דתם של היטלר והנאציונל-סוציאליסטים.
דתם של היטלר והנאציונל-סוציאליסטים.
"הנאציונל-סוציאליזם והנצרות אינם עולים בקנה אחד".
- מרטין בורמן.
ריצ'רד ווייקארט הוא פרופסור להיסטוריה מאוניברסיטת המדינה של קליפורניה, סטניסלאס. ספרו מ-2016 "דתו של היטלר: האמונות המעוותות שהניעו את הרייך השלישי"[1] הוא ככל הנראה המחקר המקיף ביותר בתחום זה בשפה האנגלית. הספר מראה כי אלוהי הנאציונל-סוציאליסטים הייתה ישות פנתאיסטית ולא אישית שהושפעה מהדרוויניזם אשר דורשת מוסריות חסרת רחמים לפיה החזק שורד דרך מאבק בלבד. לא היטלר ולא הנאציזם היו בפועל נוצרים, ולמעשה, חיסולה של הנצרות הייתה אחת מהמטרות ארוכות הטווח שלהם. מחקרים קודמים כבר הראו חלקים כאלו או אחרים מהתזה של ווייקארט, כך שלא ניתן להחשיב מחקר זה כשנוי במחלוקת.
למעשה, כבר כאשר תיאר האמן היהודי-פולני-אמריקאי ארתור שיק את היטלר ב-1942 כ"אנטיכריסט", הנטייה הנאציונל-סוציאליסטית לנאו-פגניות וההתקפות שלה על הנצרות כבר היו בולטות ונפוצות למדי. הנאציזם הכריז שהינו מתנתק מהמסורת היהודית-נוצרית, וכי עוקב אחרי המדע באופן שבו הנצרות אינה יכולה לעשות, וכן כי חוזר לערכים הפגניים של השורשים הילידים של דם ואדמה.
התאורטיקן הנאצי אלפרד רוזנברג, בספרו מ-1930 "המיתוס של המאה העשרים", הכריז על "התמוטטותם" של כל מה שבא לפני, ועל בואם של "שחר חדש", "אמונה חדשה", "אור חדש", ו"משימה חדשה": "דם ודם, גזע וגזע, עם ועם". "זו משימת המאה שלנו; ליצור סוג אנושי חדש מתוך ראייה חדשה של החיים." יוזף גבלס כתב ברומן הסמי-אוטוביוגרפי שלו "מיכאל" אודות "השמדת עולם האמונה הישן". "הכנסיות נכשלו. נכשלו לחלוטין. מיליונים ממתינים לדת חדשה."
הדגל של הרייך השלישי הוא אחד האייקונים המוכרים ביותר בהיסטוריה: סווסטיקה שחורה המייצגת את המטרה, עיגול לבן המייצג את הלאומנות, ורקע אדום המייצג את הסוציאליזם. עדויות לקיומו של צלב הקרס חוזרות עוד לתקופות הפרה-היסטוריות לפני כ-11 אלף שנים, והוא היה אייקון אוניברסלי נפוץ באין ספור מקומות המסמל את הנצח, ומציג את תנועת השמש לאורך השמיים. מבקר הקולנוע של הטיים ריצ'רד קורליס קרא להיטלר ב"ניצחון הרצון", סרטה התועמלני של לני ריפנשטאהל מ-1935, "אלוהות וגנריאנית". סרטה מ-1938 של ריפנשטאהל, "אולימפיה", תיעד את המשחקים האולימפיים בברלין ב-1936, ונפתח עם הוקרה גדולה ליוון ורומא העתיקות; אלי השַׁיִשׁ קמו לתחייה בגופם של אתלטים גרמניים, ונראה כי ביקשו הנאציונל-סוציאליסטים לדלג על העלייה הלא נעימה מבחינתם של הנצרות, להחזיר עטרה ליושנה ולחזור לערכים הפגניים הגבריים. היטלר התייחס לרומא הטרום-נוצרית כנקודת השיא של ההיסטוריה האנושית. במהלך הבליץ על קובנטרי ב-1940 הפציצו והרסו מטוסי הלופטוואפה את קתדרלת קובנטרי בת המאה ה-14, בזמן שהיטלר אסר על הפצצתה של אתונה.
על העיוות הנאציונל-סוציאליסטי של הסווסטיקה ראו בהרחבה:
הנאו-פגניות הנאציונל-סוציאליסטית הייתה חוויה שנועדה לאחד את החסידים ולקרב אותם אחד לשני וכן לעודד אותם לפעול, וכמיטב המסורת הסוציאליסטית, לדחות את התבונה ולאמץ חשיבה קבוצתית. ההיסטוריון הגרמני מנפרד גיילוס כתב כי הנאצים הרגישו באופן כמעט דתי את ה"חוויה המונית, כת, פולחן, כמעשים סימבוליים וקדושים ביותר בקונטקסט של לוח שנה חדש של פסטיבלים וחגיגות חיים." כפי שאמרה מזכירתו של גבלס: "המדינה כולה הייתה כמו תחת סוג של כישוף".[2]
הנאציונל-סוציאליסטים ידעו כיצד לייצר בערמומיות טקסים וריטואלים חדשים בכדי למחוק את הישנים ולמשוך את ההמונים למוסריות החדשות, כגון אלפי מצעדים עם דגלים ומצעדים ליליים עם לפידים - טקס "דגל הדם" - עם מגע של צלב הקרס עם דם נאצי והפיכתם של מנהיגי הפוטש במרתף הבירה לקדושים מעונים. טקסים כאלו היו כמו משכר עבור ההמונים, תופעה מוכרת גם מטקסים וריטואלים מודרניים אחרים. הלונדון טיימס שיבח את הפן הוויזואלי של "אולימפיה"; המחזה, האחווה, המשמעות, הסדר והמשמעת העצמית, אובדן העצמי וההקרבה הכנועה לגל היסטורי מרגש: כל אשר צפה בטקסים נרגש מהמראה, גם אם התנגד לאידאולוגיה הנאציונל-סוציאליסטית. מסיבה זו רבים נוספים נמשכו למפלגה זו.
הנאו-פגניות של הנאצים נחרתה גם בתרבות החומרית, כגון קברים, תכשיטים ובגדים. גם סמל האס אס, SS, הוא למעשה שתי אותיות "ס" של כתב רוני המסמלות שמש או ניצחון. אלפבית רוני היה כתב גרמני עתיק בו עשו שימוש לצרכים מאגיים ומיסטיים. ב-רון אחר נעשה שימוש בחתונות לסמן אמונה חד משמעית בנאציזם. הסימן ה-רוני "אלגיז" החליף את הצלב הנוצרי במודעות פטירה ועל הקברים.
הנאציזם תפס למעשה את מקומה של הנצרות. "קתדרלת האור" של אלברט שפר, שנוצרה בעזרת זרקורים נגד מטוסים, הייתה סוג חדש של כנסייה. הצעידה עם הסווסטיקה ברחובות החליפה את המסלים הנוצריים. בכיתות הלימוד הוצאו הצלבים ובמקומם הוצבו תמונות של היטלר. המפגשים של הנוער ההיטלראי התקיימו בימי ראשון בבוקר בכדי לא לאפשר את השתתפותם בפעילות הכנסייה. הנוער הזה אפילו שר "אנחנו לא צריכים שום סגולות נוצריות. אנחנו לא הולכים אחר ישוע אלא אחר הורסט וסל". מנפרד גיילוס מוסיף כי הכת הזאת הציבה עצמה נגד לוח השנה הנוצרי.
הפגיעה הזאת בנצרות והבלטת המוטיבים הוויזואליים הנאו-פגניים היו ברורים בתקופה זו גם לשאר העולם. עד 1937, 12 אלף כפרים קתוליים נרדפו בידי המשטר הנאציונל-סוציאליסטי. אפילו במחנה הריכוז דכאו הוקמו צריפים עבור אנשי הכמורה. העיתונות הקתולית נסגרה, בתי הספר פוזרו, ומתנגדים קתוליים נרצחו בליל הסכינים הארוכות. ב-1935 נעצרו 700 כמרים של התנועה הפרוטסטנטית Bekennende Kirche. הסרט ההוליוודי "הצלב השביעי" מ-1944 (המבוסס על רומן מ-1942), כפי שמרמזת כותרתו, מציג כי גם האמריקאים היו מודעים לסנטימנט האנטי נוצרי בגרמניה.
על כן, לא יהיה זה רחוק מהמציאות לסכם כי הנאציזם היה אנטי-נוצרי ונאו-פגני.
היטלר הזכיר את אלוהים בספרו מיין קאמפף. כמובן שחשוב לזכור כי הוא היה שקרן ואופורטוניסט, כגון הטענה שלו שסיפוח חבל הסודטים תהיה הדרישה האחרונה. גם בנאומים שלו השתמש בדת המסורתית בכדי להוליך שלל את הקהל. בפועל, הוא דחף להמונים את אמונותיו בשפה שגרמה להם באופן נאיבי לקבל אותן עליהם. הוא ידע כי מרבית האוכלוסייה הינם נוצרים ועל כן לעג בוטה באמונתם תרחיק את אלו שהוא ביקש לשמר כחסדיו ותומכיו.
כאשר הנאציונל-סוציאליסטים בכל זאת שיבחו את "הנצרות" או את "ישוע", הם השתמשו בגרסאות המעוותות שלהם, הייחודיות לנאצים בלבד, אותן הם עצמם זרקו והפסיקו להשתמש כאשר כבר לא היה בהן שום צורך. ישו הנאצי היה בנו הממזר של חייל רומאי. הוא לא ביצע שום ניסים. הוא היה לוחם אלים, חמוש ובלונדיני נגד הקפיטליזם היהודי. בתגובה, היו אלו היהודים הקפיטליסטיים, לא הרומאים, אשר צלבו אותו והוא פשוט מת ללא שום תחייה ומבלי שהציל אף אחד, בטח שלא את האנושות. היטלר ביטל את המאפיינים העל טבעיים של ישו כ"מזימה יהודית" להרוס את העולם הפגני העתיק. על כל פנים, כבר ב-1940 גם כל סממן של "נצרות חיובית" בסגנון הנאצי הועלם גם כן לאחר שהוצג כסוג של תכנית שנכשלה. ככלל, הנוצרים ההדוקים ביותר דחו את הנאציזם.
למעשה, כבר בתחילת שלטונו היה היטלר מוכר ברבים כ"כופר" בנצרות. ב-1933 פורסם עלון תעמולני שנקרא "היטלר כפי שאף אחד לא מכיר אותו", שהכיל צילום של היטלר מ-1932 בו הוא נראה יוצא מכנסייה לותרנית עם צלב בהיר מאחורי ראשו. מתחת לתמונה היה רשום: "היטלר, שלכאורה 'כופר', יוצא מ-מריינקירכה"; זו היא שמה של הכנסייה הזאת ב-ליבק, אולם אפילו בעלון זה נכתב שמה של הכנסייה בשגיאת כתיב. העלון מוכיח כי היטלר נתפס כסוג של כופר בנצרות, וכי הדבר אף גרם לו לנזק תודעתי. הנאציונל-סוציאליסטים ידעו כי חייבים להציג את היטלר כנוצרי. כאשר העלון שוב פורסם ב-1938, הצלב כבר נמחק והועלם מהצילום, וגם הכיתוב שונה: "לאחר סיור היסטורי ב-מריינקירכה", שוב עם שגיאת כתיב. בשנה זו הם כבר היו יותר ביטוחים בכוחם, חשבו כי אין כבר צורך בהעמדת פנים, וכי ניתן לקדם את מחיקת הנצרות מההיסטוריה.
כאשר דיבר היטלר על אלוהים כוונתו הייתה שחוקי הטבע מתגמלים נאמנות מלאה לקבוצה ומאבק מתמיד עד המוות נגד קבוצות אחרות ונחותות יותר. מאבק זה הינו כל כך אכזרי שהגרמנים חייבים להוליד הרבה ילדים בכדי שרובם ימותו וישאירו מאחוריהם בחיים רק את החזקים ביותר. היטלר האמין כי הרג של בין 70%-80% של תינוקות גרמניים יוביל לגזע משופר ומטויב בהרבה.
תכנית "לבנסבורן" נועדה להוליד תינוקות גרמניים רבים באמצעות זיווג אנשי אס אס עם נשים לא נשואות. כמו כן, חטפו הנאציונל-סוציאליסטים עשרות אלפי ילדים פולניים אשר הראו סממנים של מאפיינים אריים. ילדים אלו עברו מבחנים, ואלו שכשלו מתו באושוויץ. במידה ועברו את מבחני המוצא הם עברו גרמניזציה כפויה. החינוך מחדש של ילדים אלו היה נוקשה, ובאחד המקרים הילדים אולצו לראות איש אס אס משתמש בגרזן של שוחט בכדי לערוף את ראשו של ילד פולני בן 12 אשר לא התנהג יפה.[3]
לעומת זאת, 400 אלף גרמנים בעלי מחלות כגון אפילפסיה, אלכוהוליזם או דיכאון עברו סטריליזציה. תכנית 4T רצחה 200 אלף נכים. הרצח הזה החל קודם כל עם תינוקות וילדים מתחת לגיל 3. יתר על כן, מזכירותו של היטלר, טראודל יונגה, דיווחה כי "הוא דיבר על התאבדות כמו שאנשים אחרים מדברים על אופנה". הנאצים בהחלט נהגו להתאבד לעתים קרובות ובהרבה מהממוצע, ובמקרים רבים גם לקחו איתם משפחות שלמות. מגדה גבלס דחתה את אפשרות הבריחה, ובמקום זאת הרעילה את ששת ילדיה עם גלולות ציאניד לפני שהתאבדה בעצמה.
מעניין לציין כי הנאצים שוב ושוב דחו ודיברו נגד התופעות האנטישמיות בהיסטוריה הנוצרית, אולם זאת משום שהללו נבעו מאי הסכמות תאולוגיות, לא שייכות הדם. השנאה ליהודים לא נבעה מסיבות דתיות, אלא עקב כאלו שהם האמינו כ-מדעיות, גזעיות והמושפעות מרעיונות דרוויניסטים. חשוב לזכור כי הנאצים רצחו לא רק יהודים אלא גם מיליוני אזרחים סובייטיים ושבויי מלחמה; כאשר הם הצדיקו את הפשעים שלהם נגד שונאיהם היהודים, הסלאבים (במיוחד הפולנים), הצוענים וקבוצות אחרות, הם דיברו על סיבות זהותיות המבוססות על גזע, לא דת.
בעניין הניצחון ההיסטורי של הפרנקים הצרפתים בשנת 732 בקרב פואטייה/טור נגד המזרח תיכונים אשר הציל את כל אירופה מפלישה ג'יהאדיסטית, אמר היטלר: "אם קרל מרטל [המפקד הפרנקי] לא היה מנצח בפואטייה - הרי כבר אתם רואים, העולם נפל לידיהם של היהודים, כל כך חסרת אומץ הייתה הנצרות! - אז מן הסתם היינו צריכים להמיר את עצמו למוחמדנות, הכת שמפארת את הגבורה ואשר פותחת את השמים ללוחמים הנועזים לבדם. אז היו הגזעים הגרמניים כובשים את העולם. הנצרות לבדה מנעה מהם מלעשות זאת." ... מספר ימים לפני הפלישה לפולין אמר "אני אדיש לחלוטין כלפי מה שיגידו עליי בתרבות המערב האירופית החלשה". גם היינריך הימלר הצטער רבות על הניצחון הנוצרי בקרב שערי וינה ב-1683 אשר הציל את אירופה כולה מהכיבוש העותמאני. לפי אלברט שפר, היטלר הציג בקביעות ולעתים קרובות את הדעה לפיה "הדת המוחמדנית ... הייתה תואמת אותנו הרבה יותר מאשר הנצרות. מדוע הייתה זו חייבת להיות [עבורנו] הנצרות עם עדינותה והרפיון שלה?"
כל זה יכול להסביר את הקטל הרב אותו דרש היטלר בשדה בקרב, את ההשמדה המוחלטת והאכזרית ביותר של האויב - "כוחנו מורכב מהמהירות שלנו והאכזריות שלנו" - ודחק למעשה במפקדי צבאו לנהל מערכה אכזרית וחסרת רחמים ולהבטיח ניצחון מהיר, וכן אסר על הגרמנים לסגת גם כאשר הניצחון לא היה אפשרי. רעיון חיסול הפולנים היה עקבי עם האידאולוגיה של היטלר לפיה האומות, כפי שהראתה לו ההיסטוריה, נמצאות במאבק כאוטי תמידי על קיומן בעולם אכזר זה. זה גם מסביר את החיבה הגדולה של הנאציונל-סוציאליסטים לפרידריך ניטשה, עליו אמרו כי העניק להם השראה רבה, אשר שנא את הנצרות בכל רמ"ח איבריו, ומדוע הם חילקו לאזרחים עשרות אלפי עותקים חינמיים של כתיבתו.
ניתן להוסיף כי בזמן שאין ספק שהנאציונל-סוציאליסטים סלדו מהנצרות - דת חלשה המבוססת על יהודי צלוב - סלידה זו הובילה ללא מעט מחקרים נוספים אשר בחנו את האמונה הדתית של תנועה זו, אם כי הללו לא בהכרח סותרים זה את זה. לדוגמה, אחת הטענות המרכזיות מראות בצורה משכנעת כי סגדו אנשי התנועה לאל הנורדי אודין[4]; למעשה, כבר ב-1919 ומספר שנים לפני פרסומו של המיין קאמפף פרסם התאורטיקן המוקדם של התנועה רודולף יונג - אשר הצטרף לתנועה כעשור לפני אדולף היטלר - את המהדורה הראשונה של "הנאציונל סוציאליזם - יסודותיו, התפתחותו ומטרותיו" (Der Nationale Sozialismus: Seine Grundlagen, Sein Werdegang und Seine Ziele), בה כתב: "הבה נשאיר בשקט את אל המדבר יהוה, את רוח ההרס, ליהודים; [האל] שלנו נקרא אַלְדַפוֹד [אחד הכינויים של אודין]."[5] במיתולוגיה הנורדית ייצג אודין בין היתר את המלחמה והמוות ולכן יהיה זה הגיוני להניח שיכלו הנאצים להשתמש בצורה מעוותת במאפייניו לקידום הרס והרג המוניים. צלב הקרס היה נפוץ באמנות הגרמנית העתיקה לכל הפחות מהתקופה הנאוליתית, לרבות לצד המוטיבים של אודין.[6]
[1] Richard Weikart, Hitler's Religion: The Twisted Beliefs that Drove the Third Reich, Regnery, 2016.
[4] Richard Rudgley, The Return of Odin: The Modern Renaissance of Pagan Imagination, Inner Traditions, 2018.
[5] https://www.youtube.com/watch?v=5xW_-4yTnPY&t=2306s
[6] https://www.businessinsider.com/a-golden-swastika-disc-oldest-known-reference-odin-valhalla-2023-3
