מלחמת המלך פיליפ - המלחמה האינדיאנית הראשונה, 1675-1678.
מלחמת המלך פיליפ - המלחמה האינדיאנית הראשונה, 1675-1678.
קהילות אירופאית אשר חיו כקבוצות מיעוט נאלצו לאורך ההיסטוריה לפתח את מנטליות הבונקר, או אמונה שהם יכולים להיות נתונים להתקפות בכל רגע נתון. דוגמה למנטליות הבונקר ניתן למצוא אצל הקולונל האנגלו-הודי רג'ינלד דייר אשר פיקד על, בעיקר, חיילי גורקה ומוסלמים שביצעו את טבח אמריטסר של 1919 בראג' הבריטי. דייר ואחרים בני דורו גדלו על סיפורי הטבח נגד הבריטים במצור על קאנפור ב-1857 וההתקוממות של ה-סיפוי במרד ההודי הגדול. המתיישבים הצרפתיים באלג'יריה היו בעלי גישה דומה, וכיום זאת גם הגישה של האירופאים בדרום אפריקה, מחוסר ברירה.
בתקופה הקולוניאלית של אמריקה, גם הפוריטנים של ניו אינגלנד הרגישו סנטימנט דומה. היו להם אויבים רבים כגון הצרפתים של קנדה ובעלי הברית האינדיאנים שלהם, ההולנדים של ניו יורק והאינדיאנים שלהם, וכמובן השבטים השונים של ניו אינגלנד, כגון נרגנאסט החזקים. "מלחמת המלך פיליפ" אשר התרחשה בשנים 1676-1678 הייתה למעשה התפוצצות המתח הגזעי ממנו פחדו הפוריטנים במשך תקופה ארוכה. אנשי ניו אינגלנד אומנם ניצחו, אך היה זה במחיר כבד שעלה בחייהם של 800 תושבים מתוך אוכלוסייה של 52 אלף בלבד. היה זה אחוז גבוה יותר, בהתאם לגודל האוכלוסייה, מאשר מספר ההרוגים במלחמת האזרחים כמעט 200 שנים מאוחר יותר.
לא לגמרי ברור מה גרם לפרוץ המלחמה, אולם ידוע שהיא החלה לאחר ששני הצדדים העבירו את ההנהגה לדור הבא. מטאקום, אשר אימץ את השם "המלך פיליפ", השתייך לאצולת שבט וומפנואג האינדיאני. אביו מססואיט הנחיל תקופה ארוכה של שלום בין שבטו לאנשי ניו אינגלנד לאחר שהתיידד עם קולוניית פלימות' עם הקמתה ב-1620. מססואיט והנהגת המושבה מתו בערך באותו הזמן, וללא הקשרים הללו החלה חשדנות ההדדית. הדרישה האנגלית לאדמות, כמו גם המנהג לשכר את האינדיאנים לפני עסקאות, הקשו על המצב עוד יותר. פיליפ היה צ'יף חדש, אסף כלי נשק, כרת בריתות עם שבטים נוספים ממזרח קנדה, ואסר על מכירת אדמות לאנגלים לתקופה של שבע שנים.
הסיבה המידית למלחמה הייתה הרצח של ג'ון ססמון, אינדיאני שהמיר את דתו לנצרות. ססמון הזהיר בינואר 1675 את מושל פלימות' מפני התקפה מתקרבת של פיליפ. אינדיאני נוצרי אחר סיפר לאחר מכן כי ראה שלושה אינדיאנים רוצחים את ססמון על שדלף את המידע. התקיים משפט לשלושת האינדיאנים הרוצחים, וחבר מושבעים, המורכב הן מאנגלים והן אינדיאנים, קבע כי הינם אשמים והללו נתלו. האינדיאנים טענו כי הללו לא אשמים וב-20 ביוני 1675 תקפו את המושבה סוונסי של פלימות'. המלחמה החלה גם כמארבים קטנים וגם כמתקפות על הערים והכפרים של האנגלים. כאשר האינדיאנים הופיעו עם רובי מוסקט אנגליים, תושבי ניו אינגלנד ברחו לרוב מהישובים שלהם למקומות יותר מבוצרים. האינדיאנים שרפו את כל אשר הללו השאירו מאחור, ולמעשה הרסו חצי שהישובים של האירופאים בין מיין לדרום קונטיקט. בכדי להתגונן הסתמכו המתיישבים בעיקר על הקונפדרציה של ניו אינגלנד - ברית צבאית בין פלימות', מפרץ מסצ'וסטס, קונטיקט, וניו הייבן. המחוזות החזיקו ביחידות רגליים ופרשים, אחרים שילבו את היחידות שלהם; הגיוס התבצע באופן קבוע, אולם גם האימונים התקשו לפצות העובדה שההגנה של ניו אינגלנד הסתמכה בעיקר על חקלאים שלא היו רגילים למלחמה במישורים הפתוחים.
אכן, המשפחות שהתיישבו בניו אינגלנד באו ממזרח אנגליה והתמחו לא בלחימה אלא במסחר. המנהיג של מפרץ מסצ'וסטס היה מוכר כאחד שמחטיא יריות. כמו בוירג'יניה, קיוו המתיישבים להקים מושבה שקטה ודו גזעית בעלת שלום עם שכניה. אולם הטבח שביצעו האינדיאנים באנגלים של ג'יימסטאון ב-1622 שם קץ לאידיאלים כאלו, ומלחמת המלך פיליפ הובילה למצב דומה בניו אינגלנד. המלחמה הפכה במידה זו או אחרת לבעלת מאפיינים גזעיים. הקונפדרציה הוכיחה עצמה כלא יעילה נגד התוקפנות האינדיאנית, פלימות' וקונטיקט הוגבלו תחת השלטון הריכוזי מבוסטון, ואנשי המיליציה של ניו אינגלנד חזרו לעיתים קרובות הביתה אחרי סיורים לא מוצלחים.
רק קרב חזיתי אחד התרחש במהלך המלחמה - קרב הביצה הגדול ב-19 בדצמבר 1675 ברוד איילנד. אנשי ניו אינגלנד הצליחו בהתקפה זו להרוג 100 לוחמים וכן נשים וילדים, אולם איבדו כ-70 מאנשיהם. בחזית הצפונית של מיין הרגו האינדיאנים כ-400 מתיישבים וגירשו את אנשי ניו אינגלנד כמעט מכל הישובים. למעשה, לאנשי ניו אינגלנד היו רק שני מפקדים כישרוניים - מייג'ר ריצ'רד וולדרון וקפטן בנג'מין צ'רצ'. הייתה להם גישה שונה לחלוטין למלחמה. וולדרון, פוריטן נוקשה, היה חייל מנוסה ונקט בגישה ברוטלית יותר. הוא לחם בקרבות רבים במיין וניו המפשייר, וביקש לתקוף קבוצות אינדיאנים גדולות בהתאם לשיטת הלחימה האירופאית. צ'רצ', אשר היה נגר במקצועו, האמין יותר בתמרון. בשונה ממפקדים אחרים, הוא הבין את הצורך בבני ברית אינדיאנים, וכן את החשיבות ללמד את אנשי המיליציה של ניו אינגלנד להילחם בשיטות האינדיאניות. כך, הללו החלו לנוע בקבוצות קטנות והתמחו במארבים ופשיטות, ולמעשה היו הרנג'רים הראשונים בהיסטוריה האמריקאית. היו אלו אנשיו של צ'רצ' אשר חיסלו לבסוף את המלך פיליפ באוגוסט 1676 לאחר שנה וחצי של לחימה, אם כי בצפון נמשכה המלחמה עד אפריל 1678.
צ'רצ' נחשב לדמות החשובה ביותר במלחמה, ייתכן היות ושמר על יומן מפורט. הוא היה ביחסים ידידותיים עם האינדיאנים, אולי אף היה גם ביחסים אינטימיים את בת אצולה אינדיאנית, וסלד מהממסד הפוריטני בבוסטון. הוא הפך לפופולרי מאוד ונתפס כנגר שליו שלקח אקדח בכדי להגן על הציוויליזציה שלו. בסוף המאה ה-17 נלחם נגד הצרפתים במלחמת המלך וויליאם, ובתחילת המאה ה-18 לחם לצד הבריטים במלחמת המלכה אן, לפני שנפטר בגיל 78 או 79.
אישה בשם מרי רולנדסון ממסצ'וסטס שמרה גם היא על יומן מהתקופה. יחד עם אנשי ניו אינגלנד אחרים היא עברה באזורי מסצ'וסטס, דרום ורמונט וניו המפשייר. היא נפלה בשבי לתקופה של כמעט שלושה חודשים. היומן, שפורסם מאוחר יותר תחת הכותרת "הנרטיב של השבי והשיקום של גברת מרי רולנדסון", הפך לרב מכר. כפי שתיארה: "אנחנו חייבים לצאת החוצה, האש גוברת ומגיעה מאחורינו, שואגת, והאינדיאנים פעורים לפנינו עם הרובים, החניתות והגרזנים שלהם, לטרוף אותנו. לא היינו יוצאים מהבית, אך גיסי (שנפצע לפני כן בהגנה על הבית בגרון שלו או בסמוך לו) נפל מת, היכן שהאינדיאנים צעקו בבוז, הולו והיו כעת עליו, מפשיטים את בגדיו".
מרי הפכה לשפחה של מנהיג אינדיאני והוכרחה להקשיב לסיפוריו המתפארים אודות הרג אנשי ניו אינגלנד. היא שוחררה לבסוף הודות לכופר של נשות בוסטון. עדיין, גורלה היה טוב בהרבה מגיבורה אחרת של התקופה הקולוניאלית - אן האצ'ינסון. האצ'ינסון גורשה מבוסטון לאחר שקידמה אנטינומיזם, עברה עם משפחתה להולנד החדשה, ושם בקיץ 1643 קורקפה על ידי אינדיאנים אלגונקינים במהלך מלחמת קיפט. האינדיאנים ביקשו להרוג הולנדים, ובמקום זאת רצחו באכזריות אנגלים.
מלחמת המלך פיליפ הוא סיפור הישרדות אמריקאי. מצד אחד היא הובילה לזהות ייחודית לניו אינגלנד, ומצד שני הפכה אותה לתרבות אנגלו-סקסונית מובהקת; שום ברית שבטית מעולם לא אימה שוב על מסצ'וסטס או קונטיקט. יתר על כן, בדומה לכל אמריקה, גם על ניו אינגלנד היה צריך להילחם. הפוריטנים ספגו אבדות רבות, אולם הצליחו להגן על הערים שלהם ופיתחו שיטות לחימה חדשות. המלחמה גם בישרה על עימותים עתידיים, שכן האינדיאנים המשיכו לתקוף עם כל התקדמות אמריקאית צפונה או דרומה, והקושי והטרגדיות בניסיון לבנות חברה רב תרבותית.
מקורות:
Eric B. Schultz and Michael J. Tougias, King Philip’s War: The History and Legacy of America’s Forgotten Conflict, The Countryman Press, 2017.
Philip Gould, "Reinventing Benjamin Church: Virtue, Citizenship and the History of King Philip’s War in Early National America", Journal of the Early Republic, Vol. 16, No. 4, (1996).
