מרגרט סנגר ותנועת פיקוח הילודה.
מרגרט סנגר ותנועת פיקוח הילודה.
"הדבר הרחום ביותר שמשפחה גדולה יכולה לעשות לאחד התינוקות שלה הוא להרוג אותו. אותם גורמים היוצרים את שיעור תמותת התינוקות הנוראי, ואשר מגדילים את שיעור התמותה של ילדים בגילאי שנה עד חמש, פועלים ברמה גדולה רבה יותר להפחתת ההתפתחות הבריאותית של אלו ששרדו."
- מרגרט סנגר
מרגרט היגינס סנגר נולדה ב-1879 בניו יורק להורים קתוליים. היא הייתה הילד ה-6 מתוך 11 אחים והעבירה זמן רב מחייה המוקדמים בטיפול במשפחתה. היא הלכה במשך שנתיים לפנימייה אולם אז חזרה לביתה בכדי לטפל באימא החולה שלה. לקראת סוף המאה ה-19, התקבלה בעזרת חברים בעלי השפעה לבית ספר לסיעוד, מהלך אשר הוביל בסופו של דבר לקריירה המוכרת יותר שלה כפעילה פוליטית-חברתית.
סנגר התחתנה ב-1902 והולידה 3 ילדים. ב-1915 איבדה את בתה הצעירה פגי, אירוע שהייתה לו השפעה גדולה על חייה. היא הייתה מנוכרת מבעלה ועבדה כאחות בשכונות העוני של מנהטן. הסבל של אימה, האבדה של בתה ומצוקת האימהות האומללות במנהטן שכנעו אותה כי הנשים "משועבדות" על ידי הילודה. היא האמינה כי הילודה ומשפחות גדולות הן קללה, במיוחד עבור נשים שלא יכלו להרשות לעצמן לטפל במספר רב של ילדים.
סנגר הקימה את תנועת פיקוח הילודה של ארה"ב בניסיון להקל על הסבל הזה. היא החלה את המסע עוד ב-1912 עם פרסומים בעיתון סוציאליסטי בניו יורק של המאמרים "מה כל ילדה צריכה לדעת" ו-"מה כל אימא צריכה לדעת". שנתיים מאוחר יותר היא ייסדה את העיתון "האישה המורדת" בניו יורק. במסגרת זו ובשיתוף פעולה עם מנהיגים פרוגרסיביים שונים היא יצרה את המונח "פיקוח ילודה", אשר היה רך יותר מאשר "הגבלה משפחתית" בו היא השתמשה לפני כן.
אולם בתקופה בה הייתה ארה"ב יותר דתית ועדיין מוסרית גם מונח זה נתפס כפוגעני מדי. הפצת ספרות שהכילה מידע לגבי מניעת הריון הייתה מנוגדת לחוק הפדרלי. לאחר שהתהדרה באופן פומבי בעניין קידום פיקוח הילודה, נאלצה לברוח לאירופה ב-1915 תחת שם בדוי בכדי להימנע ממאסר (היא הייתה אמורה לקבל 30 ימי מאסר על הפצת ספרות אסורה). עו"ד קלרנס דרו, מחלוצי האיגוד האמריקאי לחירויות אזרחיות, ביקש לייצג אותה, אולם לאחר שחזרה לארה"ב ההאשמות בכל מקרה בוטלו עקב הלחץ הציבורי בניו יורק, בעיקר של הקבוצה של המרקסיסט ומבקר הקפיטליזם אפטון סינקלר.
שוב בניגוד לחוק, פתחה סנגר ב-1916 את מרפאת פיקוח הילודה בניו יורק. הפעם היא לא ברחה, ביקשה לקבל משפט ציבור ואכן נשפטה ל-30 ימי מאסר. בערעור שהוגש שנתיים מאוחר יותר קבע השופט כי רופא יכול לקדם מניעת הריון באופן חוקי. כך החלה תופעת מניעת הריון רפואית למורת רוחם של הגופים הדתיים. את סנגר דעתן של הקבוצות הדתיות כלל לא עניינה.
ב-1920 היא פרסמה את "האישה והגזע החדש" בו תקפה את החברה המסורתית, ובעיקר את המידות הטובות המסורתיות. היא הרחיבה את הרעיון לפיו, בחברה המסורתית, הנשים הינן "שפחות" ועל כן יוכלו לקבל חירות אמתית רק באמצעות השליטה ברבייה והילודה. הנורמות של החברה המסורתית, כך האמינה, "נכפו" על הנשים על ידי הגברים והממסד הדתי; סנגר טענה שהדבר נובע מהעובדה כי נשים "מאז ומתמיד חיפשו איזושהי הגבלה משפחתית". היא האמינה כי המשפחה המסורתית מעולם לא התאימה לנשיות; הייתה זאת לא יותר מהמצאה של איזה מיזוגן אשר ביקש לשמור על "העבד" בבית, אשר תפקידו היה לנקות אחריו ולהוליד ולגדל את ילדיו; למסורת ולביולוגיה לא היה שום קשר לדעתה לתפקידים המגדריים המסורתיים, אשר היו לא יותר מהבניה חברתית.
בפרק "נשים והמוסריות החדשה" לוקחת סנגר את הטיעון הזה צד אחד קדימה. היא קוראת לטוהר הנשי "באגבו", טוענת שהמוסריות המסורתית מבוססת על "בורות וכניעה”, מסווגת אינטימיות זוגית כלא יותר מאשר "אונס חוקי", ומתעקשת כי ילדים שנולדו מ"תאונות" נידונים לסבל ולקושי מכיוון שאימהותיהם לא רצו בהם ואין להן זמן או כוח לאהוב ולטפל בהם. בלב המסורת המדכא הזאת נמצא הפחד שמקדמים כמרי המסורת, שכן נושא חופש הרבייה והילודה היה החוליה האחרונה המחזיקה נשים ב"חושך אינטלקטואלי", ועל כן המדע הינו חשוב בכדי לפגוע בדת. היא כיוונה ביקורת לעבר כוהני הדת, וכן נגד החסידים שלהם, שטופי המוח.
ללא ספק, לא היו בשלב זה חייה של סנגר חיים כשל אישה מסורתית. בעוד שביקשה להיות מגינת הנשים והילדים, חייה הפרטיים היו מזוויעים. היא הייתה מנוכרת לבעלה, ניהלה רומנים עם פרוגרסיבים מובילים ולבסוף התגרשה ב-1921 רק בכדי להתחתן שוב שנה מאוחר יותר עם איל נפט עשיר בשם ג'יימס נח סליי. הכסף של סליי אפשר לסנגר לממן את האקטיביזם החברתי ואת תכניות פיקוח הילודה במשך שני העשורים שבאו לאחר מכן.
סנגר ראתה בפיקוח הילודה כלי לייצור מין אנושי טוב יותר. היא עסקה רבות באאוגניקה, ואחד ההוגים הגדולים שתמכו בעליונות הקווקזואידית, לות'רופ סטודארד, היה חבר דירקטוריון ב"ליגה האמריקאית לפיקוח הילודה", אותה הקימה סנגר ב-1921. ספרו מ-1920 של סטודארד, "הגאות הצבעונית העולה כנגד העליונות העולמית הלבנה", פורסם לפני מינויו לליגה, והתקבל בצורה אוהדת על ידי המקורב והמאהב של סנגר - המהפכן החברתי ותומך האאוגניקה הבלוק אליס, אשר כתב גם את המבוא ל"האישה והגזע החדש". בשלב מסוים השתמשה סנגר בסיסמה אשר הופיעה על המגזין שלה "בירט קונטרול ריוויו": "פיקוח ילודה: לייצר גזע של רבייה איכותית".
באוטוביוגרפיה שלה, כתבה אומנם סנגר שהייתה זאת אחת מחוויות ההרצאה המוזרות שהיו לה, אולם המציאות ההיסטורית היא שהיא הסכימה להזמנה להרצות בכנס הנשים של הקו קלוקס קלאן באמצע שנות ה-20 מכיוון ש"כל קבוצת מחאה היא קבוצה טובה". להרצאה הזאת הייתה השפעה לא מבוטלת, הכנס "נמשך אל תוך השעות הקטנות של הלילה" והוביל ל"תריסר הזמנות לדבר עם קבוצות דומות". הרצון של סנגר להגיע לקהלים רבים יותר הינו מובן, אולם ההופעה עם הקו קלוקס קלאן בהחלט מרמזת על ההשקפות הגזעיות שלה, כמו גם הדחף לקדם פיקוח ילודה רב יותר בקרב המיעוטים. אכן, היא בהחלט האמינה בעליונות הגזעית של הקווקזואידים, ובזמן שלא בהכרח דרשה את היעלמותם של השחורים - "אנחנו לא רוצים שתצא מילה על כך שאנחנו רוצים להשמיד את אוכלוסיית הכושים" - היא כן מאוד התעניינה בהקטנת מספר ההריונות בקרב מספריהם. במכתב מ-1939 כתבה לאחד הרופאים כי יקבל "רופא כושי במשרה מלאה" מכיוון ש"הכושים הצבעוניים ... יכולים להתקרב לחברים שלהם ופחות או יותר להניח את הקלפים שלהם על השולחן שמשמעותם הבורות, האמונות הטפלות והספק שלהם."[1]
"ההשפעה של מענקי לידה ומרכזי יולדות הנתמכים באמצעות פילנתרופיה פרטית תהיה, ואולי כבר הייתה, הנטייה הדיסגנית ביותר ... זה מעודד את החלקים הבריאים והנורמליים יותר בעולם לשאת בנטל הפוריות הבלתי נתפסת וללא הבחנה של אחרים; מה שמביא איתו, כפי שאני חושבת שעל הקורא להסכים, קיום מיותר של פסולת אנושית. במקום להקטין ולשאוף לחסל את המאגר המזיק ביותר לעתיד הגזע והעולם, זה נוטה להפוך אותם במידה מאיימת לדומיננטיים." - סנגר
ההישג הגדול ביותר שלה היה הקמת ארגון "הורות מתוכננת" (PPFA, או Planned Parenthood) ב-1942 כחלק ממאמץ בינלאומי לקדם פיקוח ילודה ולהילחם בחוקים המגבילים אותו. מרפאת פיקוח הילודה שלה פעלה אומנם מתחילת שנות ה-20, אולם עתה היא ריכזה את כל המשאבים והאנרגיות שלה בכדי להילחם בחוק קומסטוק אשר אסר על הפצה של אמצעי מניעה. מאז, הפכה "הורות מתוכננת" לזרוע המבצעת של אגף פרו-ההפלה של תנועת הנשים בארה"ב. סנגר עצמה התנגדה בדרך כלל להפלות ואף החלה את פיקוח הילודה בכדי לצמצם את התופעה, אולם בדומה לג'ון דיואי בתחום החינוך והרברט קרולי באידאולוגיה הפרוגרסיבית, פתחה סנגר תיבת פנדורה אותה כבר לא ניתן היה לסגור.
סנגר מתה ב-1966, שנה אחת בלבד לאחר שאישר בית המשפט העליון את פיקוח הילודה לכל הזוגות האמריקאים, כאשר שש שנים מאוחר יותר האישור ניתן גם לנשים בלבד. היא נחשבת לאחת הנשים המשפיעות בהיסטוריה. כל שנה ניתנים פרסים רבים על שמה. ייתכן שאם רבים יותר היו מודעים לקשריה עם הקו קלוקס קלאן, ההשקפות הגזעיות שלה וסלידתה מהמסורת, אפשר שהיו רואים באור שונה את "הגיבורה" של תנועת פיקוח הילודה.
"אין צורך באישה כדי לבצע עבודות של גבר. אין לה צורך לחשוב את מחשבותיו של הגבר. היא לא צריכה לחשוש שהמוח הגברי, הכמעט דומיננטי באופן אוניברסלי, לא יצליח לדאוג לעצמו. משימתה אינה להעצים את הרוח הגברית, אלא לבטא את הנשי; שלה הוא לא לשמר עולם מעשה ידי גבר, אלא ליצור עולם אנושי על ידי הזרמת היסוד הנשי לכל פעילויותיו."
[1] https://libex.smith.edu/omeka/files/original/d6358bc3053c93183295bf2df1c0c931.pdf
לקריאה נוספת:
Margaret Sanger, Woman and the New Race, Brentano’s, 1920.
Margaret Sanger, The Pivot of Civilization, Brentano’s, 1922.
Margaret Sanger, An Autobiography, Dover Publications, 2004.
Wendy Martin, (ed.), The American Sisterhood: Writings of the Feminist Movement from the Colonial Times to the Present, Harper and Row, 1972.
