שימור אתרים ותרגום המצרית הקדומה.
שימור אתרים ותרגום המצרית הקדומה.
המטייל והחוקר המפורסם בן המאה ה-14 אבן בטוטה תיאר את הפירמידות במצרים אותן התיימר לראות במו עיניו: "הפירמידה היא מבנה של אבן חצובה מוצקה, בגובה עצום ותכנית מעגלית, רחבה בבסיסה וצרה בחלקה העליון, כמו דמות קונוס." התיאור הלא מדויק הזה המציג פירמידות מעגליות לא משאיר ספק כי אבן בטוטה לא באמת ראה את הפירמידות, קרוב לוודאי משום שהיה אדם אדוק בדתו ועל כן לא באמת התעניין במבנה של כופרים. המטייל מייצג בעצם את ראיית עולמם של אנשי קבוצת דתו אשר במקרה הטוב לא התעניינו בתרבותן של דתות אחרות, בעבר כמו גם בהווה, ואף היו עונים כלפיהן במקרה הרע.
אל-עזיז עות'מאן, בנו של סלדין (צלאח א-דין) והסולטן השני של השושלת האיובית אותה הקים אביו, הושפע כנראה מהפנטיות הדתית של סלדין וניסה להרוס את הפירמידות הגדולות של גיזה שלוש שנים בלבד לאחר מותו של אביו ב-1193. הסיבה שהדבר לא יצא לבסוף אל הפועל הייתה רק משום שהפירמידות היו גדולות ומסיביות מדי כך שאל-עזיז וויתר לבסוף על ניסיון לבצע את ההרס. עם זאת, הוא בכל זאת הצליח להסב נזק אדיר לפירמידת מנכאורע, הקטנה מבין הפירמידות הגדולות, נזק אותו ניתן לראות עד היום. לשם כך הוא הביא לפירמידה פועלים רבים מאזורים שונים ותיקצב אותם במשך שמונה חודשים מלאים.[1]
ונדליזם מזרח תיכוני מסוג זה הינו מוטיב שחוזר על עצמו פעמים רבות לאורך ההיסטוריה. הספינקסים, בדוגמת הספינקס הגדול של גיזה, נבנו והוצבו לאורך הדורות בזוגות, וישנן עדויות הן מהתקופה הקלאסית והן ממקורות של ימי הביניים כי גם לספינקס שהשתמר בגיזה היה תאום. לפי אחד המחקרים, הספינקסים הוצבו זה מול זה משני צדי הנילוס, אולם הספינקס השני נפגע משיטפון ופורק לחלוטין אחרי הכיבוש הג'יהאדיסטי של מצרים ושימש למעשה כמחצבה עבור הכפרים של הכובשים.[2]
האגדה אודות הרס האף של הספינקס שנורה בידי הארטילריה הצרפתית במהלך של מסעו של נפוליאון למצרים ב-1798 היא מגוחכת מבחינה היסטורית, והשרטוטים ההיסטוריים מראים כי הוא נהרס כבר הרבה לפני כן. ההיסטוריון בן המאה ה-15 אל-מקריזי כותב כי ההרס של האף בוצע בידי המנהיג ה-סופי מוחמד שיים אל-דהאר. כאשר שמע אל-דהאר במאה ה-13 כי איכרים מקומיים הביאו מנחות אל הספינקס בכדי שיברך את הקציר שלהם, הוא זעם על עבודת האללים הזאת וביקש להרוס את הפסל הגדול, אולם הצליח רק להרוס את האף. בין אם התיאור של אל-מקריזי מדויק או לא, ברור כי האף היה שבור כבר במאה ה-15, וכי לסופיסטים לא הייתה חיבה לתרבויות שבאו לפניהם בארצות אותן כבשו. השליטים הממלוכים של מצרים אף התאמנו על הספינקס בקליעה למטרה,[3] וכך גם החיילים העותמאניים.
המשלחת הצרפתית לא רק שלא שברה את האף של הספניקס, אלא הביאה עימה למצרים מספר גדול של מדענים בכדי לקטלג לראשונה את כל המונומנטים העתיקים ובכך ייסדה למעשה את האגיפטולוגיה המודרנית.
אבן הרוזטה המפורסמת הכתובה בשלושה סוגי כתב שונים נמצאה בידי הצרפתים ב-1799, ונחקרה בין היתר בידי הפילולוג והמזרחן הצרפתי ז'אן-פרנסואה שמפוליון. ב-1822 הצליח שמפוליון לפענח את הכתב ההירוגליפי המצרי העתיק, אשר שימושו הופסק במאה ה-6 עת ביקשו הביזנטים לבלום את הדת הפאגנית של מצרים העתיקה, ואשר היה קיים לכל הפחות מאז תקופת "פלטת נערמר" במאה ה-32 לפנה"ס. בכדי להצליח במשימת תרגום זו עשה שמפוליון, בצד גאוני ובשונה מיריבו האנגלי תומאס יאנג, שימוש בשפה הקופטית, אשר בתקופה המודרנית נשמרה רק הודות לשפה הליטורגית של הכנסייה הקופטית האורתודוקסית. חשוב לזכור כי השפה הקופטית היא צאצא ישיר של השפה אותה דיברו במצרים העתיקה, למעשה אותה השפה בדיאלקט שונה, זאת בשונה מהפולשים שכבשו את מצרים במאה ה-7. למעשה, הקופטים הינם השארית היחידה לצד המונומנטים של מצרים העתיקה אותה הכובשים לא הצליחו להרוס. עם הכיבוש שרפו כנראה הפולשים גם את הספרייה הגדולה של אלכסנדריה[4], ועם העלייה הקצרה של הקיצוניים בתחילת העשור השני של המאה ה-21 הם שוב ביקשו להרוס את הפירמידות.[5]
הכובשים, על גווניהם השונים אך בעלי אותה הדת, שלטו במצרים מעל לאלף שנים אך מעולם לא הצליחו לפענח את ההירוגליפים, וגם אם היה מישהו שהצליח לעשות זאת באופן מאוד חלקי[6] הידע הזה מת איתו ולא הייתה לכך כל השפעה היסטורית, ונראה כי בכל מקרה הכובשים לא הביעו בכך עניין רב. הנוצרים, לעומת זאת, הצליחו לעשות זאת תוך דור אחד בלבד לאחר שחזרו לארץ הנילוס.
האיגיפטולוג הצרפתי אוגוסט מארייט קבע במהלך שהותו במצרים כי המדינה חייבת חוקים נוקשים יותר לצורכי שימור המונומנטים. הוא היה האחראי להקמתו ב-1862 של שירות העתיקות המצרי וכן ייסד את המוזיאון המצרי בקהיר. הוא נקבר בגן מול המוזיאון עם מצבה המזכירה סרקופג מצרי עתיק.
כמו כן, המסע של נפוליאון לא היה הראשון. עוד בשנות ה-60 של המאה ה-18 ממן מלך דנמרק משלחת מדעית אשר יצאה מקופנהאגן בדרכה למצרים, פרס, מסופוטמיה, סוריה, פלשתינה, לבנון, תימן, טורקיה וערב הסעודית המודרניות. המטרה הייתה מדעית לחלוטין במטרה ללמוד על הארצות, המנהגים, התרבויות, ההיסטוריה והעמים. רק מלומד גרמני אחד שיצא עם המשלחת, קרסטן ניבור, הצליח לשרוד.
מטרת המשלחת הייתה רק סקרנות מדעית-מחקרית, בזמן שהמקומיים במזרח התיכון כלל לא הצליחו להבין מדוע מתעניינים המערביים באבני כופרים חסרות ערך. כאשר הגיעו החוקרים הצרפתיים, כה מוזרה הייתה התעניינותם באבנים העתיקות שהתפשטה שמועה שהן מחביאות אוצרות סודיים. עקב כך החלו התושבים המקומיים לתקוף פיזית פסלים, קברים ומקדשים עתיקים במטרה למצוא אבנים יקרות. אולם בהמשך הם הבינו כי האירופאים מתעניינים יותר באבנים עצמם מאשר במה שהם יכולים להכיל. כך, הם הפכו במהרה למומחים בחיפוש אחר העתיקות בכדי שהאירופאים ישכרו את שירותיהם, אך גם למומחים גדולים בזיוף עתיקות ברמה כה גבוהה שהם הצליחו לרמות את האגיפטולוגים של התקופה.[7]
כתבי היומן של קרסטן ניבור מציגים תמונה כוללנית יחסית של מצב שימור העתיקות במזרח התיכון. תחת המוחמדנים, הוא כותב, האזורים היפים ביותר סביב אלפו בסוריה הפכו לשממה. השלטונות הטורקיים לא מגנים על תושבי הגבולות המדבריים החקלאיים מפני הערבים, הכורדים והטורקמנים, ועל כן נאלצים אלו בהדרגה לעזוב את האדמות המשפחתיות העתיקות שלהם, ובכך גורמים להתפשטותו של המדבר.[8]
הדבר לא היה שונה בהודו, ובזמן שהבריטים ביקשו לשמר את המבנים ההיסטוריים של כל הדתות, המסגד של קוטוב בדלהי נבנה על גבי מה שהיה לפני כן מקדש של הג'ייניזם.[9]
הקריאות של אל-עזיז עות'מאן ושל קיצוניים מודרניים להרוס את מבני הדת של דתות אחרות אינן יוצאות דופן לאורך ההיסטוריה,[10] וממשיכות גם כיום. מנהיג דת של בחריין, חרף הטענות של התקשורת המרכזית כי מדובר בתרמית, אכן קרא לשלטון האחים המוסלמים במצרים להרוס את הפירמידות[11]. יש לכך לא מעט תקדימים היסטוריים, וכבר בתחילת הדרך הפך המקדש של העלייה לרגל למסגד. בנוסף למצרים והודו, הרס המקדשים העתיקים התרחש גם במלזיה, עיראק, טוניסיה וישראל.[12] במה שהוגדר כפשע מלחמה, הרסו הקנאים את המורשת של המזבחים העתיקים של טימבוקטו במאלי.[13] הסיבה לכך נובעת במידה רבה מהעובדה כי רבים מהפוגעים לא מזדהים עם הזהות הלאומית שלהם ועל כן למעשה לא משתייכים לשום זהות למעט "האומה" של הדת שלהם, ואפילו המנהיג לשעבר של האחים המוסלמים הצהיר באחת הפעמים כי "לעזאזל עם מצרים".[14] גם בקהיר עצמה בוצעה התקפה דתית על פסלים עתיקים במוזיאון של העיר[15], דבר שהעלה את השאלה הנכונה האם היה זה בכלל נכון "להחזיר" את אבן הרוזטה למצרים,[16] במיוחד משום שלשולטים בה כיום אין שום קשר היסטורי לאבן. הרס אלפי הכנסיות במלזיה, סרביה וקוסובו נראה כמו עניין שולי בהתחשב בעובדה שקיצוניים סעודיים הורסים אפילו את המורשת התרבותית שלהם עצמם.[17] היחידים במזרח התיכון שהצליחו להימנע מכך (למעט הנוצרים המארונים בלבנון) הם הפרסים, אשר הצליחו למנוע את הערביזציה של ארצם במידה גדולה באמצעות משוררים כגון פירדוסי וחיבורו "שאהנאמה", ועל כן שמרו על תקופתם ההיסטורית שקדמה להמרה הדתית.
פסלי בודהה בבמיאן באפגניסטן בני המאה ה-5 הושמדו בידי הטאליבן ב-2001,[18] והמושל של פרובינציית בבמיאן בעת האירוע אף נבחר לפרלמנט האפגני ב-2005. שר המודיעין אף התלונן בדבר הקושי לפוצץ פסלים החצובים בתוך הר. אכן, הפסלים, שהיו פסלי הבודהה הגבוהים בעולם, 53 ו-36 מטרים, דרשו עזרה ומהנדסים מפקיסטן וסעודיה בכדי להיהרס, ועבודה של כחודש. היה זה לא הניסיון הראשון וכבר המלך המוגולי האחרון אורנגזב בעל הדת המזרח תיכונית ביקש להשמיד ללא הצלחה את הפסלים מאות שנים קודם לכן. למעשה, הם השמידו לאורך שנים רבות את כל אשר יכלו מהתרבות היוונית-באקטרית של אפגניסטן. כך, סביר להניח, כי במידה וגם לאל-עזיז עות'מאן הייתה גישה לטכנולוגיה והשכלה מערבית מודרנית, גם הפירמידות היו הולכות בדרכם ההיסטורית של אין ספור מקדשים הינדיים ובודהיסטיים. כל זאת במקביל לעובדה כי לבעלי דתות אחרות אסורה הכניסה לשתי הערים הקדושות בערב הסעודית בתואנה כי הם יכולים לפגוע במבני הדת.
הסיבה שהפירמידות והספינקס הנותר ממשיכים לעמוד כיום קשורה אך ורק לעובדה כי כלכלת מצרים תלויה בתיירות. היו אלו האגיפטולוגים המערביים כגון שמפוליון, קארל ריכרד לפסיוס, והווארד קרטר אשר פתרו את אבן רוזטה וגילו את קברו של תות ענח' אמון, והיומרות של זאהי חוואס ודומיו אינן משנות את המציאות ההיסטורית. למעשה, גם במסופוטמיה וסוריה לא היה המצב שונה, והיה זה אוסטן הנרי לייארד אשר גילה את העתיקות של אשור, לנרד וולי אשר העניק לעיר הבבלית 'אור' את ההערכה ההיסטורית המגיעה לה ואסף וקטלג את הממצאים הארכיאולוגים שקדמו לכיבושי הג'יהאד, והנרי פרנקפורט ואחרים אשר ביצעו מחקר מקיף של הממצאים באירופה וארה"ב. גם המוזיאון של בגדד הוקם בידי מערביים, מתוך משרד העתיקות של גרטרוד בל. למעשה, המוזיאונים המערביים האלו הם הדבר היחיד ששומר על הממצאים העתיקים באזורים הללו של העולם. גם מעט המזרח תיכוניים המתעניינים בארכיאולוגיה שקדמה לדתם, כגון זאהי חוואס, עושים זאת לאחר שנחשפו לאינטרסים המערביים והמחקר המערבי. עד להשפעה זו לא הייתה שום התעניינות באריות של בבל או בשער עשתר, בחוקי חמורבי או באשר להתרחשויות בתקופתם של אשורבניפל או אשורנצירפל השני. היו אלו אנשים שבאו מהאזורים המרוחקים של העולם בשביל לחשוף את הכבוד ההיסטורי שהכובשים המקומיים לא חשבו לתת מעל לאלף שנה.
