מרד הבוקסרים, 1900.

מרד הבוקסרים, 1900.

בסין עצמה הם נקראו "אגרופי הצדק ההרמוני". במערב הם נקראו "בוקסרים", תואר שנבע מעיסוקם באומנויות הלחימה הסיניות ומנהגים אחרים אשר הפכו אותם ל"חסינים" לכאורה מול כלי הנשק המערביים. בשנת 1900, הלוחמים הנועזים וההתאבדותיים הללו הטילו מצור על פקין וטיינג'ין במשך יותר מחודש, בעוד שקואליציה רופפת של חיילים אירופיים, יפניים ואמריקאים ניסתה באופן נואש להגן על האזרחים שלה בסין. הקואליציה אומנם הצליחה לבסוף במשימתה, אך מה שנודע כ"מרד הבוקסרים", שהתחיל כתנועה אנטי-אירופאית ומערבית לאומנית, מילא תפקיד חשוב בהכשרת מזרח אסיה לעימות עולמי.

מאז שתי מלחמות האופיום של אמצע המאה ה-19, נחלקה סין בעיקר בין המעצמות האירופיות, בריטניה וצרפת. בעוד ששושלת צ'ינג האתנית נותרה לכאורה בשלטון ושום אזור בסין לא הפך לקולוניה, האירופאים שלטו למעשה בסחר והתעשייה הסיניים. סדרת בצורות ושיטפונות ב-1898 ו-1899 החמירו את התנאים עבור האיכרים הסיניים בצפון, ורבים מהם עברו לתנועת הבוקסרים.

"הבוקסרים" היו קבוצה סודית שמקורותיה בתנועות אנטי-מנצ'וריות שונות - הקבוצה האתנית שהרכיבה את שושלת צ'ינג – והם ביקשו להעביר את השלטון לשושלת משפחת האן. עם זאת, לאחר שצפון סין עברה לאנרכיה גדולה יותר, התנועות האנטי-מנצ'וריות החלו להאשים בחוסר מזלם את "השדים הלבנים" במקום שושלת צ'ינג.[1] קיימות טענות כי במרד השתתפו רבים אשר ראו את חייהם המסורתיים מתפוררים אל מול המודרניזם, דהיינו המערביות והנצרות, בדומה למה שהיה בסודאן המהדיסטית וכן בקרב קבוצה מסוימת אצל ה-סו האינדיאנים.[2]

ב-1898, ססמתם העיקרית של הבוקסרים כבר הפכה להיות "תמכו במנצ'ורים, השמידו את הזרים". צעקת הקרב שלהם הייתה "להרוג את הזרים ואת הפראים המנדריניים. לא תהיה תקווה לעם הפשוט עד שהזרים והמנדרינים ייעלמו." על כרזות הבוקסרים במחוז שאנדונג נכתב: "השמיים משגרים כעת שמונה מיליון חיילי רוחות כדי להכחיד את הדתות הזרות הללו, וכשזה ייעשה יהיה גשם" [לסיום הבצורת]. עבור הבוקסרים, זרים לבנים היו "שטנים ראשיים", נוצרים סיניים היו "שטנים משניים", וכל הסינים הלא נוצרים ששיתפו פעולה עם הזרים והנוצרים היו "שטנים שלישיים".

עדיין, חשוב לזכור כי השנאה למערב והנוצרות החלה עוד עשרות שנים לפני המרד הגדול ב-1900. ב-1870, מאות סינים תקפו בית יתומים אותו הפעילו נזירות קתוליות צרפתיות, זאת לאחר שמספר יתומים סיניים מתו ממחלה לא ידועה. סינים רבים עסקו באותו הזמן ב"רפואה מסורתית" אשר השתמשה בחלקים של בעלי חיים פראיים, למעשה אותה הרפואה המסורתית שגם בימינו מאיימת על אוכלוסיות הטיגריסים והקרנפים. התוקפים האמינו שהאירופאים הכינו תרופות מהעיניים והלבבות של ילדים, וכי הנזירות הוציאו עוברים מנשים סיניות על מנת לעסוק באלכימיה מערבית. מיותר לציין כי לא היו אלו פרקטיקות של הרפואה המערבית. בזעמו, האספסוף אנס 16 נזירות מבית היתומים, חתך אותן לחתיכות וזרק אותן ללהבות בית היתומים הבוער, במה שהפך למוכר כ"טבח טיינג'ין".

ביום כל הקדושים של 1897 חתכו הבוקסרים לגזרים שני כמרים קתוליים גרמניים, בזמן שהשלישי הצליח בקושי לשרוד לאחר שנדקר מספר פעמים. ב-31 בדצמבר 1899 הם רצחו וערפו את ראשו של המיסיונר הבריטי סידני ברוקס. התקפות אחרות מסוג זה היו נפוצות מאוד בצפון סין ומרכזה עד למרד עצמו ב-1900. עבור האירופאים, ייצגו הבוקסרים את "הפראיות" של המזרח, אותה היה צריך לתרבת בעזרת התרבות הנוצרית. עימות מזוין הפך לבלתי נמנע.

מרד לכל דבר ועניין פרץ בראשית 1900, ובחודש מאי הבוקסרים כבר הקיפו את פקין. מאות אזרחים אירופאים, אמריקנים ויפנים - לרבות נשים וילדים - הפכו ללכודים. נוצרים סיניים מצאו מקלט ברובע השגרירויות הזרות הנצור של העיר, וכן במספר כנסיות בפקין בהן נוכחו חיילים זרים. מהם הגיעו גם עדויות רבות בדבר שרפת כנסיות ורצח הנוצרים בידי הבוקסרים. ב-13 ביוני כל העיר כבר הייתה בידיהם, למעט רובע הזרים, והם בזזו את רוב אזוריה. הם צעקו "להרוג! להרוג!" תוך שהם שורפים כנסיות והורסים בתי עסק אירופאים.[3]

העיתונות האמריקאית והבריטית דיווחו בחודש יולי על 1800 אירופאים, לרבות נשים וילדים, שנרצחו, עונו ונשחטו. עורכי העיתונים הללו דרשו התייחסות ותגובה לטבח הזה שדווח על ידם, ובכך גרמו להקמתה של קואליציה מערבית. קיסר גרמניה וילהלם השני, למשל, החל לדבר על הסכנות לתרבות המערבית מההגירה הסינית הגדולה לאוסטרליה, קנדה וארה"ב וכן מהילודה הגבוהה שלה. כאשר שלח את חייליו לסין ב-1900, אמר להם:

"משימה גדולה עומדת בפניכם: עליכם לנקום את העוול האכזרי שנעשה. הסינים ביטלו את חוק העמים; הם לעגו לקדושתם של השליחים ולחובות האירוח בצורה שלא נשמעה בהיסטוריה העולמית. זה מקומם עוד יותר כי פשע זה בוצע על ידי אומה שמתגאה בתרבותה העתיקה. הראו את המעלה הפרוסית הישנה. הציגו את עצמכם כנוצרים בעלי סיבולת עליזה לסבל. מי ייתן והכבוד והתהילה ילכו אחר הבאנרים ונשקים שלכם. תנו לכל העולם דוגמה לגבריות ומשמעת."[4] המנהיגים בסנט פטרסבורג ולונדון הצהירו בצורה דומה, בזמן שהעיתונות האנגלית והאמריקאית המשיכה לדווח על הזוועות שמבצעים הבוקסרים במערביים.

החיילים האוסטרו-הונגריים היו הראשונים לקחת חלק בקרבות ההגנה על פקין, עוד לפני שיצאו שאר משלחות הסיוע.[5] המלחים האוסטרו-הונגריים הורכבו בעיקר מקרואטים, שהיו לרוב בעלי תדמית של פחדנים, אך הביאו לקרב מקלע מקסים ובכך עשו רבות לחזק את ההגנות החלשות של הצרפתים והבלגים. בעזרת 420 חיילים בלבד, הצליחו האוסטרו-הונגרים להדוף אלפי בוקסרים וחיילים סינים במדים אשר הצטרפו למורדים. במקביל, מאות שומרים רוסים, בריטים, צרפתים, גרמנים, יפנים ובלגים עשו את מרב המאמצים להגן על הרובע הזר.

משלחת הסיוע הראשונה מהמערב הייתה "משלחת סימור". ב-10 ביוני נשלחו לעבר פקין 2,100 מלחים בריטיים ו-112 מלחים ונחתים אמריקאים תחת פיקודו של האדמירל הבריטי אדוארד סימור. אולם מול הכוח האנגלו-אמריקני הקטן עמדו יותר מדי חיילים סיניים והוא לא הצליח לנוע ביעילות אל עבר פקין. סימור עצמו נזקק לחילוץ על ידי כוח ידידותי של 1,800 איש והוא נאלץ לסגת חזרה לטיינג'ין, אשר לא נפלה עד ה-14 ביולי.

כוח משולב המורכב מבריטים, איטלקים, גרמנים, רוסים, אמריקאים, יפנים ואוסטרו-הונגרים הצליח להתקדם לעבר פקין, בעוד שבני ארצם ברובע הזר הצליחו לעמוד במצור מול הבוקסרים במשך 55 ימים. הם חולצו לבסוף ב-15 באוגוסט.

הקרבות בפקין וטיינג'ין בישרו במובן מסוים על מאפייני הלחימה שהגיעו מאוחר יותר במלחמת העולם הראשונה, במיוחד קושי התיאום בין בני ברית. אכן, במקרים מסוימים במהלך המרד הקואליציה בקושי תפקדה. כאשר החלה הצעידה הראשונית לכיוון טיינג'ין ב-4 ביוני, 1,700 חיילים רוסים החליטו להשאיר את בני בריתם מאחור בניסיון לקחת את העיר לבדם. הריצה שלהם אל הקרב נבלמה על ידי 50,000 חיילי אויב, רבים מהם חיילי קבע של הצבא הסיני. הנסיגה הרוסית כוסתה בידי 140 נחתים אמריקאים תחת פיקודו של ליטלטון וולר, ארבעה מהם קיבלו בהמשך את מדליית הכבוד.

אחד מגיבורי המרד היה הטוראי דניאל דיילי אשר קיבל בהמשך שתי מדליות כבוד. במהלך המצור על פקין, הוא העביר לילה שלם לבדו על חומת ההגנה עם רובה בריחי אחד, והצליח להדוף מאות בוקסרים וחיילי הצ'ינג. כאשר חולץ למחרת, הוא אמר לחבריו במרינס כי הסינים כינו אותו "שטן" כל הלילה. דמות בולטת נוספת היה הרב-טוראי קלווין פרל טיטוס מהרגימנט ה-14 חי"ר. טיטוס טיפס בעצמו על חומת שער מחוץ לפקין ועצר לבדו גם הוא כוח של חיילי צ'ינג ובוקסרים. הפעולה האמיצה שלו אפשרה לחיילי הקואליציה להיכנס לעיר ולשבור את המצור.

למרד הבוקסרים היו השלכות גאו-פוליטיות גדולות למעשה עד סיומה של מלחמת העולם השנייה. בעלות הברית הטילו על הצ'ינג תשלום פיצויים בגובה של 335 מיליון דולר, והאימפריה הרוסית החליטה לקחת את פורט ארתור ולהשתלט על כל מנצ'וריה. הדבר הרגיז את טוקיו, שביקשה להרחיב את ההשפעה הכלכלית היפנית ברחבי מזרח אסיה. מלחמת רוסיה-יפן של 1904-1905 הובילה במידה גדולה למהפכה הפרוטו-בולשביקית של 1905, אבל חשוב מכך היא הציגה תודעתית ללוחמים האסייתיים שניתן לנצח את האירופאים והמערביים. התפיסה הזו הובילה לכניסתה של יפן למלחמת העולם השנייה באמצעות תקיפת ארה"ב, וכן להתעללות ועינויים של שבויים אירופאים, אוסטרליים ואמריקאים בצורות זוועתיות שאפילו הנאציונל-סוציאליסטים לא תמיד יכלו לדמיין.

המרד גם השאיר אחריו פצע פתוח בקרב הסינים, אשר ילדיהם לומדים עד היום בבתי הספר כיצד חיילים זרים צעדו בעיר האסורה. המפלגה הקומוניסטית של סין השתמשה בזיכרון המרד בכדי לעודד את התוקפנות של המשמרות האדומים. במהלך מהפכת התרבות בסין, במסגרתה נרצחו מיליוני סינים, הקומוניסטים שרו שירים על גירושם של הזרים מסין. בדומה לבוקסרים לפניהם, חלוצי המהפכה התרבותית השתתפו בהתקוממות איכרים שעסקה באמונות טפלות ואמונה בדת כוזבת - הפעם קומוניזם במקום מנהגים עממיים. במהלך שנות ה-60 וה-70 העניקה המפלגה הקומוניסטית של סין הדרכה, תמיכה, משאבים וכלי נשק לפעילויות אנטי-מערביות באפריקה, אסיה ודרום אמריקה.

[1] Diana Preston, The Boxer Rebellion: The Dramatic Story of China's War on Foreigners that Shook the World in the Summer of 1900, Berkley Books, 2001.

[2] Max Boot, The Savage Wars of Peace: Small Wars and the Rise of American Power, Basic Books, 2014.

[3] Larry Clinton Thompson, William Scott Ament and the Boxer Rebellion: Heroism, Hubris and the “Ideal Missionary”, McFarland, 2009.

https://books.google.com/books?id=5K9BN96p1hcC&pg=PA55&lpg=PA55&dq=boxers+sha+sha&source=bl&ots=8LO1lAsJUd&sig=cjDIGJAjOyo1Wa1dGgEYbw6YEao&hl=en&sa=X&ved=0ahUKEwi1gKrOkIvYAhXl7YMKHa79A6YQ6AEIPzAH#v=onepage&q=boxers%20sha%20sha&f=false

[4] http://germanhistorydocs.ghi-dc.org/sub_document.cfm?document_id=755

[5] Richard Bassett, For God and Kaiser: The Imperial Austrian Army, 1619-1918, Yale University Press, 2016.