כיצד שמר והעצים המערב את כוחו של האסלאם.

כיצד שמר והעצים המערב את כוחו של האסלאם.

התבוננות רחבה על ההיסטוריה המערבית תציג תמונה לפיה פעמים רבות הציל המערב בהתערבותו את האסלאם. למעשה, כבר באמצע המאה ה-19 היה האסלאם כה קרוב להתמוטטות, שהמקומות בהם עדיין שרד עשה לעשות זאת רק בתמיכה מערבית.

ב-1492, עם שחרורה של גרנדה, הוחזרה למעשה ספרד כולה לשלטון הקתולי. מפלה זו של חצי האי האיברי, "אנדלוסיה", הייתה קשה עבור הכובשים, והקיצוניים מבקשים גם היום להחזיר למוסלמים את השלטון בה. אולם המפלה הזאת לא הייתה טוטאלית. בכדי למזער את מספר האבדות ביצעו המלכים הקתוליים פרדיננד ואיזבלה ויתורים אדירים על מנת לשכנע את המוסלמים להיכנע במסגרת אמנת גרנדה. חלק מסעיפי ההסכם כללו חירויות שניתנו תחת תפיסת הסבלנות הדתית, אולם סעיפים אחרים נראים תמוהים למדי. המוסלמים שנשארו בספרד קיבלו פטור כללי ממסים למשך מספר שנים. במידה ונוצרי צחק על הקריאה לתפילה של המואזין הוא נענש. היה זה מעל ל-500 שנים לפני שהסרט "תמימות המוסלמים" העלה דרישה דומה לצנזורת השריעה. אפילו בתבוסתם דרשו המוסלמים זכויות לעליונות. הספרדים המנצחים הסכימו לדרישות אלו.

אולם עם השנים סבלנות זו נשחקה לאחר שהמוסלמים ניצלו שוב ושוב את הזכויות והחירויות שקיבלו על מנת לקיים התקוממויות אלימות[1] אשר הובילו באופן בלתי נמנע לעלייתה של האינקוויזיציה. האיום הדמוגרפי הזה הוביל להתקוממויות עקובות מדם בלתי פוסקות אשר המשיכו במשך 117 שנים, ולאחר שגם האינקוויזיציה לא הצליחה להתמודד עם האלימות החליטו הספרדים ב-1609 לשים סוף לאיום והאלימות וגירשו את המוריסקוס,[2] מעשה שאולי ייתפס כלא מכובד כיום אך אשר בקונטקסט ההיסטורי הציל כנראה את ספרד.

פחות מוכרת היא העובדה שבמאה ה-16 חתמה צרפת על ברית עם האימפריה העותמאנית נגד בית הבסבורג אשר שלט בספרד, איטליה, אוסטריה, הולנד וחלקים מגרמניה. הטורקים קיבלו אישור להציב את הצי שלהם ב-טולון שבדרום צרפת, אזור שממנו יכלו לפשוט על אזורי הבסבורג. איטליה מצאה את עצמה סגורה בין הצרפתים לעותמאנים, דבר שאפשר לשודד הים והאדמירל העותמאני ח'יר א-דין פאשה ("ברברוסה"), לתפוס לעבדות 10,000 נוצרים מ-אוטרנטו ב-1537. וזאת רק דוגמה אחת. בין 1543 ל-1544 העביר הצי העותמאני את החורף ב-טולון לאחר מצור משותף מוצלח עם הצרפתים על ניס, אשר הייתה בשליטת הבסבורג. העיר הופצצה קשות ונכנעה, וח'יר א-דין לקח עימו 2500 שבויים. העותמאנים הטילו את המצור הראשון על וינה ב-1529,[3] מהלך שהתאפשר עקב היחלשותה של האימפריה ההבסבורגית. הברית הלא קדושה הזאת המשיכה להתקיים במשך עשרות שנים, ולמעשה אפשרה לג'יהאד להמשיך לשמור על המומנטום גם לאחר גירושו מספרד ב-1492, ולכן אפשרה לעומתאנים לשמור על הדומיננטיות גם מאוחר יותר לאחר שכוחם נשבר בים לאחר קרב לפנטו ב-1571.

פרוטסטנטים רבים תמכו בטורקים היות והאמינו באופן כוזב כי אלו סבלניים יותר מאשר הקתולים. ה-הוגנוטים הצרפתיים קשרו קשר עם המוריסקוס של ספרד נגד ספרד הקתולית. היו אומנם גם הוגנוטים שביקרו את הברית הזאת, אולם אלו זכו להתעלמות. סביר להניח כי הברית הצרפתית-עותמאנית תרמה גם לטבח של ה-הוגנוטים במהלך טבח ליל ברתולומאוס הקדוש ב-1572 בפריז. המבצעים הקתוליים זכרו במקרה זה גם את אין ספור הקתולים שנלקחו לעבדות בידי העותמאנים כתוצאה מהברית הזאת, תופעה שנתמכה בידי ה-הוגנוטים. העימותים בין הפרוטסטנטים לקתולים החלישו את העולם הנוצרי ושיחקו לטובתם של העותמאנים; האימפריה ההבסבורגית הקתולית הפסידה כתוצאה מכך לפרוטסטנטים של צפון-מערב אירופה, בזמן שדרום-מזרח אירופה חוותה פשיטות נוראיות במשך מעל ל-150 שנים בידי האימפריה העותמאנית המחוזקת.

גם בתקופה זו הייתה לאירופה עליונות טכנולוגית מוחלטת. הייתה לה את היכולות לחסל את האסלאם וכן לשחרר את קונסטנטינופול ולהחזירה ליוון. אולם זה לא התאפשר עקב אי הרצון של האפיפיור, אך גם בהשפעתם של הקלוויניסטים באופן שאפילו אחיהם הלותרנים העדיפו את הקתולים על פניהם, ואף כינו אותם "טורקו-קלוויניסטים" עקב הברית עם העותמאנים במאה ה-16.

לאחר המאה ה-7, אך בעיקר התקופה העותמאנית, הפך הים התיכון לאזור בשליטתם של שודדי הים הבֶּרְבֵּרִים אשר פשטו על דרום אירופה, ספרד ואף אזורים בצפון ותפסו לכל הפחות מאות אלפי אירופאים לעבדות. הדבר אף דרש לבסוף את התערבותה של ארה"ב הצעירה לאחר המלחמות הנפוליאוניות, ולאחר ההצלחה שלה במלחמות הבֶּרְבֵּרִיות הימיות הפכה הדומיננטיות של התרבות המערבית לכמעט מוחלטת במאה ה-19. בכדי למנוע את חידוש והמשך הפשיטות הימיות על החופים שלהם, השתלטה צרפת בשנות ה-30 וה-40 של המאה ה-19 על אזורי שודדי הים באלג'יריה. ב-1832 הצליחו היוונים לזכות בעצמאות מהכיבוש העותמאני. אולם במקביל, התנגדו בשלב הראשוני אוסטריה, בריטניה ורוסיה לעצמאות היוונית מהפחד בפגיעה בסטטוס קוו.

במהלך שנות ה-40 ועד ה-60 של המאה ה-19 גם המארונים של לבנון התקוממו נגד הרודנות הטורקית. תחילה הם הצליחו במהלך, אולם אז הבריטים, אשר פחדו מההשפעה הצרפתית באזור, החליטו לעזור לטורקים לחמש את הדרוזים, אשר קשורים לאסלאם השיעי. לאחר מכן פתחו הטורקים והדרוזים במסע של רצח עם נגד הנוצרים ברחבי האימפריה העותמאנית, ורק ההתערבות הצרפתית ועזרתם של מספר יהודים עצרו את ההשמדה ב-1860. הפעולות של הבריטים החיו את האסלאם, והם אחראים במידה לא קטנה לכך שחיים כיום בעולם החדש כ-15 מיליון נוצרים לבנונים, לעומת כמיליון אחד בלבד בלבנון עצמה.

ב-1853 נלחמו הבריטים והצרפתים נגד הרוסים במסגרת מלחמת קרים, במידה רבה בכדי לשמר את השליטה הטורקית בארץ הקודש. האימפריה הרוסית, מצידה, התעקשה להיות מגינת הנצרות האורתודוקסית המזרחית בארץ הקודש. צרפת התנגדה, וביקשה כי האזור יהיה תחת סמכות קתולית צרפתית. במרכז הקונפליקט הייתה למעשה השאלה האם השליטה בכנסיית המולד בבית לחם תהיה אורתודוקסית או קתולית. בריטניה פחדה מההשפעה וההתפשטות הרוסית ב-דרדנלים וב-בוספורוס. הכוחות המערביים לא ראו חשיבות גבוהה בהחזרה לנוצרים אזורים שנכבשו בידי הג'יהאד. היוונים לעומת זאת, אשר חיו תקופה ארוכה תחת הכיבוש העותמאני, הבינו את המציאות והתנדבו במספרים אדירים לצד הרוסי.

העובדה שהטורקים נאלצו לוותר לנוצרים כלשהם על אזורים בארץ הקודש הוכיחה את היחלשותה הרבה של האימפריה שלהם. הצאר של האימפריה הרוסית ביקש שליטה אך ורק על הנוצרים האורתודוקסים המזרחיים. אולם הצרפתים ביקשו שליטה קתולית מלאה והבריטים תמכו בהם, ובכך שמרו למעשה על כוחו של "החולה של אירופה", העותמאנים. שתי המעצמות הגלובליות הללו לא היו מסוגלות לסבול את האפשרות כי גם ל-צאר תהיה השפעה והוא יקים נמל בים השחור, וביקשו לשמור על המונופול שלהן במסלולים הימיים החיוניים.

ב-1878 הייתה ידם של הרוסים עליונה על הטורקים והם התקרבו לשחרר את קונסטנטינופול האורתודוקסית היסטורית. אולם זמן קצר לפני שהספיקו לעשות זאת שלחו הבריטים צי אשר בלם אפשרות זאת. בעיני הבריטים, רק הם לבדם מותר היה לקיים אימפריה גדולה. באותה השנה, שחררו הצרפתים מהעותמאנים את תוניסיה, והבריטים את קפריסין. ב-1882 שלטו הבריטים גם על מצרים, במידה גדולה בכדי להגן על האינטרסים בתעלת סואץ. כך, בזמן שהם הגדילו את האימפריות שלהם ושלטו בים, מנעו זאת בצביעות מהרוסים.

ב-1911 האסלאם כבר היה כה חלש שאפילו איטליה הצליחה לשחרר את לוב, בזמן שספרד, אשר כבר נחשבה לחלשה יחסית בשלב זה, הצליחה להפוך את מרוקו למדינת חסות שלה ושל צרפת. ימיה של האימפריה העותמאנית היו ספורים. במידה וב-1914 היו האירופאים נלחמים לפי הקו הדתי במקום הלאומי ומשתפים פעולה נגד העותמאנים במקום אחד נגד השני קרוב לוודאי כי כוחו של האסלאם כמעט וכבר לא היה קיים, זאת במקביל לעליית שושלת פהלווי באיראן ב-1925 אשר ביקשה במידה גדולה לחזור לשורשים הפרסיים הקדם אסלאמיים, וכן במקביל לתמיכתם של הבריטים בהצלחת המרד ההודי הגדול באמצע המאה ה-19 נגד האימפריה המוגולית האסלאמית בהודו.

ב-1898, כחלק מעימותיו עם הבריטים, הכריז על עצמו קיסר גרמניה וילהלם השני כמגינם של כל מוסלמי העולם.[4] אלו היו התפתחויות אדירות בתקופתו.[5] הוא אף הצהיר כי במידה ולא היה נוצרי, היה מוסלמי. המוסלמים החלו לקרוא לו "חג' וילהלם", והוא היה למבשר של מי שהפך להיות בהמשך "אבו עלי היטלר". רבים ברחוב האסלאמי אף באמת החלו להאמין כי וילהלם אכן היה מוסלמי. הוא אף קיווה ללבות ולהסית לטובתו 100 מיליון מוסלמים נגד הבריטים.[6]

כך, עבר הצבא הטורקי שדרוג ומודרניזציה בעזרתם של הגרמנים. החלה להיבנות מסילת ברזל המקשרת את ברלין ובגדד. היה זה חסר תקדים, ואפילו הצרפתים, בתקופה בה כרתו ברית עם העותמאנים, מעולם לא ביקשו להעביר את הטורקים בהליך של תיעוש. וילהלם אף ביקש לצמצם את מספר הקתולים בקרב הקצינים הגרמניים. חרף העובדה כי שליש מהצבא הקיסרי הגרמני הורכב מקתולים, וילהלם עדיין חשש יותר מזרם זה של הנצרות מאשר המוסלמים. ייתכן מאוד שהמחסור הזה בקצינים שנוצר עקב המדיניות של וילהלם הוביל בשבועות הראשונים של המלחמה ב-1914 לשבירת המשמעת בחזית הגרמנית ולתבוסה בקרב הראשון על המארן, ובכך בהמשך להפסד במלחמה עצמה.

קטע מתוך "הג'יהאד של אדולף היטלר":

הבישוף הארמני גריגוריס בלקיאן (1875-1934) היה ניצול רצח העם הג'יהאדיסטי של הארמנים אשר פרסם ב-1922 את ספר עד הראייה שלו תחת הכותרת "הגולגולתא הארמנית" אודות הזוועות שראה. בחיבורו זה הוא כותב: "הקצינים הגרמניים מדברים עלינו לעתים קרובות בתור 'יהודים נוצריים' וכמלווים בריבית מוצצי דם של העם הטורקי. איזו זיוף של המציאות העלובה שורר באסיה הקטנה, ואיזו היפוך תפקידים! אכן כן, היה דיכוי. או שהגרמנים עיוותו במודע את העובדות והתפקידים, או שהטורקים באמת שכנעו אותם שהטורקים הם הקורבנות והארמנים הם הפושעים. כמה מתאים להיזכר כאן בצמד האמרות הטורקי הזה: 'הגנב החכם ידאג כי יתלו את אדון הבית' ו'מי שגונב את צריח המסגד מכין את המעטה שלו מראש, כמובן'." את התיעוד הראשוני ביצע בלקיאן ביומני מלחמת העולם הראשונה שלו, ובכך העניק אישור ייחודי לאופי האידאולוגי-דתי של רצח העם הארמני, המקשר בין מצוקתם של הארמנים במלחמת העולם הראשונה לבין היהודים במהלך מלחמת העולם השנייה. באופן נקודתי יותר, בפרק הנקרא "היחס לארמנים בידי החיילים הגרמניים", הוא מראה את הגישה של קציני הצבא הגרמני אשר בישרה על התוקפנות האכזרית נגד היהודים כמה עשרות שנים מאוחר יותר.

דרך לורנס איש ערב, עודדו הבריטים את הערבים למרוד, אם כי לא באמת היו זקוקים להם בכדי להביס את העותמאנים. הדבר הוביל למכתבי חוסיין-מקמהון ולהסכם עם אמיר פייסל אשר העניק לערבים את האפשרות לדרוש את פלשתינה. הנאציונל-סוציאליסטים מוכרים בשיתוף הפעולה שלהם על המופתי של ירושלים ובהקמת יחידות מוסלמיות בבלקן אשר פגעו בנוכחות הנוצרית, אך גם הבריטים, במהלך מלחמת העולם השנייה, השתמשו בלוחמים אסלאמיים מהודו, דבר שתרם במידה כזאת או אחרת לחלוקה של הודו, במקום איחודה תחת רוב הינדי מוחלט.

[1] https://www.historylearningsite.co.uk/spain-under-phillip-ii/foreign-policy/

[2] https://www.historytoday.com/archive/muslim-expulsion-spain

[3] https://www.wien.gv.at/english/history/overview/turks.html

[4] http://www.vlib.us/wwi/resources/archives/images/i040701/images/Pamphlet.jpg

[5] https://www.nytimes.com/1910/11/06/archives/islams-call-to-kaiser-emperor-hesitates-to-answer-appeal-to-save.html

[6] https://www.express.co.uk/news/history/521532/Kaiser-provoked-Islamic-Holy-war-among-Muslims-soliders-World-War-1