הפלישה המקורית לעיראק, 633.

הפלישה המקורית לעיראק, 633.

עם סיומן של מלחמות הרדה ("מלחמות הכפירה") ב-633 אשר החלו לאחר מותו של הנביא נגד אלו שפרשו מהזרם המרכזי, היו הג'יהאדיסטים שוב מאוחדים במשימתם נגד "האחר". הח'ליף אבו בכר שלח הוראות למפקד צבאו ח'אלד אבן אל-וליד, אותו כינה הנביא "חרבו השלופה של האל", אשר היה באותו הזמן בצפון-מזרח חצי האי ערב: "המשך לכיוון עיראק ותיכנס אליה. התחל עם השער להודו, שהוא אל-אובדולא [בצרה המודרנית]. הפוך את אנשי פרס ואת האומות שתחת שלטונם לכנועים".

עיראק הייתה תחת שליטתה של האימפריה הסאסאנית הפרסית. היסטורית, היא הפכה להיות האזור הראשון מחוץ לחצי האי ערב לחוות את זוועות הג'יהאד.

פרס הייתה אחת האימפריות הראשונות בהיסטוריה, והפעילה את סמכותה על עמים רבים במשך למעלה מאלף שנים, החל מהמאה ה-6 לפנה"ס ועד המאה ה-7 לסה"נ, למעט תקופת השלטון היווני-מקדוני. שטחה היה אדיר, ובתקופה האחמנית המוקדמת היא השתרעה מצפון יוון במערב ועד פנג'אב במזרח.

ככאלו, ראו הפרסים את הערבים השבטיים כנחותים. מסיבה זו, היה זה קריטי עבור אבו בכר להימנע מתבוסה שכן הדבר יחזק את התפיסות הזאת ואת הפחד של הערבים מפני אחת האימפריות הגדולות בהיסטוריה. לשם כך הוא קבע שתי החלטות: ראשית, הצבא הפולש יורכב ממתנדבים, דהיינו בעלי מוטיבציה להשתתף בפלישה ובביזה. שנית, יהיה זה ח'אלד אבן אל-וליד, אשר כבר הוכיח את עצמו רבות במלחמות הקודמות, אשר יוביל את המערכה. יתר על כן, הוא העדיף כי הלוחמים יהיו המנוסים שלחמו נגד "הכופרים" במהלך מלחמות הרדה. חרף לא מעט קשיים, תוך מספר שבועות אסף ח'אלד כוח משמעותי ונכנס לעיראק עם 18 אלף לוחמים.

ח'אלד פרץ בסערה אל תוך טרטוריה עתיקה זו, ולחלוטין הביס והשמיד את הכוחות הפרסיים בארבעה קרבות ראשוניים: "קרב השרשראות" במה שהיום כווית, "קרב הנהר" (פרת), הגיהינום של ולג'ה, ונהרות הדם ב-אולאיס. במאי 633 הוא הגיע לעיר העתיקה אל-חירא, הבירה של האזור הצפוני של ה-פרת. השליט הסאסאני, איאס אבן קביסה, והאצילים האחרים יצאו לקבל את פניו. ח'אלד מיד הסביר להם מדוע הגיע עד כאן: "אני קורא לכם לאל ולאסלאם. אם תענו בחיוב, אז תהיו מוסלמים: אתם תקבלו את ההטבות שמהן אנחנו נהנים, ותיקחו את האחריות אותה אנחנו נושאים. אם תסרבו, שלמו את מס הג'יזיה. אם אתם מסרבים לג'יזיה, אני אביא נגדכם שבטים שאנשיהם ששים יותר למוות מאשר אתם ששים לחיים. לאחר מכן נילחם בכם עד שהאל יחליט בינינו לבינכם."

קביסה לא היה מוכן לקרב. הוא אמר לח'אלד כי אין צורך להילחם, וכי הוא מעדיף לשמור על דתו ולשלם את הג'יזיה. אנשי אל-חירא, מעוז נוצרי בתוך אימפריה זורואסטרית, הסכימו לשלם לפולשים 90 אלף דירכם (דרכמה).

בכך שהציג לקביסה את שלושת האפשרויות, מילא למעשה ח'אלד את מצוות הנביא וספר הקודש שלו כי יש להציע ל"אנשי הספר" (נוצרים ויהודים, וכנראה זורואסטרים) את האפשרות להמיר את דתם. האפשרות השנייה היא תשלום הג'יזיה. האפשרות השלישית הייתה מלחמה והשמדה. מצד שני, עקב מחסור במקורות מוקדמים יותר, קיימת גם האפשרות שח'אלד היה למעשה זה שהתווה את הבחירה המשולשת אשר לאחר מכן הפכה לחלק מספר הקודש והחוק הדתי, ונותרה כעמדה מזרח תיכונית רשמית כלפי "עמי הספר" עד היום.

לשליטים של האימפריה הסאסאנית כתב ח'אלד בצורה נוקשה יותר: "השבח לאל, שפיזר את עבדיך, חטף את ריבונותך והפך את מזימותיך לחלשות. מי שסוגד באופן בו אנו סוגדים, פונה לכיוון אליו אנו פונים, ואוכל בשר שנשחט כנדרש, אותו אדם הוא מוסלמי ומקבל את ההטבות שאנו נהנים מהן ולוקח על עצמו את האחריות שאנו נושאים עלינו. כעת, כשתקבל את המכתב הזה, שלח לי בני ערובה ושים את עצמך תחת חסותי. אחרת ... אני בוודאות אשלח נגדך גברים שאוהבים את המוות כמו שאתה אוהב את החיים."

הסאסאנים למדו במהרה כי אין אלו איומי סרק. ח'אלד פלש לפרס והעניק לפרסים את אותו האולטימטום בין שלושת האפשרויות. הוא הביס את הפרסים במספר קרבות נוספים. במבצר דּוּמָה, כוח מאוחד של ערבים נוצריים ומקומיים עמד מול הפולשים, אולם גם אותם הביס ח'אלד בקלות רבה, ערף את ראש המפקד וכן לקח את בתו, אשר הייתה ידועה ביופיה, כשפחת המין שלו.

בדצמבר 633 הגיע ח'אלד למבצר הפרסי אל-פיראד על הגבול הסאסאני עם האימפריה הביזנטית. הביזנטים שמו לב להתפשטות המהירה והאכזרית של הג'יהאדיסטים בעיראק, ולכן ביקשו לעזור לפרסים חרף העובדה שבדיוק שסיימו ביניהם סדרה של מלחמות קשות. ההיסטוריון המזרח תיכוני בן המאה ה-9 א-טברי מציין את ההתכתבות בין שתי המעצמות שעתידות להיעלם בנושא ח'אלד: "זהו אדם שנלחם על בסיס דת. יש לו אינטליגנציה וידע. בשם האל, הוא בהחלט ינצח, ואילו אנו בהחלט נכשל." קשה להאמין שמפקדים רומאים ופרסיים בני המאה ה-7 אכן היו כה תבוסתניים בתפיסתם, אולם אין ספק כי ח'אלד אכן נלחם בשם הדת. בכל מקום שהוא הגיע אליו בכל רחבי עיראק ופרס הוא דרש מהמקומיים להמיר את דתם או לשלם את הג'יזיה. הוא ראה זאת כמשימתו העיקרית להביא את הג'יהאד לאימפריה הסאסאנית ולשעבד את הנוצרים והזורואסטרים.

ללא ספק, הייתה לנוצרים והזורואסטרים סיבה טובה מאוד לחשוש. ח'אלד אמר לאנשיו "ללחוץ את המרדף אחריהם. אל תעניקו להם שום הפוגה." והוא אכן השיג ניצחון מכריע: א-טברי מציין כי "מפקד הפרשים איגף קבוצה מהם בעזרת חניתות אנשיו; לאחר שאספו אותם, הרגו אותם. ביום אחד באל-פיראד נהרגו מאה אלף איש בקרב ובמרדף."

לאחר מכן חזר ח'אלד אל חצי האי ערב וביצע את העלייה למכה כאות הוקרה לאל על ההצלחות הרבות. בשלב זה הוא תכנן לחזור לפרס ולהשלים את כיבוש האימפריה, תחילה תוך תקיפת אל-קאדסיה, מבצר פרסי אשר עמד בינו לבין בירת האימפריה קטסיפון. אולם אז נדרשו "שירותיו" במקום אחר שכן נכנס צבא הג'יהאד לפרובינציה הביזנטית סוריה, ונתקל בהתנגדות קשה בהרבה מאשר בפרס. הקיסר הביזנטי הרקליוס החל להקים כוח צבאי אדיר, והח'ליף אבו בכר לא חשב שהמפקדים האחרים שלו יכלו להצליח מולו. "בשם האל, אשמיד את הרומאים ואת והחברים של השטן בעזרת ח'אלד אבן אל-וליד." הוא פקד עליו לדחות את תכניות כיבוש פרס וללכת במקום זאת לסוריה הנוצרית.

גם שם המשיך ח'אלד לזכות בניצחונות רבים ובאוגוסט 634 כבר הטיל מצור על דמשק עצמה. אולם אז, הפטרון הגדול ביותר שלו, הח'ליף אבו בכר, חלה ומת. א-טברי כותב שהייתה זאת מזימתם של מי שספר הקודש שלו מכנה "השונאים הגדולים מכל בני האדם למאמינים" (5:פה): "סיבת מותו הייתה שהיהודים האכילו אותו רעל בגרגר אורז; זה נאמר גם בדייסה."

בפעם הבאה נדון בהצלחתו של ח'אלד וכיבושה הסופי של סוריה.

ככלל, מסעותיו הצבאיים של ח'אלד אבן אל-וליד, אולי המפקד החשוב ביותר בגלים המוקדמים של הג'יהאד בחצי האי ערב, עיראק וסוריה, הינם רחבים וגדולים מדי לדיון במסגרת זו. על כן מומלץ לקרוא את הביוגרפיה שלו, והקרבות הרבים והמוצלחים בעיראק ב-633 כגון "קרב השרשראות", "קרב הנהר", ולג'ה, ו-אולאיס, כמו גם הכיבוש של חירא, הניצחונות באל-אנבר ו-עין אל-תמר, בספר הזמין ברשת: "חרבו של האל - ח'אלד אבן אל-וליד: מחקר ביוגרפי של אחד הגנרלים הצבאיים הגדולים בהיסטוריה":

https://ia601900.us.archive.org/0/items/KhalidBinAl-waleedSwordOfAllah.pdf/KhalidBinAl-waleedSwordOfAllah.pdf

מקורות נוספים:

Agha Ibrahim Akram, Islamic Historical General Khalid Bin Waleed, Lulu Press, 2016. Al-Tabari, The History of al-Tabari, The Challenge to the Empires, trans. Khalid Yahya Blankinship, State University of New York Press, 1993.