אסלאמופוביה, כריסטופר קולומבוס ו-מרקו פולו.
אסלאמופוביה, כריסטופר קולומבוס ו-מרקו פולו.
בספרו של ג'ורג' אורוול, "1984", קיים מעקב אחר האזרחים מצד משטרה חשאית הבודקת האם בוצעה עבירת "חושבפשע" כנגד המשטר הטוטליטרי. מחשבות "פליליות" אלו הן למעשה עמדות ורעיונות שהרשויות רואות כלא תקינות פוליטית. אורוול כתב בשיאה של המלחמה הקרה והרעיונות שהציג שיקפו את המציאות של השמאל הקיצוני שתחתיו חיו מיליונים מעבר למסך הברז. "אסלאמופוביה" הוא אחד השמות שניתנו ל-חושבפשע מודרני. הוא מרמז כי כל פחד מפני הדת הזאת הוא לא רציונאלי.
תחדיש זה לא הופיע יש מאין. הוא הומצא בכוונה אסטרטגית בתחילת שנות ה-90 על ידי אנשי חברת קש של האחים המוסלמים שהוקמה ב-1981 - המכון הבינלאומי למחשבת האסלאם (IIIT) - שמרכזו נמצא בצפון וירג'יניה, ארה"ב. היה זה מהלך גאוני מבחינתם שנועד להפוך את מבצעי הטרור לקורבנות, והמצאת המונח נעשה כחיקוי של "הומופוביה" אשר כבר הוכיח עצמו כיעיל תודעתית.[1] במילים אחרות, מעצם מקורותיו, היה "אסלאמופוביה" מונח שנועד לשמש ככלי לקידום מטרה טוטליטרית על ידי הכפשת מבקרים והשתקתם. חרף העובדה כי הומצא כעשור קודם לכן, השימוש בו הפך לנפוץ בידי ארגון האחים המוסלמים והענפים שלו, כגון המועצה ליחסי מוסלמים אמריקאים (CAIR), לאחר פיגועי 9/11, עקב הצרכים הברורים של אותה התקופה. ההנדסה התודעתית הזאת התאפשרה בזכות היסודות שהקימו והתמיכה שהעניקו הפרוגרסיבים, ומספר שנים מאוחר יותר כבר אפשרה ה"אסלאמופוביה" להוציא אל מחוץ לחוק סרטים ואיורים גם במערב עצמו.
כפי שראינו בעבר כאשר שוחחנו על מורשתו של כריסטופר קולומבוס, דמות היסטורית זו מוצגת לעתים קרובות על ידי הפרוגרסיבים כ"גזען" וכאחראי לרצח עם, טענות שלא יכולות להיות רחוקות יותר מהמציאות ההיסטורית. לעתים קרובות הללו אף משחיטים או פוגעים באנדרטאות שלו. אולם כמובן שההאשמות הללו מעולם אינן מספיקות עבורם, שכן עתה מואשם קולומבוס באחת האשמות החמורות ביותר של עידן התקינות הפוליטית – "אסלאמופוב".
באוקטובר 2020, ביום כריסטופר קולומבוס, פורסם במגזין האינטרנטי "סלייט" מאמר תחת הכותרת "האם המסע של קולומבוס אל 'העולם החדש' הונע על ידי האסלאמופוביה?".[2] במאמר זה נשאל הסופר אלן מיכאיל, השייך למה שהייתה בעבר האוניברסיטה המפוארת ייל, "האם ניתן להשתמש במילה אסלאמופוביה בכדי לתאר את הרגשתם של קולומבוס, איזבלה, פרדיננד ואירופאים נוצרים אחרים בתקופה זו?" מיכאיל העניק תשובה דו משמעית:
"זה מאוד מסובך, לענות על שאלה זו. הרעיון הוא שיש מתקופה זו סנטימנט אנטי-מוסלמי, ואולי אפילו לפניו, ועד היום. במובנים מסוימים ניתן לצייר קו מנחה. אבל אני לא רוצה לקנות את הסיפור על איזושהי 'התנגשות ציוויליזציות' נצחית, מכיוון שיש הרבה דוגמאות לכך שאירופאים נוצרים ומוסלמים מקיימים יחסי גומלין די חיוביים באותו זמן שאני מדבר עליו: רעיונות, חילופי סחורות, יחסים דיפלומטיים, לחימה באותו צד של מלחמות נגד אויבים אחרים. וזה גם חלק מהספר [החדש שלי] - בכדי לציין שהאימפריה העותמאנית הייתה חלק מ'ההיסטוריה שלנו'".
אז איך היסטוריון אמתי היה מתייחס לשאלה כזאת? ראשית, הוא היה פונה לקונטקסט ההיסטורי. קולומבוס היה בן שנתיים בלבד כאשר הכיבוש הטורקי של קונסטנטינופול זעזע את היסודות העמוקים ביותר של העולם הנוצרי ב-1453. 39 שנים מאחר יותר שחררו פרדיננד ואיזבלה את גרנדה, המעוז המזרח תיכוני האחרון בספרד, התרחשות שהשפיעה גם היא רבות על העולם הנוצרי ונתפסה כנקמה ראויה על נפילת קונסטנטינופול. שחרור גרנדה סימל את סיומן של 800 שנות זוועות הג'יהאד, מקרי טבח, ביזה, שעבודים מאסיביים, והשריעה אשר גרמה לרבים להמיר את דתם, כפי שמתואר ב"היסטוריה של ספרד" של לואיס ברטראנד. גם ספרדים שחיו באזורי הצפון מחוץ לשליטה המזרח תיכונית סבלו רבות גם הם מהפלישות הג'יהאדיסטיות, אשר תפסו שלל ועבדים רבים. בכל זאת, הלחמה של ספרד נגד הג'יהאדיסטים עדיין הייתה רחוקה מלהסתיים.
זמן קצר לאחר שחרור גרנדה מימנו המלכים הקתוליים של ספרד את המסע השאפתני של קולומבוס בניסיון להפעיל "מסע צלב אחרון ומכריע נגד האסלאם דרך איי הודו",[3] מה שהוביל למעשה לגילוי המקרי של העולם החדש. אירופאים רבים האמינו כי אם רק יוכלו להגיע לעמים מזרחית לאסלאם, אשר " עדיין לא היו נגועים במכת המוחמדן", כפי שאמר האפיפיור ניקולאוס החמישי במאה ה-15, הם יוכלו לנצח אותו בעזרת שתי החזיתות. התוכנית הזאת הייתה כנראה בת מאות של שנים, והייתה קשורה לאגדה של הכומר יוחנן אשר לכאורה שלט במזרח ויום אחד יצעד לנקום את נפילת הנצרות המזרחית.
הדבר בא לידי ביטוי במכתביו של קולומבוס עצמו אשר באחד מהם כותב כי פרדיננד ואיזבלה הינם "אויבי כת מוחמד המזוויעה", ואשר "נחושים לשלוח אותי לאזורי איי הודו" בכדי לבדוק כמה אנשים שם יוכלו לעזור במאמץ המלחמתי. במכתב אחר אותו כתב למלכי ספרד מהעולם החדש, הוא הציע לגייס צבא "למען המלחמה ושחרור ירושלים".
חשוב לציין כי לא קולומבוס ולא הספרדים לא היו הראשונים לנסות ליישם אסטרטגיה דומה. לאחר שפורטוגל השתחררה מהכיבוש המזרח תיכוני ב-1249, היא שלחה צבא לאזורים שנפלו לג'יהאד בצפון אפריקה; מטרתו של הנסיך הפורטוגלי אנריקה הספן בן המאה ה-15 הייתה לקחת את מלחמת הקודש אל הפולשים, אך יותר מכך לחפש ולנסות לגלות האם ישנם שליטים נוצריים אחרים במזרח אפריקה אשר יוכלו לשמש כבעלי ברית במלחמה זו, אולי באמצעות ההשתלטות על המסחר בים האדום, ואולי גם להגיע ל"חאן הגדול של הודו" ולתקוף את האויב גם בעורפו.
האם, אם כך, ניתן להגדיר את קולומבוס כ"אסלאמופוב", כפי שהמגזין "סלייט" מנסה לרמוז? התשובה היא בהחלט חיובית, אולם בוודאי שלא באותו המובן כפי שהפרוגרסיבים משתמשים בו כיום בכדי להשתיק את הביקורות והמתנגדים שלהם. בזמן שהמילה היוונית "פובוס" משמעותה "פחד", השימוש בה כיום מרמז על "פחד לא רציונאלי". אולם בראיה היסטורית רחבה חשוב לזכור שבמשך קרוב ל-1000 שנים לפני זמנו של קולומבוס הג'יהאד תקף ללא חרף את העולם הנוצרי וכבש למעשה שלושה רבעים מכלל האזורים המקוריים של הנצרות, לרבות את ספרד עצמה במשך תקופה של מאות שנים. בתקופתו של קולומבוס היו אלו העותמאנים אשר הובילו את הג'יהאד, וגרמו לחורבן בבלקנים ובים התיכון. והטרור נגד המערב נמשך גם מאות שנים לאחר מותו של קולומבוס, כגון 200 אלף הג'יהאדיסטים שהטילו מצור על שערי וינה ב-1683 במטרה להמשיך ולכבוש לאחר מכן את אירופה כולה, או כאשר נאלצה ארה"ב הצעירה להיכנס למלחמה הראשונה שלה מעבר לים בכדי לעצור את שודדי הים הברברים הצפון אפריקאים.
כאשר הנשיא האמריקאי בנג'מין הריסון ציין את 400 שנות גילוי אמריקה ביולי 1892, הוא הדגיש כיצד הגילוי קידם את "הקדמה והנאורות", שהשתקף עתה במערכת החינוך האוניברסלית של אמריקה. בנוסף, הוא הדגיש גם את הממד הפטריוטי, וכן את "ההשגחה האלוהית" הדתית של קולומבוס.
כך, ניתן לשאול האם אותה הביקורת הייתה עולה כנגד האסלאם גם לפני כמה מאות שנים, והאם גם אז ניתן היה פשוט לבטל אותה דרך טכניקת ההשתקה הנקראת "אסלמופוביה"? ניקח כדוגמה נוספת גם את מגלה הארצות הונציאני בן המאה ה-13 מרקו פולו וכתבי הזיכרונות המפורסמים שלו, שכן לפי הסטנדרטים המודרניים גם הוא ייחשב ל"אסלאמופוב" נוראי.
חשוב לציין כי ההבחנות האנתרופולוגיות של מרקו פולו הינן אובייקטיביות. במקום לתאר אותו פשוט כ"אוריינטליסט" - בשפתו של אדוארד סעיד - אשר לא הבין ולא אהב את "האחר", פולו למעשה גם לא אהב כמה נוצרים שפגש כגון על איי סוקוטרה, ואף שיבח אנשים מדתות אחרות, לרבות מוסלמים. את הברהמינים של הודו הוא מתאר כ"המכובדים ביותר", וכן משבח מנהיגים אסלאמיים.
כמובן שהתקינות הפוליטית לא הייתה קיימת בימי הביניים, ולמרקו פולו לא הייתה שום בעיה להיות בוטה לגבי המזרח תיכוניים. בזמן שכתב שהברהמינים שונאים לרמות ולגנוב מאחרים, על אנשי טאוריס (תבריז) כתב:
"על פי משנתם, כל מה שנגנב או נשדד מאחרים בעלי דת אחרת, נלקח כראוי והגניבה אינה פשע; כאשר סובלים מוות או פציעה מידי נוצרים, נחשבים לקדושים. אם לא היו נעצרים ומרוסנים על ידי הכוחות השולטים בהם כעת, הם היו מבצעים זעם רב. עקרונות אלה משותפים לכל הסרצנים".
במקום אחר הוא כותב: "אחמד, אחד המוסלמים בעלי השפעה גדולה על קובלאי חאן, התעלל בקביעות בקבוצה גדולה של אנשים מדת אחרת ללא ידיעתו של החאן: הוא הרג כל מי שרצה מהם, שדד אותם כרצונו, והידוע לשמצה ביותר, הוא ובניו אנסו וכפו באופן קבוע אינספור נשים להיות הפילגשות שלהם. עקב הזוועות הרבות של אחמד הוא בסופו של דבר נרצח. כאשר גילה החאן מאוחר יותר את גודל הזוועות של אחמד, הופנתה תשומת ליבו לדוקטרינה של כת הסרצנים [אסלאם], אשר סלחה לכל פשע, אפילו רצח, אשר בוצע כנגד אנשים לא מבני דתם. וכאשר ראה כי דוקטרינה זו הובילה את אחמד הארור ואת בניו להתנהג באופן זה ללא שום רגשות אשמה, החל החאן להרגיש סלידה ותועבה ממנה בצורה הגדולה ביותר. הוא זימן את הרסצנים ואסר עליהם לעשות דברים רבים שדתם נהנתה מהם."
כמובן שכל המעשים של אחמד והסרצנים האחרים התבססו על מעשיו של הנביא או כתבי וספר הקודש שלהם. בדומה לטרוריסטים המודרניים, גם אחמד זה, באופן לא מפתיע אם כך, פעל בצורה מזוויע ללא שום נקיפות מצפון. חשוב לשים לב שפולו מפנה ביקרות כלפי ה"דוקטרינה", לא כלפי המוסלמים האינדיבידואלים, כנראה כאלו שכיום ייקראו "מתונים". הוא ממשיך לתאר כיצד הבטחות הנביא גורמים לנערים וגברים צעירים להימשך לרעיון גן העדן ולהפוך לשהידים, כגון רוצחי כת החשישיון.
בכתביו של פולו מופיעים תיאורים "אסלאמופוביים" נוספים: מחשבותיו היומיומיות של הח'ליף של בגדד "נתונות לאמצעים דרכם ניתן להמיר לדתו את אלו שחיים תחת שלטונו, או, במקרה של סירוב, למצוא סיבה להוציא אותם להורג". במקום אחר הוא כותב כיצד המזרח תיכוניים "לחלוטין שונאים נוצרים".
אם כך, במידה וזה "איסלאמופובי", דהיינו בלתי רציונאלי, לטעון כי הדת המזרח תיכונית מקדמת מלחמה ושעבוד של "כופרים", בהם ניתן להתעלל ולבזוז ללא שום חרטה, מה ניתן לומר לגבי טענות דומות של המטייל הונציאני מלפני 700 שנים? מה ניתן לומר גם על העובדה שבמשך מאות של שנים לפני ואחרי מרקו פולו, אין ספור כותבים, כגון יוחנן מדמשק בן המאה ה-8, תאופנס המודה בן המאות ה-8 וה-9, פרנציסקוס מאסיזי בן המאות ה-12 וה-13, ז'אן דה ז'ואנוויל בן המאות ה-13 וה-14 או קיסר האימפריה הביזנטית מנואל השני בן המאות ה-14 וה-15 הציגו את אותן ההבחנות ה"אסלאמופוביות"? למעשה, האפיפיור גרם למהומות במזרח התיכון כאשר רק ציטט את דבריו של מנואל השני ב-2006. כל זאת מבלי להזכיר אפילו את אין ספור ה-עולמא אשר מלמדים כי זה הוא תפקיד דתם לנהל מלחמה, לשעבד ולבזוז כופרים לפי הדגם של הנביא וספר הקודש שלהם.
לפיכך, גם ה"אסלאמופוביה" אינה שונה מכל ההאשמות חסרות התוכן והמשמעות כבר בדבר ה"גזענות", שכן מדובר בלא יותר מטכניקת השתקה של דעות מנוגדות. זאת היא תחבולה מאושרת תחת דוקטרינת ה-תקייה שנועדה לבלום כל דיון בדבר הטרור או בעיות הגירת העולם השלישי. והיא בהחלט ראתה הצלחה רבה, שכן גם האו"ם כבר ניהל כנס תחת הכותרת "נלחמים באסלאמופוביה", וגם מועצת אירופה, חרף ההיסטוריה, גינתה את ה"אסלאמופוביה". יתר על כן, ארגונים קיצוניים כגון הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי (OIC) משתמשים במושג זה לקידום מטרותיהם, ואף כינו אותו "חמור יותר מטרוריזם".[4] אולם באופן אירוני, בניגוד לטענות של הארגון באחד הדוחות שלו, ה"אסלאמופוביה" קיימת כבר מהמאה ה-7, ועל כן זה תמוה כיצד ה"פחד הלא רציונאלי" הזה, כפי שמכנה אותו המועצה ליחסי מוסלמים אמריקאים, אשר הינו בן כמעט 1400 שנים, יכול להיות "חסר כל שחר".
[1] https://investigate-islam.com/the-origins-of-the-term-islamophobia/
[2] https://slate.com/news-and-politics/2020/10/columbus-islamophobia-ottoman-empire.html
[3] https://archive.org/stream/historyofspain008182mbp/historyofspain008182mbp_djvu.txt
[4] https://www.arabnews.com/node/298472
