שההבדלים בין קבוצות אתניות אנושיות יהיו דומים מבחינה איכותית לאלה שבין גזעי הכלבים."
אולם מה גרם לאבולוציה להאיץ במהלך 10 עד 12 אלף השנים האחרונות? לפי מחברי הספר התשובה המרכזית לכך היא החקלאות. החקלאות הגדילה באופן חד את גודל האוכלוסייה ושינתה באופן קיצוני את הסביבה בה אנו חיים.
המשמעות של יותר בני אדם היא יותר ילדים ובכך גם יותר מוטציות. רק התינוקות בלבד נולדים עם כ-100 מוטציות, ולמעט אחת או שתיים כולן בדי.אן.איי. אשר לא נראה שעושה משהו ועל כן אין להן השפעה. אלו שכן יש להן השפעה הן לרוב מזיקות או ניטרליות, אך הנדירות שהינן מטיבות הן אלו שמקדמות את האבולוציה. לפני כ-60 אלף שנים, לפני היציאה מאפריקה, היו בכל העולם אולי בסביבות 250 אלף בני אדם. לפני כ-3000 שנים, בתקופת הברונזה, היו כבר 60 מיליון, כך שמוטציה לה היה אחרת לוקח כ-100 אלף שנים להופיע, יכלה להתרחש תוך 400 שנים בלבד. האבולוציה הייתה איטית מאוד בקרב בני האדם הקדמונים של התקופה הפלאוליתית מכיוון שמוטציות מטיבות מופיעות בתדירות נדירה בקרב אוכלוסיות קטנות.
אוכלוסיות גדולות הן אם כך מאגר של מוטציות חדשות והגודל שלהן כמעט ואינו מאט את התפשטות הגנים החיוביים. לפי המחברים, שדרוג גנטי הוא כמו שפעת ויכול להתפשט באוכלוסייה של 100 מיליון פי 2 מהר יותר מהזמן שהיה לוקח באוכלוסייה של 10 אלף בלבד.
החקלאות הובילה אולי לשינוי הדרמטי ביותר בסביבה הביולוגית והחברתית "בהיסטוריה" של האנושות. משמעות החקלאות הייתה שבפעם הראשונה מאז מעולם יכלו ההומו ספיינס להישאר במקום אחד, וכן להחזיק ביותר רכוש ממה שיוכלו לקחת איתם. הם יכלו עתה להיות עשירים יותר מהשכנים והצריכו שמירה למניעת גניבות. החקלאים יכלו לייצר יותר מזון ממה שדרשו המשפחות שלהם, מה שהוביל לעליית המסחר, חלוקת עבודה, אומנים, ואליטה לא יצרנית. סביבה חברתית זו הייתה חדשה ושונה לחלוטין.
שינוי חשוב מנקודת המבט האבולוציונית הייתה השינויים בתזונה, ביות בעלי חיים, וצפיפות אוכלוסין. לדיאטות החקלאיות הראשונות היה מעט גיוון והן גם כלל לא היו מזינות כמו הבשרים שבני אדם אכלו במשך אלפי שנים. עם הקיטון בחלבון הפכו החקלאים לנמוכים ביותר מ-10 ס"מ מהציידים שקדמו להם, וכל מוטציה אשר עזרה לחקלאים לקבל יותר מתזונת דגנים לא איחרה להגיע. במקביל, שימוש נרחב באש להכנת מזון רך יותר יכל להוביל להתפתחותן של שיניים קטנות יותר מאשר היה נדרש בתקופה הפלאוליתית.
משמעות הביות ומנהג רועות בעלי חיים הייתה לחיות יחד עם החיות, וכך החלו בני האדם לחלות במחלות שלהן. הכפרים גם החלו לייצר זבל אשר משך מכרסמים ובעלי חיים אחרים הנושאים מחלות. בני אדם גם חיו עתה בצפיפות גדולה יותר מכל שלב אחר ב"היסטוריה" שלהם ועל כן המחלות התפשטו במהירות. כך, הופיע צורך אקוטי בגנים המתמודדים עם המחלות הללו. החקלאים גילו לבסוף את הליך התסיסה, וכך החל הלחץ סלקטיבי לבטל את הרגישויות לאלכוהול.
בקהילות צפופות, בהן ניתן היה לאגור ולסחור ברכוש, קיים צורך בדיבור מורכב יותר מאשר בין ציידים. הבעלות על אדמות ועדרים דרשה חוקים חדשים ודרכים לעקוף אותם. היו לאנשים יותר דאגות, יותר רכוש שהיה באחריותם, והצורך להתמודד עם גנבים ורמאים. כל זה דחף את האבולוציה לכיוון חדש. אופייה של החקלאות שינתה את האופי האנושי. החקלאות דורשת תכנון גדול יותר מאשר הצייד, וכך גם ריסון עצמי. לכל הפחות, חייבים החקלאים לזרוע גידולים מראש לשנה הבאה ללא קשר עד כמה הם רעבים במהלך החורף. הבשר, לעומת זאת, מתקלקל כבר לאחר מספר ימים ולכן הציידים זללו אותו מהר במקום לחסוך. החקלאות דורשת דחיית סיפוקים.
אם החקלאים עובדים קשה הם יכולים לקדם שיפורים קבועים לאדמות שלהם ולבנות בתי מגורים בטוחים ונוחים. לציידים לא היה צורך לבנות שום דבר שלא יכלו לקחת יחד איתם או להזיז. לאחר שאכלו כמה שיכלו, הם נחו עד הצייד הבא. החקלאות העדיפה מוטציות שיצרו עמלים קבועים.
אנשים החיים בקבוצות צפופות וביישובי קבע היו חייבים לשלוט בזעם והאלימות. במידה ולציידים היו שכנים בעיתיים הם יכלו פשוט לעבור למקום אחר, אולם החקלאים לא יכלו לנטוש את החוות שלהם כך שהיו חייבים ללמוד לחיות גם עם אנשים אותם לא אהבו. לאחר שנוצרו ממשלות, נאלצו האנשים להישמע למושלים והדחף לתפוס נשק כבר לא היה הסתגלותי. כפי שהמחברים כותבים: "בסופו של דבר היו בטח אנשים רבים עם סוגי אישיויות שלא היו קיימים כלל בקרב אבותינו הלקטים".
ישנן עובדות גנטיות חד משמעיות שהחקלאות הובילה לשינוי גנטי מהיר. שיטות מתקדמות יכולות להראות כיצד דפוסים גנטיים מיוחדים התפתחו רק לאחרונה באוכלוסיות השונות, ויותר גנים חדשים התפשטו באירופה ובאסיה לפני כ-5500 שנים מאשר בכל תקופה שקדמה לכך. ההתפתחויות החקלאיות היו כנראה הסיבה.
מחברי הספר מציינים כי העובדה שהיו קבוצות שהחלו בחקלאות הרבה לפני אחרות יכולה להסביר רבות. האבוריג'ינים האוסטרליים מעולם לא עסקו בחקלאות, והאינדיאנים של אילינוי ואוהיו החלו רק לפני כ-1000 שנים. שתי הקבוצות לא שתו אלכוהול לפני שפגשו את האירופאים, ומאוד רגישות אליו ונוטים לאלכוהוליזם. למעשה, מוות מהרעלת אלכוהול נפוץ יותר בקרבם ב-30% יותר מאשר בקרב הקווקאזואידים. יתר על כן, שתי הקבוצות הללו סובלות גם מתזונה חקלאית אליה עברו רק לאחרונה. סוכרת מסוג 2, למשל, קשורה לרגישות לפחמימות וכן לנטייה מטבולית להשמנה, והיא נפוצה יותר בקרב האבוריג'ינים ופי 2.5 בקרב האינדיאנים של נאוואחו.
גם אפריקה דרומית לסהרה אימצה את החקלאות הרבה יותר מאוחר, כ-7500 שנים לאחר הופעתה במזרח התיכון, ומחברי הספר טוענים שהדבר יכול לעזור להסביר מדוע הבדלי האינטליגנציה אינם יכולים להסביר את כל הבדלי ההתנהגויות בין הגזעים. המחברים טוענים כי גם כאשר שתי קבוצות הינן בעלות רמת משכל דומה, השחורים עדיין עוסקים יותר בפשיעה, בטלנות והינם בעלי מספר גדול יותר של ילדים ממזרים. הדבר קשור קרוב לוודאי להידבקות למנטליות "לתקוף ולתפוס" המהירה והמידית המתאימה לציידים אך אשר נעלמה בהדרגה בקרב החקלאים בצפון.
פרופ' הרפדינג וקוקרן טוענים שזאת היא קרוב לוודאי הסיבה לקושי ללמד בושמנים אפריקאים, אשר עד היום לא ביצעו את המעבר לחקלאות, להיות רועים במקום ציידים - הם נוהגים לאכול כמה שרק רוצים ללא חשיבה לטווח הארוך או על הצורך בשימור. הסינים, מצד שני, עוסקים בחקלאות כבר תקופה ממושכת מאוד ועל כן נראה כי נפטרו מכל הגנים הקשורים להפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות. משמעות ההבדלים מסוג זה בין האוכלוסיות היא שיהיו כאלו שיכולו להקים ציוויליזציות וכאלו שלא. המחברים מצביעים על כך שהיו אוכלוסיות שקפצו אל תוך העידן התעשייתי בזמן שאחרות נותרו בעוני, ועל כן מסכמים:
"אם הגורמים הבסיסיים להבדלים אלה הם שינויים ביולוגיים המשפיעים על תכונות קוגניטיביות ואישיותיות, שינויים שהם תוצר של ברירה טבעית הפועלת במשך אלפי שנים, פתרונות קונבנציונאליים לבעיית המודרניזציה האיטית בקרב אנשים עם ניסיון חקלאי רדוד הם בעייתיים מאוד". אך הם אינם מציעים פתרונות "לא קונבנציונאליים".
קיימים אספקטים של העולם המודרני אליהם פשוט לא ניתן להגיע ללא אינטליגנציה וכל הגנים הנדרשים לתמיכה בכך. המחברים טוענים כי "ייתכן ש'המהפכה' המדעית נבעה משינויים צנועים בתדרי הגנים המשפיעים על תכונות פסיכולוגיות מרכזיות". הם מסבירים שהמדע עלה כנראה רק אחרי שהייתה לחברה כמות מינימאלית וודאית של אנשים להם היה את הדחף להתעניין בתעלומות והם היו מספיק חכמים לפתור אותן. כמו כן, חייבת להיות רמה של תקשורת אשר מאפשרת לחברה להעביר רעיונות בכדי שאנשים חכמים יוכלו ליהנות מהממצאים והגילויים של אחרים. במילים אחרות, לא לכל החברות יש בסיס גנטי עבור המדע.
המוח התפתח בצורה שונה בין הקבוצות השונות בדיוק באותה המידה כמו צבע עור, מבנה גוף ותווי פנים. המחברים מוסיפים כי לאחרונה ישנן גרסאות של גנים המשפיעים על הסינפטוגנזה, גידול בסיב העצבי אקסון, מבנה השכבות של קליפת המוח וגידול המוח. "שוב, רוב הגרסאות החדשות הללו הן אזוריות. האבולוציה האנושית דוהרת בטירוף לכל הכיוונים."
לעתים, מה שנראה על פניו כמו דמיון גזעי הוא לא יותר מהבדלים שפשוט דומים אחד לשני. לדוגמה, מציינים המחברים שחרף העובדה שלקווקאזואידים והאסיאתיים יש עור בהיר בהרבה מאשר אצל האבות האפריקאים שלהם, המנגנונים הגנטיים המורידים את ייצור המלנין שונים בין שני הגזעים הללו. הן באירופה והן באסיה היה זה יעיל לקבל יותר אור שמש לצורכי סינטזת ויטמין די., אולם האבולוציה מצאה דרכים נפרדות לעשות זאת.
הדבר נכון גם לגבי רגישות ללקטוז, נושא שלכבודו מוקדשים מספר עמודים בספר. לפני הביות של הצאן לא היה לבני אדם הצורך ביכולת לעכל חלב לאחר הגמול מחלב האם, ולכלל האוכלוסייה הייתה רגישות ללקטוז עד אשר התרחשותה של מוטציה בקרב הרועים של אירופה לפני 8000 שנים. המחלבות מייצרות פי 5 קלוריות לאקר מאשר לגדל צאן לשחיטה והחלב הוא מאוד מזין, ועל כן היה יתרון גדול למבוגרים לשתות אותו. כך התפשטו המוטציות הללו לאורך אירופה.
אלפי שנים מאוחר יותר, גם האנשים בסודן ואתיופיה פיתחו סיבולת לחלב, אולם המוטציה שלהם הייתה שונה מזו שהתפתחה בצפון. ליכולת לשתות חלב היה יתרון כה גדול שהיא הייתה מתפשטת בכל רחבי אפריקה אם אפילו קבוצה מאוד קטנה של אנשים צפוניים הייתה מגיעה לאזור זה במהלך תקופת הברונזה. אולם המחסור בגנים צפוניים מרמז על מחסור בקשרים עם אנשים דרומית לסהרה.
הרפדינג וקוקרן מעלים אפילו את האפשרות כי הסיבולת ללקטוז יכולה אף להסביר את התפשטותם של ההודו-אירופאים. סביב שנת 3000 לפנה"ס, החלו הנוודים הללו לנוע מביתם המקורי באנטוליה או דרום רוסיה המודרנית. הם הביאו לבסוף את השפה והתרבות שלהם לא רק לאירופה אלא גם למרכז אסיה, המשורים האיראניים, והתת יבשת ההודית. כיום, כ-3 מיליארד אנשים מדברים ביותר מ-400 שפות ודיאלקטים אשר מרכבים את משפחת השפות ההודו-אירופאיות, ובכך הופכים אותה לגדולה בעולם.
נשאלת השאלה כיצד הצליחו ההודו-אירופאים להתפזר על פני אזורים כה גדולים? המחברים מאמינים שההסבר הוא שהם היו הראשונים בעולם לפתח סיבולת ללקטוז, מה ששינה באופן נרחב את החברה שלהם. ראשית, היות והיה זה יעיל מאוד לחלוב את הצאן כמו גם לאכול אותו, הצליחו שותי החלב הראשונים לייצר אוכלוסיות צפופות יותר מאשר החקלאים או רועים אחרים. כמו כן, הצאן הוא נייד ויקר, והרועים נאלצו להפוך למקבצי צאן או גנבי צאן מה שהוליד את מסורת הלוחמים. החקלאים שנאלצו להגן על החוות שלהם לא יכלו לעמוד מול ה-"בוקרים" הניידים הללו אשר יכלו לתקוף מתי שרק רצו. שלישית, הייתה לשותי החלב דיאטה טובה יותר, ויש עדויות שההודו-אירופאים היו בממוצע כ-10 ס"מ גבוהים יותר מאלו שהם הצליחו להביס אותם.
ההודו-אירופאים המשיכו במסע כיבושים אשר נמשך אלפי שנים והם נספגו בתרבויות המקומיות. המדינות החזקות והמבוססות של המזרח התיכון הצליחו לבלום אותם, אולם באזורים הקרים היו ההודו-אירופאים בלתי מנוצחים מכיוון שעונות הגידול היו קצרות יותר והתזונה העדיפה שלהם העניקה להם יתרון.
סיבולת ללקטוז התפתחה בנפרד גם בחצי האי ערב בין שותי חלב גמלים. ייתכן כי גם כאן, תזונה עדיפה, ניידות ומסורת של פשיטות לוחמניות עזרו לערבים להשיג את הכיבושים האדירים שלהם במזרח התיכון ולאורך צפון אפריקה ואף לפלוש לאירופה, היכן שהם נבלמו לבסוף רק בדרום צרפת בשנת 732, בידי שותי חלב אחרים.
נושא פחות ספקולטיבי עליו דנים בהרחבה בספר זאת האבולוציה של עמידות למחלות. המחלות שנגדן לא הייתה לאינדיאנים חסינות עזרו לספרדים להשתלט על העולם החדש, והספר מסביר מדוע מערכת החסינות שלהם הייתה כה חלשה. האבות של האינדיאנים חצו את הגשר היבשתי מאסיה לצפון אמריקה כ-15 אלף שנים לפני הגעתם של הספרדים ולא הביאו עימם את מחלות ההמונים אשר הופיעו לאחר עליית החקלאות. כמו כן, בדרכם ליבשת האמריקאית הם חצו אזורים קרים אשר הרגו בקטריות מדבקות רבות. כמו כן, הם הובילו להכחדתם של מרבית בעלי החיים הגדולים של היבשת (אשר התפתחו בנפרד מהאדם ולא פיתחו מנגנוני התגוננות נגד ציידים) ועל כן הייתה להם כמות קטנה מאוד של בעלי חיים מבויתים מהם ניתן היה לקבל את המחלות. כך, לא הופעל עליהם לחץ לפתח מערכת חיסונית חזקה. יתר על כן, במהלך התקופה בה נדבקו האירופאים במחלות ומגיפות, פיתחו האינדיאנים מערכת חיסונית חלשה יותר. אכן, שיעורי סוכרת מסוג 1 ותרשת נפוצה נמוכים יותר בקרב האינדיאנים מאשר האירופאים, אשר נגרמים כתוצאה מתגובות חיסוניות פעילות יתר על המידה.
כתוצאה, האינדיאנים נפגעו מאוד מהמחלות של העולם הישן כגון אבעבועות שחורות, במיוחד תושבי האיים הקריביים. היו אלו האינדיאנים של הרי האנדים הגבוהים אשר הצליחו להתמודד יותר עם הספרדים מכיוון שהבקטריה של העולם הישן לא שרדה לעתים קרובות את הקור, ומכיוון שהאינדיאנים יותר הסתגלו לאוויר הדליל. אפילו שבט שהתגלה לראשונה רק ב-1980 ביערות הגשם של ברזיל נעלם כמעט במלואו עקב שחפת שש שנים מאוחר יותר חרף מאמצי הרפואה המודרנית.
לא יהיה זה אם כך נכון להאשים את הספרדים בהשמדה מכוונת של האוכלוסייה "המקומית", והם ביקשו כמובן לשלוט על אימפריה מאוכלסת ולא שיממון של גופות. כמו כן, כאשר השתלטו הספרדים על הפיליפינים פחות ממאה שנים מאוחר יותר, לא הייתה נפילה דמוגרפית עקב חסינותה של האוכלוסייה למחלות האירופאיות.
כאשר מגלי הארצות האירופאים חקרו לראשונה את אפריקה גם הם נפגעו ממחלות לא מוכרות. החיילים הבריטיים בחוף הזהב איבדו חצי מכוחם תוך שנה. ללא פיתוח תרופות למלריה, קדחת צהובה ומחלת השינה, המושבות באפריקה לא היו אפשריות.
כנושא נפרד, מקדיש הספר פרק ארוך בניסיון להסביר כיצד הפכו היהודים האשכנזים לאנשים החכמים ביותר בעולם. המסחר והלוואת כספים היו עיסוקים לבעלי מנת משכל גבוהה, ובטווח של 1000 שנים, כ-40 דורות, העלו היהודים את האיי.קיו. שלהם בכ-12 נקודות בממוצע.
האינטליגנציה היהודית קשורה גנטית עם מחלות כגון טאי זקס, מחלת גושה ו-דיסאוטונומיה משפחתית, אשר פי 100 נפוצות יותר בקרב היהודים מאשר אירופאים אחרים. נראה כי אנשים עם סוג אחד מהגנים הללו נהנים מיתרונות במנת המשכל, בזמן ששני סוגים גורמים למחלה. עם הזמן, המוטציות המטיבות עם תופעות לוואי מסוכנות כאלו מוחלפות בידי מוטציות שפירות יותר. הימצאותן של המוטציות המוזרות הללו ביהודים מרמזות שהן התפתחו בתקופה המודרנית בלבד.
כהערת שוליים, ניתן להוסיף כי הרפדינג וקוקרן ביצעו מספר מחקרים נוספים המנסים להסביר את האינטליגנציה הגבוהה של היהודים, בעיקר במאמרם מ-2005 "תולדות הטבע של האינטליגנציה האשכנזית".[2][3]
פרק מאוד ספקולטיבי אך מעניין בספר בוחן את האפשרות שהניאנדרטלים העניקו להומו ספיינס תרומה גנטית מכרעת. אין שום ספק שלפני כ-30 או 40 אלף שנים התרחש משהו חשוב מאוד. במהלך תקופת האבן הזאת הופיעו כלים חדשים, כלי נשק משופרים, אמנות, פיסול ושימוש יעיל יותר באש. השינויים הללו התרחשו אך ורק באזור אירואסיה, והמחברים בטוחים כי התפתחויות אלו לא היו מתרחשות ללא שינוי גנטי.
הפריחה הזאת של תקופת האבן התרחשה פחות או יותר במהלך 10 אלף השנים במהלכן נאבקו האדם המודרני והניאנדרטל על אותה הטריטוריה. הניאנדרטל נעלם, וניתן לטעון כי ניצחנו משום שהיינו יותר אינטליגנטיים, בעלי שפה מתקדמת ואולי בעלי עמידות למחלות. יחד עם זאת, מאמינים המחברים שהיה ערבוב גנטי בין שני המינים, ומסבירים שאפילו רק כמה גנים ניאנדרטליים היו מאוד שימושיים עבור ההומו ספיינס, והם היו מתפשטים בכל האוכלוסייה בזמן שהמיותרים היו נעלמים. הם כותבים כי "סביר מאוד להניח כי מתוך כ-20,000 גנים, לפחות כמה מהם [של הניאנדרטל] היו מיטיבים להחזיק בהם". קשה אומנם להשיג די.אן.איי. ניאנדרטלי והעדויות הגנטיות אינן חד משמעיות, אולם הם מציינים את המקרה הגנטי של "אינטרוגרציה", בו מינים פראים השיגו מוטציות מועילות מאוכלוסיות אחרות.
[1] Gregory Cochran and Henry Harpending, The 10,000 Year Explosion: How Civilization Accelerated Human Evolution, Basic Books, 2009.
[2] http://web.mit.edu/fustflum/documents/papers/AshkenaziIQ.jbiosocsci.pdf
[3] https://www.nytimes.com/2005/06/03/science/researchers-say-intelligence-and-diseases-may-be-linked-in.html
