על הגזענות, חלק טו - לות'רופ סטודארד.
על הגזענות, חלק טו - לות'רופ סטודארד.
לות'רופ סטודארד (1883-1950) היה פעיל לשימור אופייה האירופאי של ארה"ב. מוכר בעיקר עקב ספרו מ-1920 "הגאות הצבעונית העולה כנגד העליונות העולמית הלבנה", תקופה בה היו האירופאים הדומיננטיים בעולם, והוא עבד בשיתוף פעולה עם מדיסון גרנט בתמיכת חוקי ההגירה המגבילים של 1924. בכתביו הזהיר סטודארד כי העליונות הזאת בדרך לסיומה וכי על המערביים להתכונן להשלכות של כך.
הוא אומנם פרסם 14 ספרים נוספים, אך שום ספר לא התקרב לפופולריות של "הגאות" שכן לא היה זה מניפסט נישה של "הימין הקיצוני" אלא סנסציה של התרבות הפופולרית מאת מלומד מהרווארד. סטודארד כתב שמספרם של הלא אירופאים בעולם נמצא בעלייה אדירה ושחלקם, בעיקר אסיאתיים, עושים שימוש יעיל מאוד בטכנולוגיות המערביות. מספרם העולה מאיים לא רק על המושבות של האירופאים אלא, וחשוב עוד יותר, אף על הבתים שלהם. גורלו של הגזע האירופאי, אם כך, ייקבע בהתאם לאחדותו וכישוריו.
הספר מתחיל עם תיאור מדוקדק של הגזעים השונים של המין האנושי. הוא ראה במונגולואידים, מזרח אסיאתיים החיים "בארץ האדם הצהוב", את האיום הגדול ביותר. את הצפון ומערב אסיאתיים הגדיר כ"ארץ האדם החום" – גזעים עליונים בעלי הישגים והיסטוריה שיש לכבד. אכן, הוא כתב שבמשך כאלף שנים הפעיל המזרח לחץ על המערב כך שבתקופתו של קרל הגדול עולמו של האדם המערבי הצטמצם למערבית לנהר האלבה; קרל ומשפחתו הצליחו אומנם לבלום את הפולשים אך המערב כלל לא הצליח לקבל בחזרה את השטחים שנלקחו ממנו, כישלון שהיה מבחינתו של סטודארד בעל חשיבות עליונה: אם מרכז-מערב אסיה, אשר משחר ההיסטוריה היה אזור של האדם הקווקאזואידי, ואף מרכז האימפריות שלו, נכבש וכיום אין כבר לאדם האירופאי כמעט שום זכר באזור החום הזה של העולם, כיצד ביכולתנו להיות בטוחים כי גם הסדר העולמי הנוכחי לא יתדרדר למצב כזה?
אולם האיום האסיאתי הגדול מבחינתו היה דווקא יפן, שילדיו הם מאוד אינטליגנטיים אשר יכולים במהירות להבין את הטכנולוגיות המערביות. במלחמת רוסיה-יפן של 1904 הצליחו הילדים האינטליגנטיים הללו להביס לראשונה מעצמה אירופאית אדירה בעידן המודרני. הייתה זאת "פגיעה קשה בעליונות" האירופאית. אכן, היפנים הסיקו את המסקנות הנדרשות מניצחונם והחלו לפקפק בעליונות זו. בתחילת מלחמת העולם הראשונה כתב הסופר היפני יונג'ירו נוגוצ'י כי מדובר "בהרס הלבנים" והתרבות המערבית שנחשבה לאיתנה יותר. בהודעה יפנית מ-1916 כבר נאמר כי גם ארה"ב תהיה שטחה הכבושה של יפן, ואנשיה יהיו עבדיה. עיתון בורמזי אף ציין כי מדובר למעשה במאבק דרוויניסטי, ובמידה ו"המונגולי" ישרוד המשמעות היא שהוא זה שעדיף לאנושות.
גם סין, אשר נשלטה חלקית בידי יפן, נתפסה כאיום. רבע מאוכלוסיית העולם חיה בסין, כך שאם תצויד בנשק מתקדם תהיה מסוכנת אף יותר מיפן. ילדי בתי הספר בסין דקלמו תפילה למען חיזוק הגבולות, עליונות על המערב וכיבוש יפן, ולבסוף גם הקמת אימפריה עולמית כך שכל כדור הארץ יהיה "תחת דגל הדרקון". הייתה לסטודארד סיבה טובה מאוד לחשוש.
"ארצו של האדם החום" היה אזור המזרח הקרוב והתיכון אשר הגיע עד צפון אפריקה. היה זה למעשה ערבוב של קבוצות שונות, לרבות הקווקאזואידים הפרסים והטורקים, התימנים והערבים השחורים יותר, ואנשי ההימלאיה ומרכז אסיה המונגולואידים. למעט הודו, הוא ראה באסלאם את הכוח המאחד ביותר בעולם. ב-1920 היו האירופאים אומנם הדומיננטיים בעולמו של האדם החום, אך סטודארד הבין שזה לא יוכל להימשך עוד זמן רב בגין עליית הסולידריות החומה במה שכינה "התקומה המוחמדנית".
באופן אירוני, תקומה זו התאפשרה רק בעזרת הטכנולוגיה המערבית. הדפוס והעיתונים אפשרו למוסלמים לתקשר אחד עם השני על פני השטחים האדרים בהם הם יושבים. נוצרי סורי כתב מאמר ב-1912 בו ציין כי מה שהאסלם איבד בשטחים, הוא שוב כובש באפריקה ומרכז אסיה דרך פרופגנדה מודרנית בשיטות נוצריות, ולמעשה כך גורמת אירופה למוסלמים להפוך למיליטנטים אשר יום אחד יפנו כנגדה.
עדיין, חרף עלייתו של האסלאם, סטודארד עדיין לא האמין שהסכנה החומה גדולה מהסכנה הצהובה. בזמן שהיפנים אכן דיברו בתקופה זו על עליונותם הגזעית ועל הרצון לכבוש אזורים מערביים, המזרח תיכוניים לא היו עדיין האיום הגדול כפי שהם כיום. הוא האמין שללא הדומיננטיות המערבית הללו ילחמו לרוב ביניהם, ללא אפשרות לברית עם הצהובים, אם כי הם כן עלולים לפגוע בתחום ההשפעה האירופאית באפריקה.
האזור שדרומית לסהרה הוא עולמו של האדם השחור, וב-1920 80% מתוך 150 מיליון שחורי העולם חיו בשטח זה. מאז הכיבוש האסלאמי של צפון היבשת במאה ה-7 לא הייתה לשחורים גישה לים התיכון, והיבשת שלהם מוקפת באוקיאנוסים בזמן שאין באפשרותם לקיים יכולות ניווט מתקדמות. הדבר יצר בידוד אשר הוביל לפראיות בעל השם "היבשת האפלה". בשפה בוטה, מתאר סטודארד את השחורים כאוכלוסייה ללא היסטוריה אשר מעולם לא פיתחה את התרבות, למעט מה שקיבלו בכוח מהכובשים המוסלמים.
האירופאים לא התעניינו במיוחד ביבשת האפריקאית לפני המאה ה-19, והתיישבו הן בצפון והן בדרום באופן שונה למדי מאסיה. מעל למיליון אירופאים, בעיקר צרפתים, התיישבו באלג'יריה וטוניסיה, ומיליון וחצי הולנדים ואנגלים בדרום אפריקה. לא היו סכנות להתיישבויות אלו, והיות לפי סטודארד השחורים מעולם לא היו האדונים של ביתם בכל מקרה, השאלה האמתית הייתה האם יכלו להחזיק גם את מרכז היבשת, בזמן שהסכנה האמתית הייתה מהתפשטות האסלאם או נוצרים אחרים. הוא האמין שהמחסור בהיסטוריה ובמקוריות בקרב השחורים מאפשר השפעה חיצונית גדולה יותר. לעתים קרובות הם קיבלו את הדתות של האירופאים והחומים, אך עקב הטבע הלוחמני השבטי שלהם נטו יותר לקבל את האסלאם הפראי. בתקופתו של סטודארד האסלאם עדיין לא חדור עמוק אל דרום היבשת והוא שיבח את הניסיונות לנצר את השחורים, מהלך שירגיע את "האינסטינקט הפראי" שלהם, בזמן שהאסלאם ילהיב אותם עוד יותר וידרוש מהם להשתלט על היבשת. הוא הזהיר מפני ה"פן-אסלאמיזם", אשר יכול להפוך את אפריקה כולה לשדה קרב עקוב מדם. הערך האמתי של היבשת היו המשאבים הטבעיים שלה, והוא האמין כי האירופאים מודעים לאיום האסלאמי ויוכלו לבלום את התפשטותו, ועקב המשך פיתוח התיישבותם של האירופאים, רק הם עצמם יוכלו להפיל את אשר בנו, לא איום חיצוני.
"האדם האדום" היו האינדיאנים של מרכז ודרום אמריקה. לדעתו של סטודארד הרכיבו הללו כשני שליש מאזור זה כאשר האירופאים הרכיבו כ-10% בלבד. הוא הבדיל בין הכיבוש של מרכז ודרום היבשת בידי ספרד וההתיישבות הבריטית בצפון היבשת: הבריטים באו להתיישבות אמתית, הביאו את המשפחות שלהם והתכוונו להישאר ולשמור על אחדותם. הספרדים הולידו ילדים לנשים מקומיות, וצאצאיהם, ה"מסטיסים", התחברו לעתים ל"מולטו" - צאצאי אירופאים ושחורים - בעיקר בברזיל, והולידו ביחד את מה שנקרא "קפוזו" או "סמבו".
במהלך תקופת השלטון הספרדי היה השלטון הזה "חלול ותפל" אך אסר באופן רשמי לפחות על התערבות מינית בין הגזעים, אולם לאחר המהפכות נגד ספרד, אותן מכנה סטודארד מלחמת אזרחים בין האירופאים, התרחש שינוי גזעי דמוגרפי מאסיבי שבעקבותיו הפכו האירופאים ששלטו למיעוט, במיוחד עקב מספרם הרב שחזר לספרד. האינדיאנים, שרבים מהם נלחמו עם המהפכנים, ביקשו לקבל עתה את השלטון, מה שהוביל למספר רב של מהפכות ומלחמות נוספות ולמצב הירוד של מרכז ודרום אמריקה.
סטודארד שיבח את צ'ילה, ארגנטינה ואורוגוואי בתור המדינות המערביות ביותר אשר מעודדות הגירה אירופאית פנימה. הוא הדגיש במיוחד את צ'ילה על היציבות החברתית והפוליטית, כמו גם התודעה הגזעית שלה. הוא היה אופטימי לגבי מדינות אלו שכן ההגירה האירופאית, שהייתה בעיקר גרמנית, חיזקה עוד יותר את אופיין של מדינות אלו. לגבי שאר מדינות מרכז ודרום היבשת, הוא החשיב אותן לאבודות ונתונות לאנרכיה, מלחמות ורודנות.
בזמן שהוא לא ראה חשיבות באדמות האדם האדום, הוא עדיין חשב שיש להרחיק מהן את האסיאתיים. אכן, הוא ציטט קצין יפני שאמר כי העולם החדש יהיה אזור מצוין להתפשטות, ויפן אף יצרה קשרים עם מקסיקו נגד "הגרינגו" השנוא. סטודארד חזה כי בדומה לאפריקה, גם אדמתו של האדם האדום תהיה נתונה להשפעה חיצונית, של האדם האירופאי או האסיאתי. לגזעים האחרים לא הייתה יכולת לכך משום שהאינדיאני, לדעתו, לא מסוגל לייצר תרבות מתקדמת, השחור הוכיח בעולם החדש את אותו הפיגור כמו באפריקה, בזמן שלאדם האירופאי כבר היו יתרונות על האסיאתי בכך שהיו לו מושבות והתיישבות בכל רחבי אמריקה וגידול בהגירה האירופאית, וגם כאן רק עימותים פנימיים בלבד יכלו לפגוע בהגמוניה זו.
בדומה למדיסון גרנט, גם סטודארד חילק את הגזע הקוודאזואידי לשלוש קבוצות: נורדים, אלפינים, וים תיכונים. בזמן שהחשיב את שלושת תתי הגזע הללו לאיכותיים, הקבוצה הנורדית הייתה הטובה ביותר, אשר גם הייתה זו שבלמה לסוף את הפלישות האסיאתיות ההיסטוריות למערב לאחר ששתי הקבוצות האחרות נכשלו בכך.
על מדיסון גרנט ראו:
https://www.facebook.com/groups/320226008693989/permalink/392013378181918/
לפני המאה ה-16 לא הייתה התרבות האירופאית עדיפה על האסיאתית, אולם בין 1500 ל-1900 החל מה שסטודארד קרא לו "השיטפון הלבן". התקופה הזאת החלה עם ההגעה של כריסטופר קולומבוס לעולם החדש ב-1492 וגילוי הנתיב להודו של ואסקו דה גאמה ב-1497. הוא האמין שהדבר לא רק פתח דרכים חדשות עבור האירופאים אלא אף הוביל לשינוי פסיכולוגי. לאחר שהאדם האירופאי עבר "ממבוי סתום" סטטי לגילוי דינמי:
"יכולתו הגזעית הטבועה התעוררה בידי עברו. התנאים הקשים של ימי הביניים העניקו לו משמעת לנוכח מצוקה ולבער אותו על ידי הברירה הטבעית. הפטיש של הפלישה האסיאתית, אשר המה במשך אלף שנים על הסדן החום-צהוב, חישל את הברזל של אירופה לפלדה הטובה ביותר. האדם הלבן יכול היה לחשוב, יכול היה לייצר, יכול היה להילחם ברמה הגבוהה ביותר. לא פלא שהאדומים והשחורים חששו והעריצו אותו כאל, ואילו הגזעים הרדומים של המזרח הרחוק יותר, המומים מהמראה המוזר הזה העולה מהאוקיאנוס הפתוח, לא הציעו שום התנגדות יעילה ... כך החלה נחילת הלבנים, כמו דבורים מהכוורת, עד קצות העולם. ובתמורה, מיהרה אירופה לחיוניות אינטנסיבית יותר. סחורות, כלים, רעיונות, אנשים: כולם יוצרו בקצב חסר תקדים. אז, על ידי פעולה ותגובה, ההתקדמות הלבנה צמחה בקפיצות מדרגה ... במשך ארבע מאות שנה הקצב מעולם לא נרפה, ובסוף המאה ה-19 עמד האדם הלבן כאדון העולם הבלתי ניתן לערעור."
האפשרות שעליונות זו תגיע אל קצה לא הייתה אפילו מתקבלת על הדעת, כתב סטודארד. ב-1920 היו הקווקאזואידים הגזע הגדול והרב ביותר בעולם. הם הרכיבו שליש מהאנושות, ישבו על 40% מהגלובוס ושלטו על 90% ממנו. "התופעה המופלאה ביותר בכל ההיסטוריה הידוע ... מעולם לפני כן לא רכש גזע עליונות משולבת כזאת של מספרים ושליטה". כך, בזמן שהקווקאזואידים האחרים בכלל לא יכלו לצפות זאת, כבר ב-1920 הזהיר סטודארד שההגמוניה הזאת הולכת להשתנות.
אכן, בזמן שרק האחדות והסולידריות יכלו לבלום את "הגאות הצבעונית העולה", הייתה זאת מלחמת העולם הראשונה אשר חשפה לגזעים האחרים את החולשה הפנימית של המערביים הנגרמת מעימותים פנימיים. סטודארד כותב כי "הפרק העצוב ביותר בהיסטוריה" היו המלחמות הפלופונסיות של יוון העתיקה אשר, דרך לחימה בין ערי יוון, הובילו להתאבדותה של הציוויליזציה היוונית, ובדומה לכך גם המלחמה הגדולה איימה עתה לבטל את העליונות המערבית. הייתה זאת "התאבדות גזעית" בה נהרגו עשרות מיליוני אנשים, לרבות אזרחים. יתר על כן, הייתה למלחמה גם השפעה דיסגנית (ניוון וירידה באיכות הגנטית) שכן נהרגו בה הטובים והאיכותיים ביותר אשר לא העבירו הלאה את הגנים שלהם. הפחות מתאימים, החלשים, הפחדנים ובעלי קשיים מנטליים, נשארו מאחור בכדי להתרבות. כך, בתקופת כתיבתו ב-1920 הייתה אירופה בהריסות, פיזיות כמם גם פיננסיות. הסולידריות הגזעית שלה הייתה שבורה, בניה הטובים ביותר נהרגו בלחימות, והיא עמדה באותו צומת דרכים כמו היוונים לאחר מלחמת האחים שלהם אלפי שנים קודם לכן. לכן, כתב, חשוב בשלב זה לקבל החלטות קריטיות וחשובות להמשך הדרך.
בכדי לעצור את הגאות העולה, חילק סטודארד את העולם ל"סוללות". הסוללות החיצוניות היו אזורים בהם המערביים לא התיישבו אך היו בעלי שליטה פוליטית, כדוגמת הודו ומצרים. הסוללות הפנימיות היו אזורים בעלי שליטה חזקה ויציבה כגון צפון אמריקה ואוסטרליה. בין הסוללות הללו היו "מובלעות", כלומר אזורים בהם הם התיישבו אך חיו לצד המקומיים כגון אלג'יריה ודרום אפריקה.
סטודארד אומנם לא חשב שיש לנטוש את הסוללות החיצוניות אך לא ראה בהן חשיבות להישרדות המערבית, אלא בהתאם לצרכים הכלכליים, הפוליטיים והאסטרטגיים. במקרה של אסיה, הוא דרש מהמערביים להפנים את הבלתי נמנע: "הלבנים חייבים להוציא מראשיהם את הרעיון שהאסיאתיים 'נחותים'". אלו שראויים לעצמאות לבסוף יבינו זאת ולכן אין להשקיע משאבים בהחזקה בכוח של אסיה.
הסוללות הפנימיות היו החזית של האדם האירופאי, המסומנות לא על ידי גבולות אלא בשר ודם, ואותן ניתן לפרוץ על ידי מלחמה, סחר או הגירה. במלחמת רוסיה-יפן הוכיחה המדינה האסיאתית שגם היא כוח צבאי שיש להתחשב בו, ויחד עם מדינות אסיאתיות אחרות היא עברה הליך תיעוש שיכול היה לאיים על הסחר המערבי. בשלב מסוים הן ירצו להעביר את התושבים שלהן גם לאזורים אחרים, כגון ארה"ב או אוסטרליה, והדבר היחידי שיוכל לעצור זאת הן האחדות והסולידריות הגזעית של הקווקאזואידים. אם הרצון המשותף הזה ייפגע בידי מחלוקות פנימיות הדבר יובל להגירה מאסיבית לארצותיהם מאזורים נחשלים הרבה יותר. לכן, הייתה מלחמת העולם הראשונה סימן רע מאוד לבאות, במיוחד שהמעצמות השתמשו עתה גם בחיילים צבעוניים מהקולוניות בכדי להילחם באירופאים אחרים.
סטודארד פחד שהאירופאים לא היו מוכנים לעצור את הגאות העולה, והגזעים האחרים יוכלו להשמידם ולספוג אותם כפי שקרה במזרח התיכון שהיה פעם נוצרי. זה אולי לא יקרה מחר או עוד דור, אבל גם בעוד מספר רב של דורות זה בוודאות יכול להתרחש. עם זאת, עדיין הייתה לו תקווה כי הקווקאזואידים יזהו שוב את גורלם הגזעי שכן היה זה עקב המורשת הגנטית שלהם שהם יצרו את הציוויליזציות האדירות ביותר בהיסטוריה.
לות'רופ סטודארד לא היה היחיד שהזהיר את המערב, ובתחילת המאה ה-20 פורסמו ספרים רבים בדבר חשיבותו של הגזע. אדווין גרנט קונקלין פרסם ב-1914 את "אנושות בצומת דרכים"; מדיסון גרנט פרסם ב-1916 את "הסתלקותו של הגזע הגדול"; צ'רלס קוננט צ'וסי פרסם ב-1923 את "סולידריות גזעית ולאומית". מגזין ה"סאטרדיי איוונינג פוסט" פרסם ב-1921 כי ספריהם של מדיסון גרנט ולות'רופ סטודארד הם חובה לכל אמריקאי המעוניין להבין את בעיתיות ההגירה. ואכן, היו בהתחלה כאלו שהקשיבו להזהרות וב-1924 העביר הקונגרס חוק המגביל הגירה לא מערבית, וסטודארד עצמו אף העיד בפני הקונגרס. יתר על כן, מדע האאוגניקה הפך ליותר ויותר פופולרי בתקופה זו, וסטודארד היה אחראי על יחסי הציבור של הקונגרס האאוגני השני ב-1921 אשר התקיים במוזיאון האמריקאי לתולדות הטבע, בזמן שגרנט היה היו"ר.
עם זאת, המנהיגים שבאו לאחר מכן התעלמו מההזהרות. שני עשורים לאחר פרסום "הגאות העולה" אירופה שוב נכנסה למלחמת אזרחים. גרמניה הנאציונל-סוציאליסטית של היטלר כרתה ברית עם האומה היפנית מהגזע המונגולואידי, אשר סוף סוף הוציאה אל הפועל את רצונה לתקוף את ארה"ב. מתנגדי האאוגניקה הצליחו לקשור אותה תודעתית להיטלר ומחנות הריכוז, ובהמשך וויתרה אירופה על אזורי ההשפעה הקולוניאליות שלה באסיה ובאפריקה. המושבות "הקבועות" לכאורה בטוניסיה ואלג'יריה חוו בגידה, ובשנות ה-60 קרסו גם רודזיה ודרום אפריקה. אוסטרליה ביטלה בשנות ה-70 את ההגבלות שלה על ההגירה, וגם ארה"ב וקנדה פרצו את הגבולות שלהן. הגירה מסיבית מהעולם השלישי מתרחשת גם באירופה, בזמן שהאירופאים עצמם סובלים מילודה נמוכה. אולם לעומת מה שסטודארד חשש ממנו, הסכנה הגדולה לא באה לבסוף מכיוונם של הצהובים אלא מהגזעים האחרים, בהם הוא לא ראה איום ממשי.
לקריאת הגאות הצבעונית העולה כנגד העליונות העולמית הלבנה:
http://www.gutenberg.org/ebooks/37408
