הנאציונל-סוציאליסטים והעיוות של צלב הקרס / הסווסטיקה.
הנאציונל-סוציאליסטים והעיוות של צלב הקרס / הסווסטיקה.
מפלגת הפועלים הגרמנית הנאציונל-סוציאליסטית נהגה להשתמש בסמלי עבר רבים על מנת לייצר לעצמה סוג של אתוס. אחת הדוגמאות הבולטות היא "ההצדעה הנאצית" שנלקחה מהלגיונות הרומיים, כך שלמרות ששימשה את הלגיונרים במשך מאות שנים, התקופה הקצרה של שלטונו של היטלר גרמה לכך שההצדעה מזוהה כיום בעיקר עם הנאצים. אף אחד, למעט מי שמזדהה עם האידאולוגיה הנאציונאל-סוציאליסטית כיום או מי שנמצא במהלך משחק תפקידים בתור חייל רומי, לא יחשוב לנכון להשתמש בהצדעה זו. למעשה, אפילו סגנון השפם של היטלר, "שפם מברשת השניים", שהיה משותף לו עם צ'רלי צ'פלין, הפך ללא אופנתי לאחר המלחמה. גם השם "אדולף" – "זאב אציל" – לא קיים יותר בשימוש בווריאציה זו. צלב הקרס הוא אולי הדוגמה המעניינת ביותר.
מיותר לציין כי צלב הקרס נחשב כיום לסמל גדול של שנאה גזענית, ובגרמניה המודרנית הוא אף אסור לתצוגה על פי החוק. עם זאת, לאורך רוב ההיסטוריה האנושית הייתה הסווסטיקה סמל לשלום, ואפילו בתקופה המודרנית כיום קיימות תרבויות שממשיכות לעשות בו שימוש תמים.
המודעות לכך שהנאציונל-סוציאליסטים עיוותו למעשה סמל חיובי היא כמובן לא רבה. בקנדה, למשל, נעצר אדם ב-2017 לאחר שניסה להוריד את תבליטי צלב הקרס ממצבה פומבית של עוגן ספינה עתיקה.[1] העובדה שהעוגן נוצר על-ידי חברה אנגלית עוד לפני שהנאצים עלו בכלל לשלטון ושהיא השתמשה בצלב הקרס כסמל למזל טוב - נוהג נפוץ בראשית המאה ה-20 - כלל לא עניינה אותו.
מעניין יהיה לדון האם 25 השנים בהן היה סמל לגזענות נאציונל-סוציאליסטית והקיצוניות הדרסטית שלה, חשובות תודעתית מהשימוש בו לאורך אלפי שנים כקמע למזל טוב?
כאמור, צלב הקרס לא תמיד היה סמל נתעב לשנאה, אלא להפך. המילה "סווסטיקה" היא ממקור סנסקריטי ומשמעותה "גורם לשגשוג/אושר". כסמל, כוחו של צלב הקרס נמצא בפשטותו ובאיזון שלו. המעצב הגרפי סטיבן הלר מציין כי "הטוהר הגאומטרי של צלב הקרס מאפשר קריאה ברורה בכל גודל ומרחק, וכאשר על צירו, הרבוע המסתחרר מעניק אשליה של תנועה."[2] צורתו, לדברי הלר, היא "נשגבת", כך שלא פלא שהיא מצאה מקום בכל כך הרבה תרבויות לאורך ההיסטוריה האנושית.
בבודהיזם נחשב צלב הקרס כמייצג את עקבותיו של הבודהה. הוא מקבל תפקיד ליטורגי בדת ההודית הג'ייניזם, ובהינדואיזם מסמלת הסווסטיקה כפי שאנו מכירים אותה את השמש, האור והמזל, בזמן שצלב הקרס הפונה נגד כיוון השעון, הסוביסטיקה, מייצג את הלילה, החושך ואת אל ההרס השחור קאלי.
במסופוטמיה הוא הוטבע על מטבעות, ואפילו מעבר לאוקיינוס אומת נאוואחו האינדיאנית ארגה אותו לתוך שמיכות. הוא נמצא על כלי חרס עתיקים באפריקה ובאסיה והיה על בגדי היוונים הקלסיים. שימש לעתים כאלמנט יחיד, אך לעתים קרובות היה חלק מסדרה של צלבי קרס משתלבים ליצירת "גבול" על בגד או בארכיטקטורה, כפי שהיה מקובל בתקופה הרומית. הוא הופיע בתרבויות גרמניות קדומות וויקינגיות, וניתן למצוא אותו בכנסיות מימי הביניים ועל בגדים דתיים ברחבי אירופה.
בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 התבסס צלב הקרס בצורה חזקה בתרבות המערבית כסמל למזל טוב, בדומה לתלתן בעל ארבעה עלים או פרסת סוס. חברות השתמשו בו כלוגו. הוא עיטר מודעות לידה וכרטיסי ברכה.[3] חברי תנועות הצופים בארה"ב יכלו לקבל את תג צלב הקרס, ומועדון הבנות הוציא לאור מגזין בשם "הסווסטיקה". פינלנד, לטביה וארצות הברית השתמשו בו כתג צבאי.
קהילת כרייה בצפון אונטריו, קנדה, קיבלה את השם "סווסטיקה". שתי קבוצות הוקי קנדיות מנובה סקוטיה וקולומביה הבריטית קיבלו שם דומה. בשנת 1931 הוציאה ניופאונדלנד בול של דולר אחד, שהנציח רגעים חשובים בתעופה הטרנס-אטלנטית – בכל אחת מהפינות שלו היה צלב קרס.
בסוף המאה ה-19 נכנסה האימפריה הגרמנית החדשה לעידן של לאומנות חזקה. כמה לאומנים ביקשו להוכיח את עליונותם הגזעית הגרמנית, כשהם מקדמים את הרעיון כי הגזע הארי הקדום - ההודו-אירופיים המקוריים - היו אבותיהם. היה צורך בהוכחות לחיבור הגרמנים עם הארים. הסווסטיקה אפשרה את החוליה המקשרת.
בשנות ה-70 המוקדמות של המאה ה-19, הארכאולוג ואיש העסקים הגרמני המפורסם היינריך שלימן חשב שגילה את העיר האגדית טרויה במזרח יוון ההיסטורית, שנמצאת היום בשליטת טורקיה. החפירות באתר מצאו יותר מ-1800 סמלי סווסטיקה שונים.[4] מכיוון שצלב הקרס נמצא גם בין השרידים הארכאולוגיים של השבטים הגרמניים הקדומים, לא לקח זמן רב עד שהלאומנים קפצו למסקנה שהגרמנים והיוונים - שניהם צאצאי הארים.
מי שהאמין שהגרמנים מהווים "גזע" נפרד ונעלה על קבוצות אתניות אחרות סביבם, יכול היה בקלות לטעון שצריך לשמור על אותו "גזע" כטהור. בהקשר זה באה האנטישמיות.
אגודת תולה, ארגון אנטישמי שקידם את עליונותו של העם הגרמני, נוסדה בסוף מלחמת העולם הראשונה. היא השתמשה בצלב קרס מסוגנן בתור הלוגו שלה. האגודה העניקה חסות למפלגה הנאצית החדשה, ולשם הגדלת הפרופיל הציבורי שלה, יצרה המפלגה בעקבות כך דגל ששילב בתוכו את צלב הקרס כפי שאנו מכירים אותו כיום.
היטלר היה משוכנע שסמל עצמתי יביא את ההמונים למטרה הגזענית שלו. צלב קרס שחור (Hakenkreuz) המסובב 45 מעלות המסמל את המטרה, על עיגול לבן המסמל את הלאומיות, ועל רקע אדום המסמל את הסוציאליזם של המפלגה. הייתה זאת מודרניזציה לסמל עתיק, לא פחות עתיק מהצלב "הרגיל" שהקדים גם הוא בהרבה גם את ישוע הנוצרי, תוך שימוש מקביל בצבעי האימפריה הגרמנית שהובסה לאחרונה. כך תיאר היטלר את צבעי הדגל במיין קאמפף, תוך שהוא גם נותן לעצמו את הקרדיט על העיצוב. יהיה מקור העיצוב אשר יהיה, דגל צלב קרס הנאציונל-סוציאליסטי עשה את מה שהיה אמור לעשות - נתן זהות חזותית לתנועה הנאצית.
כאשר תפסו הנאציונל-סוציאליסטים את השלטון ב-1933, הם ביקשו לאחד את המדינה מאחורי האידאולוגיה הארית הגזענית שלהם, והשימוש בסמלם חדר אל כל תחומי החיים הגרמניים. ניתן עדיין למצוא אותו במקומות רבים, לרבות באריחי תקרת פסיפס במשכן לאמנות של היטלר במינכן. באנר הסווסטיקה הפך לדגל הרשמי של המדינה בשנת 1935, ולמרות שהוא לא היה תלוי על כל קיר פנוי כפי שמופיע בסרטים ההוליוודיים, נוכחותו בהחלט הייתה רבה.
כותרת המשנה של ספרו של סטיבן הלר על הסווסטיקה שואלת האם ניתן לגאול את הסמל הזה? בתרבויות בהן השתמשו בו במשך מאות שנים בפרקטיקות דתיות או באומנות הדקורטיבית, שאלה זו הינה מיותרת. כאן הסמל לא מכיל שם קונוטציות שליליות. לאובייקטים כמו צלב קרס אין שום משמעות אינהרנטית, שכן הסמליות נבנית על ידי האנשים המשתמשים בהם. על אנדרטאות וחפצים פרה-נאציים אין לסמל הזה שום משמעות פוגענית. מצד שני, בחברה המערבית שלנו צלב הקרס גורם לסלידה. הפשעים האלימים של התנועה הנאציונל-סוציאליסטית נגד האנושות העניקו לצלב הקרס משמעות שלא ניתן להסתיר או למחוק בקלות.
[1] https://www.rcinet.ca/en/2017/08/22/nazi-swastika-quebec-ship-anchor-outrage-over-swastika/
[2] Steven Heller, The Swastika: Symbol Beyond Redemption?, Allworth, 2008.
[3] https://thesocietypages.org/socimages/2011/06/20/history-stigma-and-changing-symbolic-meanings/