מלחמת רוסיה-יפן והשלכותיה האדירות

מלחמת רוסיה-יפן והשלכותיה האדירות.

תחילתה של המאה ה-20 סימלה את שיא הדומיננטיות העולמית של התרבות המערבית. המערבים והאירופאיים הרכיבו כ-30% מאוכלוסיית העולם, ובאופן ישיר או עקיף שלטו על רוב טריטוריות כדור הארץ. הדומיננטיות הכלכלית והטכנולוגית שלהם הייתה מלאה עוד יותר. הסופר האמריקאי לות'רופ סטודארד, אשר כתב רבות על ההבדלים בין הקבוצות הגזעיות של אזורי העולם, כתב:

"המחשבה שאפשר לעצור את ההתפשטות האירופאית, שלא לדבר על להפוך אותה, מעולם לא נכנסה אפילו לראשו של האדם האירופאי. ולמה שתכנס, שכן מאות שנות ניסיון לימדו את ההפך? ההתיישבות באמריקה, אוסטרליה, סיביריה, היכן שמעט האבוריג'ינים הצבעוניים נעלמו כמו עשן מול ההתקדמות האירופאית; הכיבוש של אסיה החומה והחלוקה של אפריקה, היכן שמיליוני צבעוניים קדו עם התנגדות ספורדית בלבד מול אירופאים בודדים: שתי התופעות התאגדו בכדי לשכנע את האדם האירופאי שהוא בלתי מנוצח, ושהטיפוסים הצבעוניים בכל מקום ייפנו את מקומם בשבילו והציוויליזציה שלו."[1]

אולם ב-1905 התרחש הבלתי צפוי אשר זעזע את שלל התרבויות השונות. יפן השיגה ניצחון צבאי מכריע על רוסיה, אימפריה אירופאית אדירה בעלת גודל אוכלוסייה פי 3 ממנה. איש לא ציפה לתוצאה כזאת, אולם היה זה בהחלט סימן לבאות.

הרוזן סרגיי ויטה היה הארכיטקט הראשי של התיעוש והמודרניזציה של תקופת האימפריה המאוחרת, והוא ראה במזרח הרחוק את שוק הייצוא המבטיח ביותר עבור התוצרת הרוסית, וכן שכנע את הקיסר/צאר אלכסנדר השלישי לאשר את בניית המסילה הטרנס-סיבירית בכדי ליצור קשר בין רוסיה האירופאית לעיר ולדיווסטוק על חוף האוקיינוס השקט והים היפני. ב-1895 הוא ביקש לקצר עוד יותר את החלק המזרחי של השביל ולעבור דרך מנצ'וריה שבשליטה הסינית. סין הסכימה להצעה בתמורה לשוחד והסכם הגנה, וכן בתנאי שלא תהיה פגיעה בריבונות של מנצ'וריה. אולם לרוסיה היו תכניות אחרות והיא שלחה למנצ'וריה כוחות צבא ומשטרה.

ב-1898 השיגה רוסיה חכירה לטווח ארוך על פורט ארתור – כיום חלק מהעיר הסינית דאליין – בסיס ימי בדרום מנצ'וריה, והיא בנתה מסילות חדשות המתחברות למסילה הטרנס-סיבירית. בתחילת 1903 כבר היו תכניות סיפוח והתיישבות מאסיבית במנצ'וריה.

סין הייתה בעמדה חלשה מאוד ולא יכלה להתנגד. האיום הרציני האמתי היה יפן, לה היו תכניות אימפריאליות משלה בחצי האי הקוריאני בגבול של מנצ'וריה. ב-1902 יפן חיזקה את עמדתה באמצעות כריתת ברית עם בריטניה, אשר גם היא לא אהבה את ההתפשטות הרוסית במזרח הרחוק. השתיים התחייבו להגן אחת על השנייה וכן להגן על האינטרסים שלהן באזור.

בשלב זה הציעה יפן לרוסיה הכרה באינטרסים שלה במנצ'וריה בתמורה למתן פעולה והתנהלות חופשית בקוריאה. כיום ברור שהיסטורית, מהלך כזה אכן היה עדיף לשני הצדדים. אולם באוגוסט 1903 עזב הרוזן ויטה את תפקידו הפוליטי והמדיניות הרוסית במזרח הרחוק החלה לנדוד ללא הנהגה טובה. תעשיינים רוסיים בכירים החלו להביע עניין לא מכובד במשאבי העצים של קוריאה. יפן, מיואשת מהמשא ומתן, החלה בסוף 1903 להתכונן למלחמה.

רוסיה ידעה על הכנות אלו, אולם לא טרחה לקיים הכנות נגד. היה לה רק בוז עבור היפנים: אלכסנדר השלישי קרא להם "קופים המשחקים באירופאים", והאזרחים צחקו שיוכלו לחנוק את ה"מקאקים" עם הכובעים שלהם. ביטחון היתר הגזעי הזה הוכיח עצמו כקטלני.

ב-8 לפברואר 1904 החלה יפן את המבצעים הצבאיים על ידי התקפה והטלת מצור על פורט ארתור, שם הצליחו לוחמיה להטביע מספר אוניות ולהוציא את השאר משימוש. כך, לאחר שהבטיחו את השליטה בים, היפנים הורידו חיילים בקוריאה אשר במהירות התקדמו לכיוון מנצ'וריה. הרוסים עמדו מול קשיים לוגיסטיים גדולים שכן חלקים רבים מהמסילה הטרנס-סיבירית עדיין לא הופעלו באופן מלא. כך, הם העבירו את מרבית 1904 בניסיון להרוויח זמן.

בתחילת 1905 היפנים כבר הכניעו את פורט ארתור. אולם עימות חשוב יותר התרחש חודש לאחר מכן בקרב מוקדן (שן-יאנג המודרנית), כ-400 ק"מ צפונה יותר. היה זה הקרב הגדול ביותר מאז התקופה הנפוליאונית, בו במשך 18 ימים נלחמו 330 אלף רוסים נגד 270 אלף יפנים. הרוסים נטשו את שדה הקרב לאחר שאיבדו 89 אלף חיילים. כך, המלחמה נגמרה.

אולם לאימפריה הרוסית נשאר קלף אחד נוסף: היא פקדה על הציים שלה בים הבלטי ובים השחור לנוע למזרח הרחוק בכדי לשחרר את פורט ארתור – מסע של 18 אלף מיילים ימיים דרך האוקיינוס ההודי. לאחר שפורט ארתור שוב הפך לשלהם, משימתו של הצי היה להתחבר עם הצי של ולדיווסטוק ולתאם התקפה משותפת על יפן. אולם הצי הבלטי מעולם לא הגיע לולדיווסטוק שכן היפנים חישבו נכון שהצי הרוסי ירצה לעבור דרך מצר צושימה שבין יפן לקוריאה, ועל כן חיכו לו במקום זה עד להגעתו ב-27 למאי 1905. הצי הרוסי היה אומנם כבד ומצויד טוב יותר, אולם הוא סבל מחוסר קורדינציה לאחר מסע כה ארוך. הספינות היפניות, שחלקן נבנו בבריטניה וארה"ב, היו ניידות הרבה יותר. כך, זכו היפנים בניצחון מכריע והשמידו שני שליש מהצי הרוסי.

בכל שלבי מלחמת רוסיה–יפן היו היפנים תחת פיקוד טוב יותר, נלחמו בצורה קנאית יותר, ונהנו ממודיעין עדיף יותר. שר הצבא של האימפריה הרוסית, הגנרל אלכסיי קורופטקין, הצביע מאוחר יותר על המאפיינים היפניים התרבותיים אשר הרוסים פספסו:

"במשך שנים רבות התקיים חינוך העם היפני ברוח לחימה ובקווים פטריוטיים. ילדים בבתי הספר היסודיים לומדים לאהוב את האומה שלהם ולהיות גיבורים. הכבוד העמוק של האומה לצבא, הנכונות האישית והגאווה לשרת, משמעת הברזל שנשמרת בין השורות והשפעת הרוח הסמוראית, [כולם] חמקו מעינינו."

החיילים של האימפריה הרוסית, לעומת זאת, היו לרוב איכרים מגויסים אשר לא היו מעוניינים בכך. אחד הקצינים העניק תיאור של העתודות שאיתן הקצינים היו צריכים להתמודד:

"הגברים המגושמים בעלי הזקנים הכבדים האלה נראים לא מרוצים ומסורבלים, עצלנים ופחדנים. הנטיות שלהם לחלוטין לא צבאיות; הם אוהבים לישון טוב, לאכול את המנה שלהם, להרים מהומה מאחורי הגב, בעוד שבקרב הם שקטים מדי."

העיתונאי הצרפתי רנה פינון צפה בהגעתם של אסירי המלחמה הראשונים ליפן, כנראה עוד החיילים הסדירים ולא האיכרים המסורבלים, ותיאר עד כמה מודעים היו כל חבריו למשמעות הגזעית של האירוע:

"איזה ניצחון, איזו נקמה ל'ניפונים' הקטנים לראות כיצד השפילו את הגברים הגדולים והמפוארים האלה שמייצגים עבורם לא רק את רוסיה אלא את כל אותם האירופאים שהם כל כך מתעבים! [היפנים היו באמת פיזית קטנים יותר מאירופים באותה תקופה עקב תזונה נחותה.] סצנה זו טרגית בפשטותה, הלבנים הללו הובסו ונתפסו, מטומאים מול אותם צהובים חופשיים ומנצחים - זאת לא הייתה רוסיה שהובסה על ידי יפן, ולא התבוסה של עם אחד מול אחר; זה היה משהו חדש, עצום ומופלא; זה היה ניצחון של עולם אחד על עולם אחר; הייתה זאת הנקמה שמחקה את מאות שנות ההשפלה של אסיה; זו הייתה התקווה המתעוררת של העם האוריינטלי; זו הייתה המכה הראשונה שניתנה לגזע השני, לאותו גזע ארור של המערב, אשר במשך כל כך הרבה שנים ניצח בלי אפילו להתאמץ. והקהל היפני הרגיש את כל זה, וכמה אסייתיים אחרים שמצאו את עצמם שם חלקו בניצחון הזה. השפלתם של הלבנים הללו הייתה חמורת סבר, מפחידה. שכחתי לגמרי שהשבויים האלה הם רוסים, והייתי מוסיף ששאר האירופאים שם, אף שהם אנטי-רוסים, נאלצו גם הם להרגיש שהשבויים האלה הם מסוגם."

למרות שהיפנים ניצחו בכל עימותי המלחמה, היה לניצחון מחיר כבד. יפן סבלה ממשבר כלכלי עצום וכן ממספר אדיר של אבדות צבאיות. הם אפילו הציגו נכונות לנהל משא ומתן מיד לאחר הניצחון בקרב מוקדן, אולם רוסיה לא הסכימה לקבל את התבוסה עד הכישלון במצר צושימה מספר חודשים אחר כך. לאחר מכן הסכימו שני הצדדים לקבל את הצעתו של נשיא ארה"ב תאודור רוזוולט להשתתף בוועידת שלום אשר התקיימה בניו המפשייר. האימפריה הרוסית הסכימה לסגת ממנצ'וריה, להכיר באינטרסים היפניים בקוריאה, ולוותר על החלק הדרומי של האי סחלין (אשר הוחזר אליה רק לאחר מלחמת העולם השנייה). יפן הסכימה לא לדרוש פיצויים פיננסיים.

התבוסה הבלתי צפויה הזאת לאויב שנוא הובילה לחוסר פופולריות גדולה יותר לאוטוקרטיה של הצאר, וכן לשלוש שנים של מהפכות כאוטיות אותן השלטונות בקושי הצליחו לרסן. אולם היה זה רק מבוא קטן לקטסטרופה הגדולה של 1917 והמהפכה הקומוניסטית, שעם השלכותיה מתמודדת רוסיה גם כיום, וכך גם שאר העולם, במיוחד המערב.

אולם גם עבור יפן היו לניצחון זה השלכות אדירות. המדינה בכוונה בידדה את עצמה מהעולם בין השנים 1600 ל-1853, תקופה של תהליכים מהפכניים במערב. לאחר שהבידוד הזה נשבר, הבינו המנהיגים היפניים עד כמה מאחור המדינה שלהם נשארה. הם החליטו על שורה של רפורמות, וב-1868 הקיסר הכריז: "יש לחפש ידע בכל העולם, ובכך יתחזקו יסודות השלטון הקיסרי."

המערב נהנה מהחיפוש היפני אחר הידע שלו, בזמן שגם היפנים התרשמו מאוד; אחד מהם כתב אודות ארה"ב: "גן עדן עלי אדמות". אחר כתב בדבר "בינה איטית ומבנה גוף חלש של עמנו". בתי הספר התיכוניים ביפן החלו ללמד שפות מערביות, והמבנה הצבאי החל לעבור רפורמות בכדי להידמות למערבי, כאשר הצי התבסס על מבנה הצי הבריטי.

בהקשר זה לא קשה להבין את השפעת הניצחון גם על הערך העצמי של היפנים. היפנים הבינו את הצורך לחקות את העליונות המערבית, ולאחר מכן ראו את עצמם כשווים לשאר האומות ועל כן החלו להיות אסרטיביים יותר בזירה העולמית. חמש שנים בלבד לאחר הניצחון על רוסיה סיפחה יפן באופן בוטה את חצי האי הקוריאני.

היפנים החלו גם לפתח דוקטרינה בדבר עליונותם הגזעית בכדי להסביר את השאיפות החדשות שלהם. כבר בתחילת 1916 כתב אחד הסופרים שלהם על תרחיש פנטזי בו "מיליארד יפנים והעבדים שלהם" הופכים את צפון אמריקה לקולוניה יפנית, בזמן שהאמריקאים הם לא יותר "מכמה יאנקים מפטפטים מעורבים גזעית ... גזע של גנבים עם לב של ארנבונים".[2]

בשנות ה-30, יהירות כזאת כבר הפכה לדומיננטית גם בצבא היפני, והמדינה הזאת יצאה למסע של כיבושים צבאיים. ב-1931 סיפחה יפן את מנצ'וריה, פלשה לשאר סין ב-1937, ואף תקפה ישירות את ארה"ב ב-1941. אכן, תוך 4 עשורים בלבד הפכו החקיינים הצנועים של המערכת המערבית להרפתקנים אימפריאליסטים הנכונים לאתגר את המערב כולו. הייתה זאת ללא ספק, באופן חלקי, תגובת נגד לפיגור הקודם שלה עצמה ורגשות הנחיתות הנלווים לכך, כאשר המלחמה נגד האימפריה הרוסית היוותה ללא ספק את נקודת המפנה הפסיכולוגית החשובה והקריטית ביותר בתהליך זה.

החשיבות הגזעית-תרבותית של מלחמת רוסיה-יפן בהחלט לא הוגבלה רק לשני הצדדים שלחמו בה. לות'רופ סטודארד כתב כי המלחמה העניקה השראה ל"הבנה בין הגזעים והדוקטרינות האסיאתיות והאפריקאיות ... ברית 'פאן-צבעונית' נגד הדומיננטיות האירופאית". הוא כתב כי הניצחון היפני "יצר אפקטים מרגשים מאוד בכל רחבי היבשת החשוכה והעביר רעד קדחתני ברחבי האסלאם".

המדינאי הסיני סון ית-סן הפליג לאורך תעלת סואץ עת שמע על הניצחון היפני ב-1905. המקומיים, אשר בטעות חשבו כי הינו יפני, בירכו אותו ואת "עמו" על הניצחון הגדול, אותו החשיבו כניצחון עבור כל האנשים הצבעוניים.[3] המנהיגים האסלאמיים קראו לברית פוליטית ויחסי מסחר עם היפנים, ואפילו לארגון מחדש של הצבאות האוריינטליים תחת הנהגה יפנית. היו ביניהם אף כאלו שחלמו על המרה דתית של היפנים.

באותו הזמן, במקביל, כתב סטודארד על השחיקה בסולידריות המערבית-אירופאית. המטרה האסייתית מצאה "נותני חסות לבנים וקנאים." בין הסימפטומים המסוכנים ביותר היה הרחבת הברית האנגלו-יפנית בשנת 1905, מיד לאחר ניצחונה של יפן.

"הברית המקורית, שנחתמה בשנת 1902, הייתה משא ומתן למטרה נקודתית ומוגבלת - הבלימה של האימפריאליזם המפוזר של רוסיה. אפילו כלי זה היה מסוכן, אך בנסיבות שנוצרו הוא היה מוצדק ובלתי נמנע. אולם הסכם-הברית השני היה כה כללי ומרחיק לכת באופיו שלמעשה כל הגברים הלבנים במזרח הרחוק, לרבות האנגלים הנחרצים בעצמם, הכריזו עליו כאסון גדול."

 אכן, ייתכן כי מלחמה זו הייתה בעלת השלכות אדירות הרבה יותר על היסטוריית התנגשות התרבויות ממה שנהוג לחשוב.

[1] https://www.gutenberg.org/files/37408/37408-h/37408-h.htm [2] https://books.google.co.il/books?id=nteTKKEQPYwC&pg=PA5925&lpg=PA5925&dq=%22a+race+of+thieves+with+the+hearts+of+rabbits%22&source=bl&ots=Wl4bKhNYdy&sig=ACfU3U10nR9uxXQ93PvDAZusFBKTuHQBdA&hl=en&sa=X&ved=2ahUKEwjp84r9jujrAhXLGuwKHVYLDWQQ6AEwAnoECAcQAQ#v=onepage&q=%22a%20race%20of%20thieves%20with%20the%20hearts%20of%20rabbits%22&f=false [3] https://books.google.co.il/books?id=pfV5DwAAQBAJ&pg=PA7&lpg=PA7&dq=sun+yat+sen+russo-japanese+war+egypt&source=bl&ots=EnmnKNsPdj&sig=ACfU3U3IQ1OccUWxJPZ-w9FhkSdnNu1Hjg&hl=en&sa=X&redir_esc=y#v=onepage&q=sun%20yat%20sen%20russo-japanese%20war%20egypt&f=false