ג'ון אלן קוי, הלוחם האמריקאי ברודזיה.
ג'ון אלן קוי, הלוחם האמריקאי ברודזיה.
סיפורה של רודזיה, כיום זימבבואה, הוא לא סיפור עם סוף טוב. מאז 1980, המדינה שהייתה פעם בעלת התוצרת החקלאית בסדר גודל שאפשרה תמיכה בשאר אפריקה, החלה בתהליך של שקיעה חדה אל עבר אחד האסונות הכלכליים החמורים ביותר של העידן המודרני,[1] כאשר כיום נראה כי גם דרום אפריקה הולכת בעקבותיה.[2]
בתוך כל זה ניתן למצוא סיפור מרתק על אומת קהילת מיעוט שעמדה מול העולם ומול אמברגו כלכלי שנמשך יותר מעשור, ועדיין הצליחה לנצח בקרב אחר קרב נגד המתקוממים. "מבצע דינגו" שהתרחש בנובמבר 1977 הראה את העוצמה, הנחישות והשנינות של כוח קטן אך מקצועי מאוד - "כוחות הביטחון של רודזיה".[3] כאשר בחן וסקר את מבצע דינגו, אמר הגנרל הבריטי סר וולטר וולקר אודות אנשי רודזיה: "לא טרוריסטים ולא אויב מתוכם יותר לא יוכלו להביסם בקרב; לפי הניסיון המקצועי שלי, המבוסס על עשרים שנות ניסיון מ-סגן לגנרל, של בטחון שדה ופעולות דמויי-גרילה, אין לי שום ספק כי יש כרגע לרודזיה את הצבא המקצועי ביותר והמוכן לקרב בכל העולם לסוג כזה של לחימה."[4]
רוב רובם של אלו ששירתו ביחידות מפורסמות כאלו, כגון שירותי אוויר מיוחדים (SAS) של רודזיה, "הסיירים של סלוס" (ע"ש פרדריק סלוס) והפרשים הקלים של רודזיה, היו בני המקום, אולם במהלך מלחמת הסבך בשנות ה-60 וה-70 המדינה קיבלה אליה גם לוחמים זרים. הרוב הצטרפו עקב פרסומים במגזין צבאי, ורבים הגיעו גם מדרום אפריקה, היכן שהיו אנגלים ו-בורים שכירי חרב בעלי מסורת ארוכה. למעשה, רודזיה עצמה הוקמה על ידי שכירי חרב אותם שכר האימפריאליסט ססיל רודס. "חברת דרום אפריקה הבריטית" שלו שכרה את הגששים והמתיישבים הטובים ביותר בכדי להפוך את אזור ה-בנטו צפונית ל-לימפופו לרודזיה.[5]
אחת מקבוצות שכירי החרב במהלך מלחמת הסבך, "עיטים נכים", משכה תשומת לב מיוחדת מכיוון שאנשיה באו מארה"ב.[6] המתעד של הקבוצה, רובין מור, ראה אותם כשלוחה של "הכומתות הירוקות" המקוריים אשר הלכו לווייטנאם בכדי לבלום את עליית הקומוניזם באסיה.[7]
רבים מהמתנדבים האמריקאים לחמו בשביל השכר הגבוה, אולם לכמה מהם היו מטרות שנתפסו על ידם כנעלות יותר. הסיבות שלהם ללחימה היו קשורות לזהות והמוצא, דת ופוליטיקה. אחד מהם היה הלוחם-המלומד ג'ון אלן קוי, דמות שנויה במחלוקת שנתפסה לעתים כגזענית או כתומכת בעליונות התרבותית. כפי שכתב:
"בסיס הגזע, התרבות והלאום הינו חיוני להישרדותה של הציוויליזציה המערבית. דם ואדמה, שימור ולאומיות הם שהופכים את המדינה והציוויליזציה לחסונים, חזקים ובריאים. אך יש צורך באמונה, אמונה באורח חיינו, בתרבותנו ובאמונה בגורל עליון ובצדקת אלוהים."
קוי האמין בחשיבות לשמר את הבסיס האירופי באפריקה נגד האפרו-מרקסיזם והקפיטליזם הבינלאומי, וכי היה זה המעשה הנכון שכן ייצגה רודזיה את הנצרות המערבית. התפיסות הללו זיכו אותו בחברים הן בארה"ב והן ברודזיה, אולם היה זה האומץ היוצא מן הכלל שלו בשדה הקרב אשר העניק לחבריו את ההשראה להמשיך להילחם גם כנגד הסיכויים.
קוי נולד בקולומבוס, אוהיו, ב-1950 אל תוך החיים הקלאסיים של התקופה. משפחתו הייתה לותרנית והאמינה באמריקניזם. הוא היה בתנועת הצופים וכאשר הגיע הזמן ללכת למכללה הוא החליט להישאר לגור בבית וללמוד יערנות באוניברסיטת המדינה של אוהיו. באוניברסיטה הצטרף לתוכנית הכנה לקצונה של חיל הנחתים. הכישרון הצבאי שלו הקנה לו את הערכת אנשי החיל, אך עולם הקמפוסים של מכללות שנות ה-60 שינה את התכנית הזאת. מתקפת טט בוייטנאם ב-1968 הובילה מיליוני אמריקאים לפנות נגד המלחמה, ובאותה השנה היה גם כאוס פוליטי עם התנקשויות ב-קנדי וב-קינג. האוניברסיטאות ראו עלייה גדולה בעוינות, היכן ש"השמאל החדש" והגרסאות המוקדמות יותר של המרקסיזם התרבותי האשימו את האמריקאים בגין העוני של המיעוטים והעלייה ברמת הפשיעה שלהם.
קוי לא האמין בכל הדברים הללו, אולם באותה המידה הוא לא סמך גם על "השמרנות" האמריקאית. עבורו, כל הצהרותיה של ארה"ב בדבר היותה המעצמה המובילה בעולם במאבק נגד הקומוניזם לא שוות כלום במידה ומדיניות החוץ שלה תומכת בהתקוממויות האפרו-מרקסיסטיות נגד המערביים של רודזיה, דרום אפריקה, אנגולה הפורטוגלית, ו-מוזמביק הפורטוגלית. קוי גם האמין כי מדיניות ה"וייטנאמיזציה" של הנשיא ניקסון[8] הייתה נטישה פחדנית של בעלי הברית.
הניתוק שלו מארה"ב הגיע לשיאו ב-1972. הוא קיבל את התואר מהלימודים אולם נטש את הסמכת חיל הנחתים ועבר לרודזיה. כאן הוא ביקש למצוא מאבק אמתי נגד הקומוניזם, ללא היומרות האמריקאיות. הוא מעולם לא חזר שוב לארה"ב.
לאורך שנותיו ברודזיה כתב קוי יומן, והאמין כי מלחמת הסבך היא לא פחות ממאבק נגד מה שכינה "הסדר החדש". הוא האמין שתחת מסווה של "אהבת חינם", "בחירה חופשית" והסחות דעת אחרות מצליחים האינטרנציונליסטים להרוס כל דבר טוב. הוא האמין גם כי השמאל החדש הינו כלי של הכלכלה העולמית. "הצד השמאלי הכיר בטרנדי הדה-הומניזציה של חברה תעשייתית, אולם האקטיביזם שלו לשנות את החברה מיושם על ידי המהפכנים האמתיים של האינטרנציונליזם", כך כתב.[9]
לפי היומן שלו, כמו גם מאמרים שפרסם, מזכיר קוי במידה רבה את הקצין הגרמני, הסופר והפילוסוף ארנסט יונגר, אשר ניסינו במלחמת העולם הראשונה שכנע אותו כי "מוביליות מלאה" של החברה יכולה להביס את הבעתיות הליברלית-בורגנית הן של הקפיטליזם והן של הקומוניזם. הקונספט של יונגר של ה"אנרכ", או אינדיבידואל בודד אשר "לא מכיר בשום ממשלה, אך לא מתמכר לחלומות גן עדן כפי שעושה האנרכיסט",[10] הוא השורד האולטימטיבי. בדומה ל"אנרכ" של יונגר, גם קוי היה לעתים קרובות בקונפליקט נגד המדיניות הרשמית של שלטונות רודזיה. אולם עדיין, הדבקות שלו בעקרונותיו הייתה עבורו השירות הטוב ביותר שיכל להעניק לרודזיה היות ורק רודזיה לבדה התקרבה לעמידה מוצלחת מול הגלובליסטים.
קוי איבד את תפקידו בשירותי האוויר המיוחדים האגדתיים של רודזיה כאשר גילה הצבא על כתביו הפוליטיים השנויים במחלוקת תחת הפסבדונים "יוהן קוטזי".[11] הקש האחרון היה מאמר בדבר אמונותיו של קוי כי ארה"ב הינה מדינה מאוד אנטי-מערבית והאנטי-קומוניזם שלה לכאורה מסווה בפועל את השנאה האדירה שלה לקולוניאליזם האירופאי.
קוי הועבר ליחידת הרגליים הקלים (RLI) - יחידת קומנדו שהשתמשה במסוקים לאיסוף מידע וסיורים ארוכי טווח ומשימות נוספות. ללא ספק יחידה אווירית ורגלית נועזת במיוחד.[12] יחד עם עמיתים אחרים, כאן התפתח קוי בתפקיד רופא צבאי. כ"דוקטור לוחם", נלחם קוי לכל אורך הגבול הלא שקט של רודזיה עם מוזמביק, אשר גירשה או הכניסה לכלא את כל הפורטוגלים זמן קצר לאחר עצמאותה ב-1975. ב-19 ביולי 1975 קוי נורה ונהרג בגיל 24 ליד הר דרווין בזמן שניסה להציל ולמשוך חייל אחר למקום מבטחים. הוא היה ההרוג האמריקאי הראשון בקרבות מלחמת הסבך של רודזיה.
הציבור של רודזיה תרם בכדי לאפשר להוריו של קוי להגיע להלווייתו, וב-28 ביולי הוא קיבל הלוויה צבאית מלאה ונקבר בעיר הרודזית קויקוי בה חי. הוריו האדוקים דתית אמרו כי מאמינים שאינו מת לשווא, וכי נהרג תוך שהגן על "המעוז האחרון למאבק בקומוניזם שנותר בעולם המערבי".
קוי לא השתייך ולא הצטרף לשום תנועה פוליטית, אולם גורמים קיצוניים ביקשו לעשות שימוש לא מכובד במותו. במשך תקופה ארוכה לא הייתה מורשתו של קוי מוכרת מעבר לצבא רודזיה. אימו ניסתה פעמים רבות ללא הצלחה לפרסם את יומנו. כאשר פורסם לבסוף היומן תחת הכותרת "הקדוש המעונה מדבר", הן האקדמאים והן המבקרים ראו בשלילה את מה שהגדירו תעמולה "קיצונית". הוא הואשם ב"גזענות" ובכך שדאג יותר מדי לגבי מעורבותה של סין, מה שבמאה ה-21 נראה כלא פחות מ-הרואה את הנולד. הוא גם חזה את רודזיה ביום שלאחר סיום השליטה האירופאית, וציין כי היא תהיה לא פחות מאסון: "בעיני התקשורת ההמונית, האיש השחור לא יכול לעשות שום דבר רע והאדם הלבן לא יכול לעשות שום דבר נכון, כי אפילו הקרבותיו ועזרתו נתפסים באור שלילי."
קוי החזיק גם בתפיסות דתיות חזקות. הוא ראה עצמו כסוג של צלבן מודרני. הייתה לו ביקורת גדולה כלפי הכנסייה הבפטיסטית, והוא ציין כי חבריה טועים באמונתם כי אחרית הימים תכף יגיעו ובכך גם שלטון האל, וכן ביקר את אמונתם כי הקמת מדינת ישראל נועדה לקדם את הנבואות המקראיות, וכי היא אמורה לקום רק לאחר הגאולה הדתית. הוא ציטט את הברית החדשה באומרו כי לא ניתן לדעת את שעת אחרית הימים, וכי ממלכת האל נמצאת בעולם אחר ולא אמורה לקום בעולם הזה.
הוא גם חשב כי הקמת מדינת אתנוקרטיה אירופאית זה לא מספיק. הריקבון התרבותי של הליברליזם יכול להרוס גם את החברות הבריאות ביותר. בכדי לשבור את בסיס הכוח של מה שהוא הגדיר כ"הסדר החדש" יש צורך במהפכה נגדית שמצד אחד משמרת את העבר, ומצד שני יוצר חזון טוב יותר לעתיד. הוא האמין כי תודעה גזעית ללא שנאה חברתית שמרנית ל"אהבה חופשית" וערכים חילוניים תוביל שוב לאותה חברה עלובה שהיא מתיימרת לשנוא. בכל מקרה, על אף היותו שנוי במחלוקת, משמשים כתביו של קוי כתיעוד היסטורי חשוב להתרחשויות והתהליכים המרכזיים של אפריקה.
לקריאה נוספת:
John Alan Coey, A Martyr Speaks: Journal of the late John Alan Coey, CPA Books, 1988.
[1] https://www.reuters.com/article/us-zimbabwe-inflation/timeline-chronology-of-zimbabwes-economic-crisis-idUSL1992587420070919
[2] https://web.archive.org/web/20180306070306/http://thermidormag.com/zero-day-for-south-africa/
[3] https://www.linkedin.com/pulse/operation-dingo-rhodesian-raid-chimoio-tembu%C3%A9-19771123-upton/
[4] Wessels, Hannes, A Handful of Hard Men: The SAS and the Battle for Rhodesia, Casemate, 2017, p. 123.
[5] https://www.britannica.com/topic/British-South-Africa-Company
[6] https://taskandpurpose.com/history/vets-want-fight-isis-can-learn-something-old-fights-african-bush/
[7] https://www.nytimes.com/2008/02/23/books/23moore.html
[8] https://www.history.com/topics/vietnam-war/vietnamization
[9] https://theamericanmercury.org/2013/01/the-choice-of-achilles-john-alan-coey-against-the-new-world-order/
[10] https://attackthesystem.com/2009/05/29/ernst-junger-the-resolute-life-of-an-anarch/
[11] https://books.google.co.il/books?id=WyXTDAAAQBAJ&pg=PT217&lpg=PT217&dq=johann+coetzee+john+alan+coey&source=bl&ots=CjgojTMYAO&sig=spS2_hh5dfHg2ZObuZLh-DBzITA&hl=en&sa=X&redir_esc=y#v=onepage&q=johann%20coetzee%20john%20alan%20coey&f=false
[12] https://www.youtube.com/watch?v=4qExzmagt5o
