פים פורטאון - האיש ששבר את הטַאבּוּ ההולנדי.

פים פורטאון - האיש ששבר את הטַאבּוּ ההולנדי. במאי 2002 נרצח הפוליטיקאי ההולנדי יוצא הדופן פים פורטאון, אשר היה אחד הראשונים לשבור את הטאבו ולהסב את תשומת הלב הציבורית לסכנות הקטלניות שמהווים המהגרים מהמזרח התיכון וצפון אפריקה. הוא היה אחד מתוך קבוצה מצומצמת מאוד של מבקרים כלפי גל ההגירה המאסיבי שהצליח להגיע לקהל הרחב. ההצלחה של תנועה זו אליה השתייך שברה סופית את המחסום התודעתי לגבי הנושא הזה אליו לא נחשפו האזרחים לפני כן. וילהלמוס סימון פטרוס "פים" פורטאון נולד בעיר ההולנדית הילברסום ב-1948. ב-1981 קיבל דוקטורט בסוציולוגיה מאוניברסיטת חרונינגן, ובמשך תקופה מסוימת לימד במוסד זה סוציולוגיה מרקסיסטית. ב-1990 עבר לרוטרדם ולימד באוניברסיטת ארסמוס.[1] הוא היה אומנם איש שמאל, אולם הוא בכל זאת החל לשים לב שהנוף הפוליטי והתקשורתי נשלטים לחלוטין בידי מה שכינה "כנסיית השמאל". כמו כן, הוא ראה במו עיניו את כישלון הרב-תרבותיות ברוטרדם, אליה הגיעו מהגרים רבים במהלך שנות ה-60 וה-70, רובם מהמזרח התיכון וצפון אפריקה. בשנת 1997 פרסם פורטאון את הספר "נגד האיסלאמיזציה של התרבות שלנו" אשר זעזע את המדינה והציב אותו כמבקר בולט של מדיניות ההגירה. הוא החל להופיע בטלוויזיה והעיתונות ההולנדית, והוא המשיך ללא הפסקה לבקר את המדיניות הממשלתית ואת האסלאם. הוא הפך למוכר עוד יותר לאחר שאמר כי מבקש "מלחמה קרה" עם האסלאם, אותו כינה "איום יוצא מן הכלל" ו"דת עוינת". כאשר הוזמן לתוכניות אירוח הוא זכה ליחס של חולה נפש, ולרוב הוצבה נגדו כמות גדולה יותר של מתנגדים עוינים. אולם פורטאון, אשר היה הומוסקסואל גלוי ופומבי, היה בעל סגנון דיון מנומס ונעים הליכות אשר עזר לו להביס את אויביו בדיונים. באחד העימותים הטלוויזיוניים, הוא התהדר בנטיות המיניות שלו מול איש דת מוסלמי. כאשר הפציר בו האימאם ברטוריקה אנטי-הומוסקסואלית, פורטאון הסביר בצורה רגועה לצופים כי זה הוא בדיוק הסוס הטרויאני של חוסר הסובלנות שההולנדים מכניסים לארצם בשם הרב-תרבותיות. עם העלייה בפופולריות, הוצב פורטאון ב-2001 בראש רשימת המועמדים במפלגת "הולנד ראויה למחייה" (LN) והיה אחראי במידה גדולה להצלחתה של המפלגה בבחירות המוניציפליות של רוטרדם. בפברואר 2002 העניק ראיון לעיתון ההולנדי "דה פולקסקרנט", בו ציין כי האסלאם הינו "תרבות נכשלת", ואם הדבר היה אפשרי מבחינה חוקית הוא היה סוגר את גבולות המדינה מפני הגירה של חברי דת זו. הוא אמר כי אין למוסלמים כל הבנה אודות הדמוקרטיה או זכויות נשים, הומוסקסואלים או מיעוטים, וכאשר מספרם יהיה רב יותר הם ינסו לכפות את השריעה על הולנד כולה. הוא הוסיף כי ייתכן ויהיה צורך לבטל חוקים אנטי-גזעניים בכדי להגן על חופש הביטוי. טענות אלו היו מוגזמות מדי עבור מפלגתו, והוא אולץ לעזוב אותה למחרת פרסום הריאיון. בכל מקרה, בשלב זה כבר היו לפורטאון תכניות גדולות יותר, ומטרתו הייתה הבחירות הלאומיות של הולנד. הביקורות שלו כלפי המפלגות המסורתיות, ההגירה, הרב-תרבותיות, והאסלאם משכו קבוצה גדולה של מצביעים חדשים, ובעזרת מספר אילי רכוש הקים את "מפלגת רשימת פים פורטאון" (LPF).[2] המפלגה מיד החלה להראות ביצועים גבוהים יותר בסקרים מכל המפלגות האחרות. היא משכה מצביעים מכל הספקטרום הפוליטי, אך יותר מהכל מהשמאל. באותה השנה, 2002, פרסם פורטאון ספר נוסף בעל השפעה גדולה - "ההריסות של שמונה שנים סגולות". הייתה זו ביקורת עוצמתית שהתקבלה היטב על ממשלות "הסגולים" - השמרנים, הליברלים והסוציאל-דמוקרטים - אשר היו בשלטון כבר כמעט עשור. במידה והתקיימו הבחירות בתקופה בה היה בשיא הפופולריות שלו ייתכן מאוד כי היה הופך לראש הממשלה. הממסד הבין כי פורטאון מהווה איום, והחל במערכה המוכרת של הדמוניזציה. נזרקו לעברו כמובן כל אותם הכינויים שמרוב השימוש כבר מזמן אין להם יותר שום משמעות: "ימיני קיצוני" ו"גזען". פורטאון תמיד דחה את התיוגים הללו. הוא התעקש, נראה כי בכנות, שהוא לא התנגדת למוסלמים בגלל "הגזע שלהם" (תוך התעלמות מהעובדה כי מערכת אמונות איננה גזע), אלא עקב אי יכולתם להעריך את המודרניזם, אותו הגדיר פורטאון במונחים של הישגי השמאל. מסיבה זו, הוא דחה את ההשוואה לז'אן-מארי לה פן הצרפתי או ירג היידר האוסטרי, דמויות אותן באמת ראה כ"ימניות". לאחר הקמת מפלגת רשימת פים פורטאון והעלייה המטאורית שלה בפופולריות הלאומית, הלכו התקשורת והפוליטיקאים, הן הולנדיים והן אחרים, צעד אחד קדימה והחלו לכנות אותו היטלר או מוסוליני החדש. הוא החל לקבל איומים על חייו, וב-2002 נפגע מ"עוגה" המלאה בשתן וצואה. הוא ביקש לקבל הבטחה, אולם הרשויות ההולנדיות סירבו לאבטח אותו. למעשה, ב-2005 התגלה שהם לא רק שלא הגנו עליו, אלא ששירותי הביטחון ההולנדיים אפילו עקבו וריגלו אחריו. הם האזינו לשיחות הטלפון שלו, ואפילו עקב אחריו למועדוני ההומוסקסואלים. המעקבים בוצעו גם אחרי חברי LPF אחרים. המפלגה המשיכה בינתיים לבנות את הפלטפורמה שלה, והציבה את נושא השליטה בהגירה במרכז המצע שלה. פורטאון הוסיף כי מבקשי מקלט ופליטים צריכים לחפש מחסה בחלק שלהם של העולם ולא במערב. המצע הרחב של ה-LPF הקנה לה אויבים רבים. אחד האויבים הייתה כמובן האליטה הפוליטית. פורטאון האשים את הממשלה "הסגולה" או את "כנסיית השמאל" על שקידמו מדינה רב-תרבותית כושלת, משטרה רופסת, ומערכת בריאות בינונית. איום בולט נוסף היו כמובן המוסלמים עצמם וכל הארגונים שלהם אשר שנאו את פורטאון ללא יוצא מן הכלל. הוא לא זכה לחיבה גם מצד המשפחה המלכותית של הולנד, במיוחד לאחר שביקר את המלכה ביאטריס על התערבותה המוגזמת בעניינים ממשלתיים, והוסיף כי נסיך הכתר ויליאם אלכסנדר היה מיושן והושפע יותר מדי על ידי הצבא. ואכן, גם לובשי המדים לא אהבו אותו. הוא חשב כי המשטרה אינה אפקטיבית, וביקש לקצץ בתקציב הצבא ולארגן מחדש את כוחות הביטחון. הוא התנגד להשתתפותה של הולנד בפיתוח תכנית Joint Strike Fighter F-35 והאמין כי מדובר בבזבוז כספים אדיר. וכמובן שגם האיחוד האירופאי היה עוין כלפיו, ולמרות שב-2002 הוא עדיין לא היה חזק כמו היום, כבר פורטאון הבחין באהבה של האיחוד לכוח ושליטה, ושהוא אינו נדרש לתת תשובות לאף אחד. כפי שאמר: "האליטה של האיחוד האירופאי לא אוהבת את הדמוקרטיה, ולמעשה, הקליקה המריטוקרטית-ביורוקרטית הזאת אינה נשלטת בידי אף אחד, והם מתכוונים לדאוג שזה יישאר כך".[3] כמובן שהיו לפורטאון גם לא מעט חברים אשר היו שותפים לדעותיו. אחד מהם היה יוצר סרטים ומדוראי בשם תאו ואן גוך, נינו של אחיו של הצייר המפורסם. ואן גוך ביקר לעתים קרובות את החברה הרב-תרבותית של הולנד, והפך להיות מוכר בעיקר בזכות סרטו הקצר "כניעה" הדן בהתעללות בנשים בתוך החברה המוסלמית. פורטאון ו-ואן גוך אף הופיעו לעתים ביחד בטלוויזיה, ואיש לא ידע כי בקרוב שניהם יירצחו. תחילת 2002 הייתה תקופה כאוטית עבור פורטאון. מפלגתו הוקמה בפברואר, אך הייתה צריכה להיות מוכנה למערכת הבחירות כבר במאי. ככל שמפלגת LPF המשיכה להעלות בסקרים, כך גם מערכת הדמוניזציה נכנסה להילוך גבוה יותר, ושידורי הטלוויזיה הציבוריים של הולנד בהחלט הפעילו את מירב המאמצים לפגוע בפורטאון ומפלגתו. חודשיים בלבד לפני הירצחו הוקיע פורטאון את ההיסטריה המלאכותית שנבנתה סביבו[4] כאשר אמר: "אם קורה לי משהו, גם הפוליטיקאים הסגולים יהיו אחראים לכך. הם לא יכולים פשוט לומר לכם שהם לא רצו את ההתקפה. לא. הם יצרו את האקלים הזה וזה צריך להיפסק." ב-6 במאי 2002, 11 ימים בלבד לפני הבחירות, העניק פורטאון ראיון לרדיו של העיר הילברסום שבמסגרתו דן בסקרים לפיהם ייתכן מאוד כי ירכיב את הממשלה הבאה. כאשר יצא מהאולפן לחנייה התקרב אליו הרוצח, אדם בשם פולקר ון דה חראף, אשר ירה בראשו, החזה והצוואר שלו. פורטאון נפטר זמן קצר לאחר הירי. ון דה חראף הסביר במהלך משפטו שעלייתו של פורטאון הייתה כמו עליית הנאציזם בשנות ה-30. הוא ציין כי רצח את פורטאון בכדי למנוע ממנו להציג את המוסלמים כ"שעירים לעזאזל" ולסמן לרעה את "החלשים של החברה". הוא נידון ל-18 שנות מאסר, אולם הצליח באמצעות בית המשפט להשתחרר על תנאי כבר בתחילת מאי 2014 לאחר ניקוי שליש מתקופת המאסר, ובאפריל 2020 הוסרו ממנו גם כל המגבלות האחרונות. הרצח זעזע את הולנד שכן הייתה זו ההתנקשות הפוליטית הראשונה בהיסטוריה הדמוקרטית שלה. החלו מהומות ב-האג, ליד הפרלמנט הלאומי, אולם הבחירות בכל זאת התקיימו במועד המתוכנן. מפלגת רשימת פים פורטאון נבחרה כמפלגה השנייה בגודלה, עם 17% מהקולות. מצביעים פוטנציאליים רבים עברו למפלגה הנוצרית-דמוקרטית, אשר מעולם לא לקחה חלק בדמוניזציה של פורטאון, לאחר שהרגישו שללא המנהיג הכריזמטי שלה אין ל-LPF ערך רב. הם צדקו. עימותים פנימיים, ניהול פיננסי לקוי ומחסור בהנהגה איכותית הובילו את המפלגה לאחר שנתיים בלבד לתמיכה של 1% בקרב הציבור והיא התפרקה זמן קצר לאחר מכן. בנובמבר 2004 גם חברו תאו ואן גוך נרצח באכזריות ברחובות אמסטרדם. הרוצח המרוקאי מוחמד בויֵארי ירה בו 8 פעמים וחתך את גרונו. לאחר מכן דקר לחזה של הנרצח סכין עם פתק המאיים על שותפתו ביצירת הסרט, אייאן חירסי עלי, וכן טקסט מספר הקודש שלו. הוא נידון למאסר עולם. הפוליטיקאי העכשווי הדומה ביותר לפורטאון הוא חרט וילדרס, ו"המפלגה למען החירות" שלו (PVV) היא אחת מהמפלגות הגדולות בפרלמנט ההולנדי. וילדרס אמר פעם כי הקוראן "מסית לשנאה והרג ולכן אין לו מקום בסדר המשפטי שלנו." הוא מאמין שיש לעצור את ההגירה האסלאמית וכי יש לשלם למוסלמים הגרים בהולנד בכדי שיחזרו לביתם. במידה וההגירה תימשך, "אנו הולכים לקראת סוף הציוויליזציה האירופית וההולנדית." רבים ממצביעי פורטאון ו-LPF תומכים כיום בוילדרס. פורטאון היה ההולנדי הראשון להעניק לבני עמו אלטרנטיבה אמתית למפלגות המסורתיות, וכן להעניק קול לחלק גדול מהאוכלוסייה אשר מבינה את הסכנות של ההגירה לתרבותם. פורטאון שבר את הטאבו דרך שיח ודיון כנים אודות ההגירה, הישג עליו שילם בחייו. פים פורטאון הראה גם את אשר אדם אחד יכול לעשות עבור ההיסטוריה. הוא החל לבדו ובנה במו ידיו תנועה שלמה. ההרס הכמעט מידי של התנועה לאחר מותו מוכיח את החשיבות האדירה שהייתה לדמותו. נראה שזה הוא גורלן של תנועות אשר יוצאות מגבולות המקובל. המפלגות המסורתיות של הימין-מרכז או שמאל-מרכז יכולות להמשיך להתקיים ללא קשר למי שמוביל אותן, אולם מפלגה עם נקודת מבט חדשה חייבת מנהיגים כריזמטיים ויוצאי דופן. אלו המבינים את חוסר המשמעות של האשמות בדבר "גזענות" על כל שטות קטנה יודעים כמובן שפורטאון לא התנגד להגירה על בסיס הגזע. בשונה מאחרים, הבעיה הייתה מבחינתו שמהגרי העולם השלישי אינם יכולים להתאים את עצמם למאפייני החברה המערבית הליברלית בתחומים כגון פמיניזם, הומוסקסואליות, נישואין ונושאי שוויון אחרים. אכן, חשיבות אדירה הייתה להיותו של פורטאון איש שמאל כבר החל משנות ה-90 המאוחרות בזמן שאין זה כמעט אפשרי עבור גופי הימין לבקר כל אספקט של ההגירה, בטח שלא על בסיס גזעי, שכן התקשורת והפוליטיקאים המתנגדים מיד מכניסים אותם להגדרה של "נאצים" ו"גזענים". ועל כן, נמצאים הללו בעיקר בשוליים. פים פורטאון, עם הדוקטורט שלו, החליפות היקרות שלו, נעימותו והיותו איש תרבות, כמו גם הומוסקסואל מוצהר, יכול היה לתקוף את ההשלכות המזוויעות של ההגירה מבלי להפחיד את המצביעים על היותו "נאצי". התגובות החיוביות האדירות שקיבל מראות עד כמה סולדים ההולנדים מהשינוי של מדינתם שנכפה עליהם כנגד רצונם, ועל רצונם לפעול בעניין כל עוד אין זה מאיים על תדמיתם. הצלחתו של נייג'ל פרג' בבריטניה ועלייתה של מארין לה פן בצרפת לאחר שטיהרה את מפלגת האיחוד הלאומי/החזית הלאומית מ"קיצוניים" מצביעות על רצונם של אירופאים רבים לזכות במנהיגים אשר מבטיחים להגן ולהחזיר את מולדותיהם. המשך ההתעקשות התקשורתית כי כל מתנגדי ההגירה הינם סוג של "נאצים" יוביל לבסוף לעלייתם של קיצוניים אמתיים. "השעה היא חמש דקות לחצות, לא רק בהולנד אלא באירופה. אני עומד לצד המדינה הזו, שנבנתה בשש מאות שנים. יש גיס חמישי ארור במדינה הזו שרוצה להכניס אותנו לתהום. אני אומר להם [מהגרים], אתם יכולים להישאר כאן, אבל תסתגלו. כשאני מבקר בשכונות שלהם הם אומרים לי שאללה הוא נהדר, שאני חזיר מלוכלך ומנהיג הנוצרים-דמוקרטים הוא כלב נוצרי. לאנשים נמאס מהגישה הרכה של מפלגות השלטון, וזאת הסיבה שזכיתי במושבים רבים במהלך הבחירות. בסדר, אז אני ארצח. אבל הבעיה תישאר." - פים פורטאון. סרטונים מומלצים של דיונים עם פורטאון עם כתוביות באנגלית: https://www.youtube.com/watch?v=1184h0MXfdU https://www.youtube.com/watch?v=WVSE3VyjhvQ [1] https://versbeton.nl/2012/05/waar-pim-komt-is-ruzie/ [2] https://www.parlement.com/id/vh8lnhrp1wzo/lijst_pim_fortuyn [3] https://web.archive.org/web/20170216183055/http://joostniemoller.nl/2014/05/dit-schreef-pim-fortuyn-echt-weg-met-de-eu/ [4] https://www.youtube.com/watch?v=YyB-w1V6C8I