סם יוסטון והנוקמים של אלמו.
סם יוסטון והנוקמים של אלמו.
רבים אומנם לא זוכרים זאת כיום, אך היסטוריית הקמתה של האומה האמריקאית רצופה במספר אדיר של דמויות הרואיות, רבות מהן אלמוניות ולא ידועות. מדינת וירג'יניה, למשל, קודמה על ידי מגלה הארצות והמפקד הימי פרנסיס דרייק, הגאוגרף, הדיפלומט והאימפריאליסט ריצ'רד האקלוט, והחייל, מגלה הארצות ואיש האשכולות וולטר ראלי. העיר ג'יימסטאון של וירג'יניה הוקמה בידי מתיישבים אשר שרדו הן חורף נוראי והן התקפות מצד אינדיאנים פראים אשר ביקשו להשמיד אותם. פוריטנים ועולי רגל הקימו קולוניות אדירות בניו-אינגלנד, זאת לאחר שגם הם שרדו את מלחמת המלך פיליפ שבמהלכה שרפו האינדיאנים את ברוקפילד, פרובידנס ומדפורד. הקונפדרציה של ניו אינגלנד לא קיבלה תמיכה מלונדון ועדיין הצליחה לנצח אויב גדול בהרבה ואף לייצר שיטת לחימה אמריקאית מקורית - "ריינג'רינג".
רוב האמריקאים עדיין מדברים בשבח האבות המייסדים שלהם, ונראה שהם גם ממשיכים לאהוב סיפורי גיבורים, זאת לאחר שספרו של העיתונאי בריאן קילמייד "סם יוסטון ונוקמי האלמו: הניצחון של טקסס אשר שינה את ההיסטוריה האמריקאית", הפך לפופולרי מאוד עם פרסומו ב-2019. הספר הוקדש למהפכה הטקסנית שהתרחשה בשנים 1835-1836 ולתבוסתו של הצבא המקסיקני תחת הנהגתו של הגנרל סנטה אנה. המונח "טקסנים" לא היה קיים בשימוש עד לסיפוחה של רפובליקת טקסס העצמאית בידי ארה"ב ב-1845, וקילמייד מציין כי אותם הטקסנים היו מוצדקים במרדנותם וכן היו לוחמים עדיפים בהרבה.
כמו רבים אחרים אשר עברו לטקסס המקסיקנית במאה ה-19, היה סם יוסטון (1793-1863) מה שקילמייד מכנה "אדם של הזדמנות שנייה". כנער צעיר בוירג'יניה, לחם יוסטון בתור קצין צעיר נגד הבריטים במלחמת 1812. הוא הצטרף כטוראי לצבאו של הגנרל והנשיא העתידי אנדרו ג'קסון, שהיה גם הוא ממוצא סקוטי-אירי. לאחר טבח המתיישבים האמריקאים בידי האינדיאנים ב-1813 בפורט מימס (במה שהייתה אז מיסיסיפי), דיכא צבאו של ג'קסון את האיום האינדיאני. סגן יוסטון הוביל את אנשיו בהתקפה ונפצע קשה מכדור מוסקט באופן שאפילו המנתח האמין כי לא ישרוד את הלילה. יוסטון שרד והניצחון מנע מהבריטים בעל ברית פוטנציאלי בדרום העמוק.
יוסטון החלים במטע ההרמיטאז' של ג'קסון בנאשוויל, מקום בו החל לראות בג'קסון סוג של דמות אב. ג'קסון הכין אותו לפוליטיקה ויוסטון אכן זכה בכיסא בקונגרס. ב-1829 התחתן עם אישה מנאשוויל אך היא עזבה אותו לאחר שלושה חודשים לאחר שכל הזמן חשד בנאמנותה. בדיכאונו ברח לחיות עם שבט הצ'רוקי, לאחר שכבר עשה זאת בעבר גם בגיל 16. לפי קילמייד, יוסטון אמר פעם כי מעדיף את "החירות הפראית של האדם האדום מאשר הרודנות של אחיו". הצ'רוקי העניקו לו שני כינויים: "העורב" ו"השיכור הגדול", שהיה יותר תיאורי. יוסטון התחתן עם אישה מהצ'רוקי ובמשך זמן מה ניהל חנות בארקנסו. עד לשלב זה הוא לא יצר שום רושם של גיבור לאומי.
בינתיים קרו התרחשויות חשובות בטקסס כאשר הספרדים, ומאוחר יותר המקסיקנים, הזמינו אמריקאים להתיישב באזור הכמעט ריק הזה. ב-1820 זרמו האמריקאים בהמוניהם למקסיקו, היכן שיכלו לקנות אקר אדמה תמורה 12.5 סנט. המקסיקנים בירכו בתחילת הדרך על המהלך היות שהאמריקאים היו ידועים כעובדים חרוצים וכן כלוחמים יעילים, מאפיין שהיה נדרש לאור העובדה שגם הקומאנצ'י ביקשו להשתלט על טקסס. "ללכת לטקסס" הייתה אמירה נפוצה והמתיישבים הגיעו מצפון ומדרום ארה"ב. מוסס אוסטין מקונטיקט הפך לאחד מבעלי הקרקעות הגדולים (empresario) ובנו סטפן הוביל קבוצה לרכישת שטחים בקולוניה האמריקאית הראשונה באזורי מפרץ מקסיקו.
גברים רבים אחרים כגון דייווי קרוקט מתוארים על-ידי קילמייד כגברים קשוחים ונחושים, אשר "הלכו לטקסס" בכדי לגאול את עצמם. ג'ים בואי נולד בקנטקי לחקלאי עני, הצטרף לצבאו של ג'קסון ב-1812 לפני שהרג אדם אחר בקרב סכינים; הוא ברח לטקסס, המיר את דתו לקתוליות, והתחתן עם אישה ממוצא ספרדי.
בנימין ראש מילם שירת בחיל הרגלים של קנטקי במלחמת 1812, ועבר לטקסס להקים את קולוניית מילם בין נהר הגוואדלופה לנהר הקולורדו. ארסטוס "חירש" סמית, אשר הפך לסייר והמרגל הראשי של צבא טקסס, נולד בניו יורק וחרף היותו כבד שמיעה עבר לטקסס בתחילת 1821, וגם הוא התחתן עם אישה מקסיקנית מקומית. דייווי קרוקט נלחם תחת ג'קסון במלחמה נגד האינדיאנים והפך לצייד גדול ומוכר, וכן שיחק במשחק הפוליטי לפני שעבר לטקסס.
ב-1835 החלה המהפכה הטקסנית נגד הרודן המקסיקני אנטוניו לופס דה סנטה אנה, בן למשפחה צבאית עשירה מוראקרוס. בתור נער נלחם סנטה אנה נגד עצמאותה של מקסיקו כחלק מהצי המלכותי הספרדי. אולם כאשר ראה כי הרוח נושבת נגד הספרדים החליף צד סביב 1821 ושמונה שנים מאוחר יותר נתפס כגיבור מקסיקני אשר בלם את ניסיון הפלישה הספרדי. בדומה לג'קסון, הפופולריות הזאת שלו אפשרה לו לזכות בבחירות לנשיאות ב-1833, אולם הוא היה יהיר וברוטלי ונהנה לקרוא לעצמו "נפוליאון של המערב", ועל כן ביטל את כל ההגבלות החוקתיות והחל לשלוט כדיקטטור צבאי. הליברלים של מקסיקו, כמו גם האמריקאים של טקסס, לא אהבו מהלך זה והמלחמה הפכה לבלתי נמנעת. סנטה אנה אסר את סטפן אוסטין והכריז כי הטקסנים עוברים על החוקה המקסיקנית של 1824 בכך שמסרבים להפוך לקתולים – דרישת חובה תמורת האזרחות המקסיקנית.
היה זה למעשה שלטונו הרודני של סנטה אנה אשר לא השאיר לטקסנים ברירה אלא להתקומם. כמובן שברוח התקופה, "חוקרים" מודרניים רבים ממשיכים להדגיש את העבדות והתפשטותה בתור הסיבה העיקרית להתקוממות; אולם לפני שהפך נושא העבדות "לאופנה" קבועה במחקר המאגדת בתוכה שלל תופעות אשר בפועל אין להן שום קשר לעבדות, המדיניות הרודנית של סנטה אנה תמיד נתפסה בתור סיבה מובנת מאליו. בטקסס אכן היו מטעי כותנה ועבדות ומקסיקו אסרה על המנהג ב-1829, אולם קילמייד מזכיר את העבדות רק פעם אחת - הסיבה שהצפוניים התנגדו לסיפוח של טקסס ב-1836.
ככלל, בשונה מרוב הספרים האחרים בתחום, מדגיש קילמייד את הפן הצבאי המוזנח לרוב של המלחמה בספרי המחקר. הוא כותב כיצד בקרבות גונזלס, גוליאד, וקונספסיון (1835) הביסו אנשי מיליציה ומתנדבים לא מיומנים את חיילי הצבא המקסיקני המקצועי. במצור של הקרב המפורסם באלמו (Alamo) בו הנהיגו ונהרגו דייווי קרוקט וג'ים בואי, הצליחו מאות טקסנים להחזיק מעמד נגד אלפי חיילי רגל ופרשים מקסיקניים. אחרי המפלה, גופות הטקסנים אשר נהרגו בהגנה על המיסיון הקתולי לשעבר הושלכו למדורות הלוויה גדולות. לאחר הקרב הגדול הבא בגוליאד, הקולונל ג'יימס פאנין ויותר מ-400 מאנשיו הוצאו להורג לאחר שהובטח להם באופן כוזב מעבר לניו אורלינס במידה וייכנעו.
האכזריות של סנטה אנה רק הגבירה את הנחישות של הטקסנים. לאחר אלמו, כל אפשרות לכך שטקסס המיושבת באמריקאים תהיה אוטונומית ואחת ממדינות מקסיקו כבר לא הייתה קיימת. למזלם של האמריקאים, נדרשו לאספסוף הטקסני 18 דקות בלבד בכדי להביס את צבאו של סנטה אנה בקרב סן חסינטו (1836), לא רחוק מיוסטון. סנטה אנה ניסה לברוח תוך שהוא מחופש לאיכר מקסיקני, אולם הוא נתפס בידי טוראים טקסניים ונאלץ לחתום על הסכם שלום והכרה בעצמאותה של טקסס. חרף העובדה כי גרם למותם של מאות אמריקאים טקסניים, הפך סנטה אנה לתומך גדול בעצמאותה של טקסס ואף הגיע ב-1836 לוושינגטון הבירה בכדי לקדם מטרה זו, ללא ספק עקב האמונה שיהיה זה קל יותר בעתיד לכבוש שוב את טקסס העצמאית מאשר מדינה שהיא חלק מארה"ב. ב-1841 הוא שוב הפך לנשיא והחל לאיים על הרפובליקה העצמאית. במרץ 1842 הוא שלח כוח פלישה של 700 לוחמים אשר כבשו לזמן קצר את העיר הטקסנית סן אנטוניו וגרמו לפאניקה בכל הרפובליקה. שלוש שנים מאוחר יותר, נכנסו ארה"ב ומקסיקו למלחמה.
ספרו של קילמייד נגמר עם העצמאות. יוסטון וחבריו המורדים חיו לראות את הרפובליקה הופכת למדינה לפני ששוב מורדת ומצטרפת לקונפדרציה. יוסטון היה אומנם איש האיחוד הצפוני, אולם אהבתו הראשונה תמיד הייתה טקסס. כאשר נפטר ב-26 ליולי 1863, מילותיו האחרונות, כך לפחות על פי הדיווחים, היו "טקסס! טקסס!". כפי שקילמייד כותב, סם יוסטון וטקסנים אחרים העניקו לעולם לא רק את סמל האלמו אלא גם עזרו להגדיר את אופייה הקלאסי של ארה"ב: עצמאות מחוספסת, גבריות ושנאת סמכות בלתי לגיטימית.
מקור:
Brian Kilmeade, Sam Houston and the Alamo Avengers: The Texas Victory That Changed American History, Sentinel, 2019.
