האחים המוסלמים, חלק ב' - היסטוריה מודרנית.
האחים
המוסלמים, חלק ב' - היסטוריה מודרנית.
בפעם הקודמת ראינו את השורשים ההיסטוריים, המאפיינים, המטרות
ודרך הפעולה של ארגון האחים המוסלמים. הפעם נדון בהיסטוריה המודרנית של השנים
האחרונות של הארגון.
הנקודה החשובה ביותר להתייחס אליה בהקשר זה היא כמובן מה שמכונה
"האביב הערבי", שהיה משמעותי ביותר להעצמת האחים המוסלמים. כל העדויות
מצביעות על כך שהאחים המוסלמים לא היו קשורים רבות לתחילת מהפכת מצרים ב-25 בינואר
2011, בה התרחשה הדחתו של הדיקטטור ב-30 השנים האחרונות של המדינה, חוסני מובארק.
אכן, בשלבים הראשונים, הנהגת האחים המוסלמים אסרה על החברים הצעירים בארגון להשתתף
במהפכה, ואפילו מוחמד מורסי לא חשב שהיא תוביל לדבר מה חיובי עבורם - למרות שרבים
מהחברים עשו זאת בכל מקרה.
הסיבה לכך הייתה, כמובן, לא עקב אהבה גדולה למובארק אלא משום
שסביר להניח כי האחים חשבו שמובארק בסופו של דבר ינצח, ירסק את המהפכה, ואז יפעל
בשקט נגד כל אותם המנהיגים שהשתתפו בה. נראה כי ממשל ברק חוסיין אובמה היה שותף
לדעה זו, שכן במקור הביע תמיכה במובארק בימים הראשונים של המחאות, אם כי לאחר מכן
הוא כמובן נטש אותו.
המהפכה המצרית, שבאה לאחר המהפכה בתוניסיה, הייתה בעיקרון תוצר
של התסכול העצום של המצרי הממוצע, במיוחד עקב התנאים הכלכליים הנוראים, כאשר בוגרי
מכללות רבים לא יכלו להשיג אפילו עבודה פשוטה שבעזרתה ניתן להקים משפחה, דבר שהוא
הנורמה בחברה המצרית. ועדיין, הקבוצה היחידה מחוץ לממשלה והשלטון שהייתה מספיק
מאורגנת ומוכנה לנצל את המצב הייתה האחים המוסלמים - קבוצת האופוזיציה הראשית במשך
עשרות שנים. המפלגות החילוניות המצריות החדשות יחסית, למשל, התלוננו כי הבחירות
לנשיאות ולפרלמנט נערכו זמן קצר מדי לאחר נפילת מובארק כך שלא היה ביכולתן להתגייס
למערכה כנדרש ולבצע קמפיין אפקטיבי. אבל האחים היו מוכנים. יתרה מזאת, כפי שראינו
בפרק הקודם, רעיון הדת כפתרון מידי לכל צרות מצרים הפך לפופולרי מאוד, במיוחד בקרב
המצרים הפחות משכילים - המהווים את רוב אוכלוסיית האומה הזאת. גם התערבות משרד
החוץ האמריקני לא עזרה. הילרי קלינטון ביצעה "את חלקה כדי לעזור לאחים
המוסלמים",[1] בכך שדחקה בצבא המצרי להעביר את השלטון והציגה את עיכובו להכריז על
המנצח האסלמיסטי כ"מטריד בעליל"- מילים למעשה מתאימות יותר לטקטיקות
האנטי-דמוקרטיות של האחים.
לאחר המהפכה, השפעתם של האחים הפכה לאדירה עוד יותר. היו לכך
שתי סיבות מרכזיות. ראשית, בתור הארגון המוסלמי הוותיק והמאורגן היעיל ביותר, היה
לו את הזמן והניסיון להרחיב ולהפיץ את המסר שלו ברחבי העולם. שנית, המסר שהוא מפיץ
אינו נתפס לרוב כמסר האחים המוסלמים, אלא כמסר אסלאמי כללי, ומכאן הפופולריות
והמשיכה שלו.
מכיוון שמטרות הארגון זהות למעשה לכל שאר האסלאמיסטים - תחיית
הח'ליפות ואכיפת חוקי השריעה - הוא פועל לעתים קרובות בתיאום עם ארגונים קיצוניים
אחרים, דבר שמקשה להבחין מתי הארגון פועל מטעמו ומתי פשוט מתאים את עצמו לבעלי
הברית. תופעה זו מתרחשת גם אצל ארגוני הג'יהאד: לעתים קרובות מדי ג'יהאדיסטים
בודדים הנמצאים במערב מזוהים עם אל-קאעידה או המדינה האסלאמית מתוך הנחה שכל
העוסקים בפעילות קיצונית זו הם אנשי אחד הארגונים הללו. עם זאת, לעתים קרובות
המציאות היא שאין שום שייכות - למעט כמובן באידאולוגיה והטקטיקה. באופן דומה, בזמן
שארגונים דתיים רבים מקיימים אומנם קשרים סמליים ואידאולוגיים הדוקים עם האחים
המוסלמים, הם נותרים ברובם נפרדים.
לב האחים הוא עדיין באזור בו נולדו: מצרים, המייצגת את גרעין
התנועה. הרובד השני של נוכחות והשפעה הוא האזור הקרוב ביותר למצרים, המזרח התיכון,
ובמיוחד לבנון, סוריה, סודן, ירדן, עיראק, שטחי הרשות ואף ברחבי חצי האי ערב.
הרובד השלישי - ואולי החשוב ביותר - הוא המערב, אירופה וצפון אמריקה. בסך הכל,
ההערכות הן כי האחים פועלים בכ-70 מדינות ברחבי העולם. כמו במצרים, רבים מהסניפים
הללו הוקמו כהתנגדות ישירה למשטרים במדינותיהם, והאחים הוצגו כתחליף
"מוסרי" ו"אסלאמי" ל"חילונים", "מושחתים"
ו-"מערביים".
בחצי האי ערב, חברים רבים בארגון, לאחר שגורשו ממצרים בשנות
ה-50 ולאחריהם, מצאו בעלי ברית ומקלט במדינות המפרץ. רבים מהם התיישבו במקום
והשפיעו על החברות המקומיות, במיוחד על ידי התססה נגד השלטונות. בסעודיה, למשל,
חברי האחים המוסלמים הקימו את "תנועת ההתעוררות", שקראה תיגר על
הלגיטימיות של הכתר הסעודי. במדינות כמו איחוד האמירויות וקטאר ניצלו חברי האחים
את הנוכחות התקשורתית, ובמיוחד אל-ג'זירה, כדי להשפיע על מוסלמים באזור ומחוצה לו
באמצעות סיפורים ותעמולות. זה הוכח כנכון במיוחד לאחר מהפכת ה-30 ביוני 2013
במצרים, שכן אל-ג'זירה הוכיחה שוב, ללא בושה, שהיא שופר של האחים המוסלמים, מעוותת
ומתמרנת חדשות לטובת הארגון. חברי הקבוצה גם זכו, כמו במצרים, למושבים רבים
בפרלמנטים ברחבי המפרץ, למשל בכווית דרך "תנועת הדס", בתימן דרך
"תנועת איסלא", ובחריין דרך "מפלגת מינבר" שהייתה מאז 2002
המפלגה הנבחרת הגדולה ביותר. שר הפנים הסעודי, הנסיך נאיף, הוקיע את האחים ואמר כי
הארגון אשם ב"בגידה בדברים שנשבעו וכפיות טובה" והינו "המקור לכל
הבעיות בעולם האסלאמי". מצד שני, חברי ארגון רבים וצאצאיהם שהתיישבו בחצי האי
הקצינו עצמם עוד יותר על ידי השקפת העולם של הוהאביה האולטרה-דתית של סעודיה,
והביאו אותה עימם למצרים ולמדינות מוצאם האחרות כשחזרו. נראה כי הסלפים הם תוצאת
שילוב של המנטליות של האחים המצריים והוהאביה הסעודית. שוב, הדבר מצביע על הקשר
הסימביוטי שקיים בין כל הקבוצות הקיצוניות, שכן בסופו של דבר כולן נעוצות באותם
המקורות הדתיים הבלתי ניתנים לשינוי.
תחת סדאם חוסיין, נאסרה בשנות ה-60 המפלגה האסלאמית העיראקית -
המפלגה הפוליטית האסלאמית הסונית הגדולה ביותר וסניף של האחים המוסלמים - והיא
נאלצה לרדת במחתרת עקב ההתססה הדתית שלה. המפלגה חזרה זמן קצר לאחר שארה"ב
הפילה את חוסיין, ומאז באופן אירוני אך לא מפתיע היה מבקרת קשה של ארה"ב,
והינה חלק מהממשלה העיראקית.
מעניין לא פחות הוא שאפילו באיראן השיעית לארגון הסוני הזה
הייתה השפעה. לדוגמה, נאוה ספארי, שהקים את "פאדייאן-אי אסלאם" - ארגון
שיעי איראני שפעל באיראן בשנות ה-40 וה-50 - התרשם מאוד מהאחים המוסלמים והשיטה
כיצד נכון לקדם את האסלאם הפוליטי, שכן הקמת הח'ליפות נגד דתות אחרות ואכיפת
השריעה הן תפיסות קיצוניות משותפת לשני הזרמים. בין 1945 ו-1951 הארגון של ספארי
ביצע מספר רב של חיסולים פוליטיים משמעותיים של דמויות שנתפסו כחילוניות מדי.
בירדן האחים מיוצגים על ידי מפלגת חזית הפעולה האסלאמית, שהוקמה
בשנות ה-40 והשפיעה רבות על פלחי החברה באמצעות צדקה, תעמולה ואינדוקטרינציה.
בתקופות שונות, ותחת מנהיגים שונים, היא התנדנדה בין מיליטנטיות – שהושפעה רבות
מגורמים "פלסטינים" - לבין גישת ההיכר של האחים של "סבלנות
והתמדה", תוך שיתוף פעולה עם השליטים ההאשמיים. מה שבטוח הוא שבמהלך
התקוממויות 2011, האחים הפכו להיות הרבה יותר אסרטיביים. לאחר שנכשלו, חזרו שוב
למסלול הדיפלומטי וקראו לרפורמות פנימיות שלוות.
גם בצפון אפריקה, מערבית למצרים, האחים פעלו בהקשר של התנגדות
לשליטים "חילוניים" או "מושחתים", במקרה הזה למעצמות
הקולוניאליות עצמן. באלג'יריה, לדוגמה, חברי האחים לקחו חלק במלחמת העצמאות של
המדינה נגד צרפת. עקב דרישתם לשריעה הם בסופו של דבר הועברו לשוליים על ידי מפלגת
ה-FLN החילונית.
בתוניסיה השפיעו האחים על האסלאמיסטים של האומה, ובמיוחד על אל-נהדה, שהוקמה בשנת
1989 והייתה בהשראת האחים. מאז המהפכה, זכתה אל-נהדה לתמיכה רחבה, והיא הקול
המשפיע ביותר של הממשלה החדשה במדינה. בלוב, חברי האחים היו נוכחים מאז לפחות שנות
ה-40, כאשר המלך אידריס הציע להם מקלט ממצרים. לאחר שהקולונל קדאפי תפס את השלטון,
כמו כל המנהיגים הערבים האחרים שראו את איום האחים, הוא פעל רבות כדי לחסל אותם. עם זאת, הם שמרו על נוכחות
במדינה, והיו מעורבים רבות באופוזיציה שהפילה את קדאפי.
החמאס בעזה, המחזיק באגף מיליטנטי וג'יהאדיסטי, הינו למעשה
שלוחה של האחים המוסלמים לכל דבר ועניין, לאחר שנוסד במהלך האינתיפאדה הראשונה
בשנת 1987. כמו ארגון האם שלו, הוא הפך במהרה לפופולרי בקרב העם, בחלקו הגדול בגלל
שירותי הצדקה שלו. וכמו ארגון האם, הצליח לאורך השנים להעביר אינדוקטרינציה לאזרח
הממוצע באמצעות התעמולה. בעוד שחמאס מקדיש את קיומו לחיסול מדינת ישראל, מטרה זו
קשורה למעשה באופן הדוק למטרה הכוללת של האחים המוסלמים: תחייתה של הח'ליפות. אחרי
הכל, רוב המזרח תיכונים - לרבות אנשי האחים המוסלמים בעלי השפעה במצרים - גורסים
כי מקום מושבה של הח'ליפות חייב להיות בירושלים. לפיכך, אף כי נראה כי ארגון כמו
חמאס עוסק במאמץ "אחר" - חיסול ישראל - למעשה מטרה זו תואמת היטב את
יעדי האחים, והיא נתפסת כשלב הכרחי בדרך לח'ליפות.
נוכחות האחים המוסלמים בסוריה קיימת זה עשרות שנים, ואחרי
שמפלגת הבעת' תפסה את השלטון בשנת 1963, הם הפכו לכוח האופוזיציה הסוני המרכזי נגד
שבט אסד העלאווי. האחים נקשרו לרוב הסוני בסוריה, והובילו במובנים רבים את המרד
האלים נגד הנשיא דאז חאפז אסד. עם זאת, אסד האב מחץ אותם בטבח חמה ב-1982. לאחר
מכן הייתה הקבוצה במידה רבה לא פעילה פוליטית במדינה, למרות שהיא שמרה על רשת
תמיכה רחבה - דוגמה מושלמת לקשיים הכרוכים בקביעת מיהו סניף רשמי של האחים ומי
פשוט חולק את השקפת עולמם והינו רק בעל ברית טבעי. בהתקוממות נגד אסד הבן כיום יש
יסוד אחים חזק במיוחד בקרב בסיעות האסלאמיסטיות והסלפיות בקרב המורדים.[2]
גם בסודן שומרים האחים על נוכחות משמעותית, אם כי לא פורמלית,
וממלאים תפקיד חשוב במערכות האסלאמיזציה ההמונית שמשטר ח'רטום הוציא אל הפועל,
לעתים קרובות בהקשר של רצח עם. חברי האחים מהווים חלק גדול מהמשטר הנוכחי בח'רטום
בעקבות ההפיכה ב-1989 של הגנרל עומר חסן אל-באשיר. החזית האסלאמית הלאומית,
שהתפתחה במהלך שנות ה-60 כאשר המלומד חסן אל-טוראבי הפך למזכ"ל שלה בשנת
1964, היא סניף של האחים.
באשר לרובד השלישי של האחים המוסלמים - החדש ואולי גם החשוב ביותר
- במערב ובאירופה, ביתם של "הכופרים", האחים עשו התקדמות משמעותית בשנים
האחרונות, והגדילו את כוחם עם הזרם הגדול של המהגרים המזרח תיכוניים וצאצאיהם
באירופה. הם פועלים לעתים קרובות תחת מטריותיהם של ארגוני דת אחרים, שנראים תמימים
לכאורה, כמו הפדרציה של ארגונים אסלאמיים באירופה, פורום ארגוני הנוער והסטודנטים
המוסלמים באירופה, והמועצה האירופית לפתווה ומחקר. הקבוצה מעורבת גם בהקמת רשת
רחבה ומתוחכמת של מסגדים, בתי ספר, וארגוני צדקה. רק ברוסיה הארגון אסור בהחלט.
האחים פועלים גם בארה"ב, שם על פי עדויות מודיעיניות, הם
מבינים את החשיבות הרבה של חתרנות במדינה זו מבפנים לצורכי הפגיעה בתרבות המערבית.
בהתאם לכך, הם הקימו או פועלים בחסותם של כמה ארגונים מוסלמים בולטים באמריקה,
כולל המועצה ליחסי אמריקה-אסלאם (CAIR), אגודת הסטודנטים המוסלמים (MSA), האגודה
האסלאמית של צפון אמריקה (ISNA), החוג האסלאמי של צפון אמריקה (ICNA), והחברה המוסלמית האמריקאית (MAS).
עם מימון עצום וארגון יעיל, וכן נכונות מערבית לדיאלוג עם המזרח
תיכונים, באופן טבעי השיגו האחים השפעה אדירה וקיבלו לגיטימציה רבה מממשלות
אירופה, אשר משוכנעות מצדן כי בכך שהן נותנות לארגונים המזרח תיכוניים הבולטים
ייצוג רב, המערבים מפגינים כך את ה"סובלנות" המוכרת שלהם. וזה, חשוב להם
יותר מכל, אף מעצם הישרדות תרבותם.
האחים המוסלמים הם הגוף הקיצוני המאורגן ביותר בעולם; המטרות
הסופיות שלה - הקמת ח'ליפות ואכיפת השריעה - משותפות לכל הפלגים הג'יהאדיסטיים
למיניהם; הטקטיקות שלהם של סבלנות והתמדה - וכמובן הסתרת המטרות האמתיות - הוכיחו
את עצמן כיעילות יותר מטקטיקות ג'יהאדיסטיות אלימות; ואכן, בקרב גופים וממשלות
מערביות נאיביות רבות הארגון מתואר כ"מתון", ובארה"ב יש מי שאף
תיאר אותו בארגון חילוני ברובו,[3] ולכן הוא נתפס כשחקן לגיטימי על ידי רבים מהם.
באופן כזה, ללא ספק, האחים המוסלמים ימשיכו לעמוד בראש חנית התנועות הקיצוניות
ברחבי העולם, וישיגו יותר ויותר מתגייסים, פורמליים ובלתי פורמליים, ככל שיתקרבו
למימוש יעדיהם הסופיים.
[1] https://www.nationalreview.com/corner/obama-administration-imperative-egyptian-military-hand-over-power-islamic-supremacist/
[2] https://www.washingtonpost.com/world/syrias-muslim-brotherhood-is-gaining-influence-over-anti-assad-revolt/2012/05/12/gIQAtIoJLU_story.html
[3] https://www.realclearpolitics.com/video/2011/02/10/dni_james_clapper_muslim_brotherhood_a_largely_secular_group.html
