ג'ק לונדון - סוציאליזם וגזעיות.
ג'ק לונדון - סוציאליזם וגזעיות.
הסופר האמריקאי ג'ק לונדון (1876-1916) הוא אחד מסופרי הפרוזה האהובים עליי ביותר בשפה האנגלית לצד ארנסט המינגוויי, ג'ורג' אורוול, ויליאם גולדינג, אנתוני ברג'ס, הנרי מילר, ריימונד צ'נדלר, אוסקר ווילד, לארי מקמרטרי, מלקולם לאורי, אלדוס האקסלי וג'ק קרואק. ארסנל הספרים האדיר שלו כולל כותרים מוכרים כגון "קול מיער", "עקב הברזל", "פנג הלבן", "הבהלה לזהב", ועוד ועוד. אולם באופן אירוני היה ג'ק לונדון גם סוציאליסט וגם תומך בגזעיות, ועל כן ניתן לשאול כיצד בא הדבר לידי ביטוי בכתיבתו?
בארץ מולדתו מוכר לונדון, אשר נולד בשם ג'ון גריפית צ'ייני, גם בתור הסופר של הסיפור הקצר "להבעיר מדורה".[1] זהו סיפור פשוט על ניסיונותיו של גבר לשרוד את החורף הנוקשה של אלסקה אשר פורסם לראשונה ב-1902 ושוב ב-1908 בגרסתו המוכרת ביותר. החיבור הזה מהווה חלון מושלם לדמותו של לונדון, כתביו, תחומי העניין שלו וראיית עולמו. אכן, עולמו הספרותי מכיל בתוכו את אידאל "החיים דורשי המאמץ" של הנשיא תאודור רוזוולט כפי שהשתקף בנאומו מ-1899. במילים אחרות, סיפוריו תמיד כוללים גברים קשוחים הנלחמים באיתני הטבע, רוחות הגורל האכזר או אויבים מסוכנים.
אולם ג'ק לונדון היה יותר מאשר סופר הרפתקאות. במהלך חייו הקצרים היה מלח, סוחר וסופר מקצועי אך גם סוציאליסט מהפכן. ב-1903 הוא פרסם חיבור תחת השם "כיצד הפכתי לסוציאליסט". לבסוף הוא היה גם איש של גזעיות. גיבוריו תמיד היו גברים קווקאזואידים נחושים והוא תמך בגברים כאלו ממעמד הפועלים נגד מה שראה כדיכוי של הקפיטליזם, וכן הכריז כי השוק החופשי מנצל פועלים אלו. כפי שכתב, הפועל האמריקאי אשר מקבל 4.5 דולר ליום עקב כישוריו והיעילות הגבוהה שלו, נפגע ממי שלוקח את מקומו תמורת 90 סנט ליום ומעניק יום עבודה ארוך יותר; "במקרה הספציפי הזה, חמישה סינים לא מיומנים, העובדים שעות ארוכות יותר, נתנו פחות ערך למחיר שקיבלו מהמעסיק שלהם מאשר עובד אמריקאי אחד."[2]
לונדון עצמו הגיע ממעמד הפועלים גם הוא, ועל כן ידע מדוע "הפועל עוין באופן להוט כל כך כלפי פועל אחר המוכן לעבוד תמורת משכורת קטנה יותר או שעות ארוכות יותר". מול תחרות כזאת ייאלץ הפועל לוותר על "המזון והמקלט מהם הוא נהנה" על מנת לשמור על מקום עבודתו. יש שיגידו כי תפיסות אלו הפכו את לונדון לסוג של נביא שכן מאה שנים לאחר מכן ההגירה ההמונית והבעיות שעליהן כתב יצאו מכלל שליטה, כך שרבים בארצו אינם מצליחים למצוא עבודה, זוכים לכינויי גנאי מהתקשורת, וגברים רבים לוקחים תרופות מיותרות המקודמות בידי חברות התרופות. רבים מהם יכולים להביט לאחור על כתביו של לונדון וללמוד על האופן והדרך לחיות חיים גבריים ולהילחם על הדברים החשובים להם.
לונדון נולד בסן פרנציסקו לפלורה וולמן, אולם אין וודאות לגבי זהותו של אביו. חלק גדול מההיסטוריונים מאמינים כי אביו היה האסטרולוג הנודד וויליאם צ'ייני, אך גם כאן לא ברור האם היו הוריו נשואים. וולמן הגיעה ממשפחה שהתיישבה בקולוניית מפרץ מסצ'וסטס במאה ה-17. צ'ייני ביקש ממנה כי תבצע הפלה, אולם היא סירבה. לאחר שלונדון נולד, היא העבירה אותו תחת השגחתה של אחות שחורה בשם וירג'יניה פרנטיס שהייתה עבד לשעבר במטע בוירג'יניה. ג'ק הצעיר גדל ללא דמות אב ואפילו ללא שם משפחה חד משמעי עד שאמו התחתנה עם ווטרן נכה של מלחמת האזרחים בשם ג'ון לונדון.
המשפחה עברה לעיר אוקלנד. כאן החל ג'ק את השכלתו הבלתי פורמלית בקריאת ספרי ספרייה והכנת רשימות בעת שישב בסלון בכיכר שלאחר מכן נקראה על שמו עקב ההשראה שקיבל במקום זה (Heinold's First and Last Chance Saloon). בגיל 14 הפך לנודד. הוא גנב צדפות ועבד בפטרול דגים ממשלתי (אשר ללא ספק השפיע גם על ספרו בשם זה). הוא הפליג ליפן בתור ימאי סוחר. הוא נסע ממקום למקום על רכבות כמו הובו. הוא צעד עם "הצבא התעשייתי של קלי"[3], אחת מקבוצות המחאה של הגנרל ג'ייקוב קוקסי, ארגון פועלים מובטלים שהפגינו ופעלו לאחר "הבהלה של 1893"[4].
בגיל 19 סיים לונדון בהצלחה בשנה אחת בלבד תכנית בית ספרית של 4 שנים. הצלחה מרשימה זו הבטיחה לו מקום באוניברסיטת קליפורניה בברקלי, אולם הנודד הצעיר פרש לאחר שנה בלבד בכדי להצטרף לבהלת הזהב בקלונדייק, אשר ללא ספק השפיעה גם היא על ספרו בשם זה. הוא כשל בניסיונו להתעשר באופן זה ופנה לכתיבה. משלב זה ועד מותו בגיל 40 הוא התפרנס מכתיבת שירה, סיפורים קצרים, רומנים וסיפורי חדשות. לונדון השתלב בצבא היפני הקיסרי במנצ'וריה והיה הכתב הצבאי הראשי של ארה"ב במהלך מלחמת רוסיה-יפן. הוא היה משוכנע שהיפנים ינסו לדחוק את האירופאים מהקולוניות שלהם באסיה ושהמנצחת הגדולה מהמהלך תהיה סין, אשר לדעתו תהפוך להיות המעצמה היחידה עד 1976.[5]
ב-1910 הוא פרסם את השקפתו הדמיונית על עתידה של אסיה במאמר תחת הכותרת "פלישה שאין כמותה".[6] כפי שתיאר: תחת השגחתם של היפנים עוברת סין הליך מודרניזציה ואז מביסה אותם, ממשיכה לכבוש את קוריאה, פורמוזה (טאיוואן), וחלקים אחרים של מזרח אסיה. לאחר מכן מתחילים הסינים לאיים על הקולוניות האירופאיות. מיליוני סינים, לרבות הגיס החמישי, פושטים על הונג קונג, סינגפור, ואיי הודו המזרחיים ההולנדיים. עם העזרה המפתיעה למדיי מצד האימפריה העותמאנית משתמשות המעצמות האירופאיות במלחמה ביולוגית על מנת להרוג מילוני סינים ובכך הן מצליחות לעצור את התוקפנות והכיבושים שלהם. ב-1982 סין מתאוששת, בזמן שהמעצמות האירופאיות נכנסות ומתערבבות "באופן הטרוגני" עם הסינים הנאיביים. התוצאה היא מדינה מעורבת גזעית תחת הנהגת האירופאים.
בעת שכיסה את מלחמת רוסיה-יפן כתב מאמר תחת הכותרת "הסכנה הצהובה" בו כתב: "הדת היפנית היא למעשה סגידה למדינה עצמה."[7] זאת בניגוד למערב שבו האנשים הם "גזע המחפש זכויות" בגלל הנצרות. לונדון מסיים עם אזהרה כי שום קבוצה גזעית לא תוכל להגיע רחוק ללא משמעות פנימית חזקה יותר מאשר הצלחה חומרית, וכן כי "האדרת הגזע" לבדה אינה מספיקה היות ונדרש משהו יותר על מנת להיות הגוף הדומיננטי.
בספר הרומן שלו, "המרד על האליסנור" מ-1914,[8] הוא כותב בצורה ברורה על ההבדלים בין הגזעים וגאוות הגזע. המספר הוא נוסע על אוניית האליסנור כאשר הצוות המעורבב גזעית והלא אירופאי מתקומם ומורד. הוא מצטרף לקצינים במאמץ להתנגד למרד וביחד הם בולמים ומתמודדים עם ההתקפות במשך מספר ימים. הפרוטגוניסט מתאהב בבתו של הקברניט אשר נמצאת איתם. המורדים מציעים לא לפגוע בקצינים במידה וייכנעו, אך גם מאיימים במהומה אם ימשיכו להתנגד:
"חזון הבזיק במוחי של כל מה שקראתי ושמעתי על המצור על הצירות [שגרירויות] בפקין, ועל תכניותיהם של הגברים הלבנים לגבי הנשים שלהם במקרה שהמוני הצהובים יפרצו את קווי ההגנה האחרונים [במהלך מרד הבוקסרים]..."
"וידעתי כעס. לא כעס רגיל, אלא כעס קר. וקיבלתי חזון של המקום הגבוה בו ישבנו ושלטנו על התקופות בכל הארצות, על כל הימים. ראיתי את האנשים מסוגי, הנשים שלנו אתנו, עם תקוות נטושות ומאמצים אבודים, סגורים במצודות בגבעות, הנרקבות בג'ונגל, מושמדים עד האחרון על סיפוני ספינות מתנדנדות ... ותמיד, הנשים שלנו אתנו, שלטנו בבהמות."
לונדון התייחס גם לשבריריות של האנשים מסוגו: "כן, אני בלונדיני נעלם, וגבר, ואני יושב במקום הגבוה ומכופף את הטיפשים לרצוני; ואני מאהב, אוהב אישה אצילה מגזעי הנעלם, ויחד אנו תופסים, ונתפוס, את התפקיד הגדול בשלטון ובפיקוד עד שאנשים מסוגינו ייעלמו מעל פני האדמה."
ללא ספק, זהו סנטימנט יוצא דופן בשביל סוציאליסט. הסוציאליסטים בתקופתו של לונדון שנאו את האימפריאליזם האירופאי, אולם לונדון עצמו סבר כי האימפריאליזם הוא תוצאה טבעית של עליונותם של האירופאים. הוא האמין שהסוציאליזם היא שיטת השלטון הטובה ביותר אך ורק עבור הטובים ביותר, האירופאים בלבד.
לונדון קרא אומנם את קרל מרקס, אולם הסוציאליזם שלו היה יוצא דופן. הרומן שלו "עקב הברזל" מ-1908[9] מתרחש באמריקה דיסטופית הנשלטת בידי האוליגרכיה. ארנסט אוורהרד, הגיבור הסוציאליסטי המהפכני של הספר, הוא אחת הדוגמאות הבולטות והגדולות ביותר שאי פעם נראו בספרות היפה לעל-אדם של פרידריך ניטשה. הוא מתואר כ"אריסטוקרט טבעי", "חיה בלונדינית כפי שניטשה תיאר". בן תקופתו של לונדון, הרברט ג'ורג' ולס, דיבר גם כן בספרו מ-1905 "אוטופיה מודרנית"[10] בעד מעמד "סמוראי" גבוה של מדענים ומהנדסים כחלוצי הסוציאליזם. התנועה הזאת בשרה על הפשיזם אשר שורשיו היו בסוציאליזם הניטשיאני של המאה ה-20 המוקדמת.
ניטשה אומנם קרא לסוציאליזם "העריצות של הנחותים והמטומטמים ביותר", אולם חרף הניגוד הנראה לעין, הסוציאליזם הניטשיאני היה הגיוני בעיניו של לונדון אשר ראה את המאבק המעמדי כעניין גברי בו ינצחו רק "האריסטוקרטים הטבעיים" החזקים והאינטליגנטים, אשר נלחמים למען עובדי המשכורות הנמוכות של אירופה וצפון אמריקה.
אלו הרואים את הניוון החברתי המודרני מעריצים את גיבוריו של לונדון: גברים חרוצים, "אריסטוקרטים טבעיים", הנלחמים למען "האדם הפשוט" או נגד איתני הטבע. בכל מקרה, ללא קשר לדעותיו הפוליטיות או החברתיות, סיפוריו של לונדון הם פשוט תענוג לקרוא. הוא היה סופר גדול אשר מעולם לא הסתמך על הפוליטיקה על מנת לספר סיפור טוב. הוא חי חיי הרפתקה, העמיד את עצמו על רגליו ושירת את האדם הפשוט.
[1] https://americanenglish.state.gov/files/ae/resource_files/to-build-a-fire.pdf
[2] London, Jack, “The Scab,” The Atlantic Monthly, January 1904.
https://www.theatlantic.com/magazine/archive/1904/01/the-scab/306194/
[3] https://www.encyclopedia.com/history/dictionaries-thesauruses-pictures-and-press-releases/kellys-industrial-army
[4] http://ohiohistorycentral.org/w/Panic_of_1893
[5] Metraux, Daniel A., “Jack London Reporting from Tokyo and Manchuria: The Forgotten Role of an Influential Observer of Early Modern Asia”, Asia Pacific: Perspectives, Vol. 8(1), (2008), p. 2.
https://www.usfca.edu/sites/default/files/pdfs/v8n1_metraux.pdf
[6] https://americanliterature.com/author/jack-london/short-story/the-unparalleled-invasion
[7] https://en.wikisource.org/wiki/Revolution_and_Other_Essays/The_Yellow_Peril
[8] https://www.gutenberg.org/files/2415/2415-h/2415-h.htm
[9] https://www.gutenberg.org/files/1164/1164-h/1164-h.htm
[10] http://www.gutenberg.org/files/6424/6424-h/6424-h.htm
