גורלם של הזורואסטרים.

גורלם של הזורואסטרים.

לסטטוס הד'ימי שנכפה על העמים שנכבשו בידי הג'יהאד ואשר ביקשו שלא להמיר את דתם הייתה השפעה ארוכת טווח. במשך מאות שנים לאחר כיבוש מצרים, למשל, שמרו הנוצרים הקופטים על רוב דמוגרפי; אולם כיום הם כבר מרכיבים לא יותר מ-10% מהאוכלוסייה. אכן, סיפורם זהה לרוב הקבוצות האחרות שנכבשו.

הזורואסטרים, או ה-פארסים כפי שהם נקראים בהודו, הם חסידיו של הכהן והנביא הפרסי בן המאה ה-6 לפנה"ס, או אולי אף עתיק הרבה יותר, בשם זרתוסטרה. לפני הגעתו של הג'יהאד הייתה ה-זורואסטריות במשך תקופה מאוד ארוכה הדת הרשמית של פרס, וכן הדת הדומיננטית אשר השתרעה לאורך האימפריה הפרסית ומעבר לה מהים האגאי ועד נהר האינדוס, והזורואסטרים היו נפוצים מאוד באזור שבין פרס וסין. אולם לאחר הכיבוש קיבלו הזורואסטרים את סטטוס הד'ימי והיו נתונים לרדיפות אכזריות אשר לעתים קרובות כללו גם המרות דת כפויות. רבים מהם ברחו להודו והקימו קהילות מכובדות מאוד, אך שוב הפכו לקורבנות כאשר החל הג'יהאד להתקדם גם לתת היבשת ההודית. סבלם של הזורואסטרים היה מאוד דומה לסבלם של הנוצרים והיהודים הד'ימי מערבית יותר, והוא נמשך תחת שלטון האייתולות גם היום.

החל מהמאה ה-17 מצבם החמיר עוד יותר. במאה ה-18 מספרם ירד באופן דרסתי עקב מקרי הטבח, ההמרות הכפויות וההגירה (למעשה בריחה). במאה ה-19 הם כבר חיו בחוסר בטחון מלא ובעוני מחפיר, וכן באפליה הולכת וגוברת. הסוחרים הזורואסטרים שילמו מסים נוספים, הבתים שלהם נבזזו לעתים קרובות, הם חויבו ללבוש בגדים מסוימים, וכן נאסר עליהם לבנות בתים חדשים או לשפץ ישנים.

מיסיונר בשם נאפייר מלקולם פרסם ב-1905 ספר על מסעותיו בין הזורואסטרים בעיר הפרסית יזד. כפי שכתב: ב-1895 לשום זורואסטרי אסור לשאת עמו מטרייה, גם בתוך העיר. אסור להם להשתמש במשקפיים. עד 1885 אסור היה להם לענוד טבעות. חגורותיהם היו צריכות להיות עשויות מבד מחוספס, אך לאחר 1885 הותר גם בד לבן. עד 1896 היה עליהם לעוות את הטורבנים במקום לקפל אותם. עד לשנה זו הם יכלו ללבוש אך ורק בגדים אפורים, חומים וצהובים, ולאחריה עדיין נאסר עליהם ללבוש כחול, ירוק, אדום ושחור. נאסר עליהם ללבוש גרביים לבנות ועד 1880 חויבו ללבוש נעליים מכוערות במיוחד. עד 1865 חויבו ללבוש גם כובע קוצים. תחתונים צמודים במקום מכנסיים. בתוך העיר היה עליהם להסתובב אך ורק ברגל, ומחוץ לעיר היה עליהם לרדת מבעל החיים במידה ופגשו אדם מהדת השולטת.

מלקולם כותב גם כי היהודים והזורואסטרים היו חייבים לבנות את בתיהם עם חומות כה נמוכות שניתן לגעת בחלקן העליון. עד 1860 אסור היה להם לעסוק במסחר ועל כן הם הסתירו את הרכוש שלהם בבתים וסחרו בסודיות, וגם לאחר 1860 אסור היה להם לסחור בשווקים אלא רק בקרוונים ואכסניות, ואסור היה להם לסחור בווילונות פשתן. עד 1870 אסור היה להם להקים בתי ספר לילדיהם.

גובה מס הג'יזיה שנאלצו לשלם השתנה בהתאם לעושרו של הזורואסטרי האינדיווידואלי, אך בכל מקרה זה לא היה פחות מסכום השווה ל-10 אלף דינאר, דהיינו סכום אדיר. את כל הסכום היה עליהם לשלם לגובה מיד ובמקום, והגובה מצדו יכול היה לעשות כל העולה על רוחו. באחד המקרים, הד'ימי לא הורשה אפילו ללכת לביתו בכדי להביא את הכסף אלא הוכה על המקום עד שהסכום שולם. במקרה אחר קשר הגובה את המשלם לכלב והכה את שניהם.

במקרה אחר אשר התרחש ב-1891 תפסו המזרח תיכונים סוחר זורואסטרי אשר לבש גרביים לבנות בכיכר הציבורית, הכו אותו והורידו את הגרביים. במקרה אחר הם היכו זורואסטרי אשר לבש מכנסיים לבנות, הורידו אותן וחייבו אותו לחזור לביתו עם המכנסיים בידו. לעתים חויבו הזורואסטרים לעמוד על רגל אחת בבתיהם של המזרח תיכוניים עד אשר הסכימו לשלם סכום כסף גדול.[1]

ומה הן אם כך ההשפעות של חיים תחת תנאים כאלו במשך תקופה ארוכה? קודם כל דמוגרפיות, שכן לאחר 1400 שנים של היותם ד'ימי הנמצאים תחת הנוקשות המזרח תיכונית מרכבים כיום הזורואסטרים פחות מ-2% מאוכלוסיית איראן, ואפילו פחות בהודו, להיכן שברחו כפליטים. באפגניסטן, היכן שפעם שגשגו בצורה אדירה, הם כבר למעשה כלל אינם קיימים. אין זה כמובן אמור להפתיע שכן ההמרה הדתית הייתה האפשרות היחידה להשיג סוג של חיים מכובדים.

בשלבים המוקדמים יותר, זורואסטרים משפיעים רבים קיבלו שוחד בכדי להמיר את דתם ובהמשך לרבים מהם כבר היה משתלם יותר כלכלית לעשות זאת בעצמם. אולם לאחר מכן רבים מהמומרים הכלכליים הללו הוצאו להורג לאחר שהיה ברור כי עשו זאת רק בכדי לא לשלם את הג'יזיה ואת מס הקרקעות, הח'ראג'.

בערים בוכרה ו-ח'וראסאן, כמו גם במקומות אחרים, הרסו המזרח תיכוניים את מקדשי האש הזורואסטריים ובמקומם בנו מסגדים. הרשומות ההיסטוריות של בוכרה שנכתבו בערבית ב-943 או 944 מראות שהייתה התרעמות גדולה עקב הפגיעה הזאת בדת וכן הייתה התנגדות גדולה להתפשטות דתם של הג'יהאדיסטים: "אכן, דו קיום בין מוסלמים לזורואסטרים היה שלו רק לעתים רחוקות, שיתוף הפעולה היה חולף, והסכסוך נותר הצורה העיקרית של קשר בין-קהילתי החל מהכיבוש הערבי הראשוני של טרנסאוקסאניה עד סוף המאה ה-13 לספירה." מצב דומה היה גם בח'וראסאן: "העימותים הצבאיים האלימים בין כוחותיו של המפקד הערבי עבד אללה אבן אמיר והאדונים האיראניים המקומיים, בשילוב מאוחר יותר עם השמדת מוסדות הדת הזורואסטריים, ייצרו איבה מתמשכת בין המוסלמים לזורואסטרים בח'וראסאן."

הכיבושים הג'יהאדיסטיים המוקדמים של הזורואסטרים באיראן לוו כהרגלם במקרי טבח גדולים, כגון ב-ריי. במידה והערים העזו להתנגד, מעט מאוד מהגברים שלהן הושארו בחיים. ב-סראקס, למשל, רק 100 גברים הושארו בחיים בזמן שהנשים נלקחו בשבי; הילדים שנלקחו גודלו כמוסלמים. דבר דומה קרה גם ב-שוש. ב-מנאד'יר כל הגברים הוצאו להורג. עם כיבוש אסטח'ר 40 אלף איראנים נטבחו. הזורואסטרים המשיכו לסבול מרדיפות, המקדשים שלהם נהרסו והכוהנים נרצחו, כפי שקרה למשל ב-קריאן, קום ו-איזה/אידהאג'. כאקט של התרסה מכוונת, הוריד הח'ליף אל-מתוכל הראשון את העץ שעל פי המסורת נשתל על ידי זרתוסטרה עצמו.

הדיכוי של הזורואסטרים הוביל למספר התקוממויות במאה ה-8, כגון המרד של הפרסי ב'אפריד בין 746 ל-748, וההתקוממות של סונפד ב-755. ההמרות הכפויות הובילו למהומות הגדולות של שיראז ב-979.[2]

לסיכום, ניתן גם לשאול: האם במידה ומסעות הצלב לא היו יוצאים אל הפועל ובולמים את ההתקדמות הג'יהאדיסטית והנוצרים היום הופכים עם הזמן למיעוט, האם גורלם של היהודים והנוצרים היה הופך להיות זהה לגורלם של הזורואסטרים או האשורים? האם רעיונות השוויון וכבוד האדם לכולם שצמחו במערב והינם מנוגדים לשריעה היו קיימים בכלל בעולם כיום, או נזרקים לפח לאחר שנתפסו כחלק מג'אהליה? הרי כיום, לדוגמה, אייתוללה עליון עלי סיסתאני, אשר נתפס על ידי פרוגרסיבים רבים במערב כרפורמיסט, מתון ותקווה לדמוקרטיה במזרח התיכון, מדגיש בפועל את הסלידה הדתית מ"לא מאמינים", ועל היותם אלו מטונפים.[3] זאת בדיוק התפיסה שגרמה לזורואסטרים להפוך מרוב משגשג למיעוט קטן ונרדף.

[1] Napier Malcolm, Five Years in a Persian Town: Observations of the History, Religion, Traditions and Parsi Customs of Yezd, Iran at the Turn of the 20th century, CreateSpace Independent Publishing Platform, 2018.

[2] Jamsheed Choksy, "Conflict, Coexistence and Cooperation: Muslims and Zoroastrians in Eastern Iran during the Medieval Period", The Muslim World, Vol. 80 , (1990), pp. 213-33.

[3] https://www.al-islam.org/islamic-laws-ayatullah-ali-al-husayni-al-sistani/taharat#kafir