רוברט אי. לי, לינקולן, והפוליטיזציה של ההיסטוריה.
רוברט אי. לי, לינקולן, והפוליטיזציה של ההיסטוריה.
ב-2017, בעיר שארלוטסוויל במדינת וירג'יניה שבארצות הברית, הועלתה הצעה להוריד את פסלו ההיסטורי של גנרל כוחות הקונפדרציה של ארה"ב, רוברט אדוארד לי (1807-1870), אשר עמד שם במשך קרוב ל-100 שנה.[1] פסל אחר, הפעם בדאלס, נמכר והוצא מהפארק.[2] דבר דומה התרחש גם בניו אורלינס.[3] הסיבה לכך היא כמובן משום שהדרום ההיסטורי של תקופת מלחמת האזרחים האמריקאית מזוהה עם אלימות, גזענות ועבדות. עם זאת, אלו שדורשים להוריד את הפסלים של לי לא מודעים למורכבות ההיסטורית שלו, כמו גם זו של לינקולן, ואף של התקופה בכללותה, שכן המציאות היא ש-לי היה רחוק מאוד מהאופן הזה כפי שהוא מוצג בתרבות הפופולרית, דבר שהוא נכון למדי גם לגבי לינקולן.
למשל, במכתב להוראס גרילי באוגוסט 1862 (במהלך המלחמה) כתב לינקולן:
"המטרה העיקרית שלי במאבק זה היא להציל את האיחוד, ולא להציל או להשמיד את העבדות. אם הייתי יכול להציל את האיחוד בלי לשחרר שום עבד הייתי עושה את זה, ואם הייתי יכול להציל את האיחוד על ידי שחרור כל העבדים הייתי עושה את זה; ואם הייתי יכול להציל אותו על ידי שחרור חלק והשארת אחרים כעבדים, הייתי עושה זאת."[4] המוטיבציה העיקרית שלו לפלישה לדרום הייתה אם כך שימור האיחוד בלבד. לינקולן האמין בלהט כי המאמץ הזה לשמור על האיחוד, ולא ביטול העבדות, מצדיק את הסכסוך העקוב מדם המוכר כיום כמלחמת האזרחים האמריקאית.
זאת ועוד, לא רבים גם יודעים את דבריו של לינקולן באשר למהפכה הטקסנית של 1836:
"כל עם באשר הוא, אשר נוטה לכיוון הזה והינו בעל האמצעים, זכותו לקום ולהתנער מהשלטון הקיים ולהקים מדינה חדשה המתאימה לו יותר. זו זכות יקרה ביותר - זכות קדושה ביותר - שאנו מקווים ומאמינים שתשחרר את העולם. זכות זו אינה מוגבלת למקרים בהם כל האנשים בממשלה קיימת עשויים לבחור לממש אותה. כל חלק מעם כזה שיכול, עשוי לחולל מהפכה ולהפוך חלק גדול מהשטח שהוא מתגורר בו לשלו."[5]
אולם כשבני ארצו של לינקולן ביקשו להחזיר לעצמם את הזכות להגדרה עצמית, הוא לא ראה ברירה אלא לשמר את האיחוד בכוח. קוריוז מעניין הוא שהעבדות נאסרה באיים הבריטים בתחילת המאה ה-19, ולכן ניתן להרהר אם גם האבות המייסדים של ארה"ב היו זכורים כיום כמו רוברט אי. לי במידה והמלך ג'ורג' היה מנצח.
בעימותי לינקולן-דאגלס מ-1858 "משחרר העבדים הגדול" אמר:
"אני אגיד אז שאני לא, ואף פעם לא הייתי בעד להביא לידי, בשום דרך, את השוויון החברתי והפוליטי של הגזעים הלבנים והשחורים. "אני לא, ואף פעם לא הייתי בעד לבחור במושבעים כושים; וגם לא להתאים אותם לתפקיד. גם לא להתחתן עם אנשים לבנים. ואני אגיד, בנוסף לכל זה, שיש הבדל פיזי בין הגזעים הלבנים והשחורים שלדעתי אוסרים לנצח על שני הגזעים לחיות יחד על פי שוויון חברתי ופוליטי. ומכיוון שהם לא יכולים לחיות כל כך, בעוד שהם אכן נשארים יחד חייבת להיות עמדה של נעלה ונחות, ואני, כמו כל אדם אחר, בעד לקבל את המשרה העליונה שהוקצתה לגזע הלבן."[6]
כמובן שהערות אלו מצונזרות בהיסטוריה הפופולרית, ולינקולן זכור בעיקר כפלורליסט רב-גזעי. רוברט אי. לי, לעומת זאת, זכור כדמות הפוכה, רק משום שהנהיג את צבא הדרום. להלן מה ש-לי עצמו כתב בפועל על הנושא בשנת 1856:
"בעידן הנאור הזה יש מעטים, אני מאמין, אבל שיודו בכך, כי העבדות כמוסד היא רעה מוסרית ופוליטית בכל מדינה שהיא, ואין טעם לתאר בהרחבה את חסרונותיה. לדעתי היא פוגעת יותר באדם הלבן מאשר הצבעוני. "מצבם של השחורים טוב כאן לאין ערוך מאשר באפריקה; מבחינה מוסרית, חברתית ופיזית, וכי אנו רואים שהדרך לביטול הסופי של העבדות האנושית מתקרבת, ועלינו להעניק לה את כל עזרתנו, תפילותינו ואת כל האמצעים המוצדקים ברשותנו ... האמנציפציה תגיע בהקדם מההשפעה המרגיעה והנעימה של הנצרות מאשר מהסערות והעימותים של מחלוקת לוהטת."[7]
לי, בניגוד לדעותיו של "האמנציפטור הגדול", האמין כי תרבות רב-גזעית ואוטונומית הייתה לא רק אפשרית, אלא רצויה. חברה בה לבנים ושחורים יכלו לחיות זה לצד זה ללא קונפליקט, כחלק מתרבות של ערכים. "הצעדה אל הים" של צבא האיחוד תחת פיקודו של שרמן ב-1864 הייתה אחת המערכות הצבאיות הברוטליות ביותר בהיסטוריה האמריקאית, אשר השאירה אחריה הרס חסר תקדים, אך אופן הפעולה של לי היה שונה לחלוטין. בתגובה לפלישה הצפונית לפנסילבניה ב-1863, אסר לי על "פגיעה רחבה ברכוש פרטי" במהלך המערכה, והורה לחייליו לשלם עבור האספקה שקיבלו מאנשי הצפון לפני כן.[8]
לי גם מעולם לא החזיק בעבדים פרטיים בעצמו. לאחר מות חותנו, הוא ירש עבדים שאותם שחרר עם הזמן. בזמן הצהרת האמנציפציה בשנת 1863 (אשר בפועל לא כללה את מחזיקי העבדים במדינות גבול כמו מיזורי וקנטאקי - פטור מוזר למדי לצו מוסרי), לי שחרר את כל העבדים שנותרו מהירושה.
גם אחרי המלחמה, המשיך לי להוות דוגמה בהתייחסותו לעבדים המשוחררים כשווים. במקרה מוכר, כאשר בכנסייה האפיסקופלית של סנט פול בריצ'מונד נוצרה מבוכה כאשר אדם שחור ביקש לקחת חלק בטקס דתי, היה זה לי שכרע ברך לצד האיש, ובעקבותיו כך עשו גם שאר המשתתפים.[9]
המציאות ההיסטורית המשווה בין לי ל-לינקולן מציגה תמונה שונה למדי מההיסטוריה הפופולרית, ומחווה דוגמה נוספת מבין אין ספור אחרות לעיוות היסטורי לצרכים פוליטיים. המציאות היא שרוברט אי. לי היה אישיות מכובדת הראויה להערכה רבה. הוא הנהיג מרד נגד מדיניות רודנית במשך ארבע שנים עקובות מדם. בראש צבא צפון וירג'יניה הוא נלחם עבור העצמאות הדרומית. היה מפקד שטח מבריק, מלא בתעוזה ויושרה. אולם בעידן בו ההיסטוריה אמורה לשמש אג'נדה, היא נמחקת או מצונזרת במידה ולא משרתת ראיית עולם, כמו שנעשו בתקופתו של סטלין וכפי שג'ורג' אורוול הזהיר.
האג'נדה היא כאמור לייחס אוטומטית מאפיינים שליליים לכל דבר המזוהה עם הדרום האמריקאי בהכללה רחבה, המחבקת אליה גם את לי.
לי נחנך באצולה של וירג'יניה. בני משפחתו המורחבת כללו נשיא ארה"ב, נשיא בית המשפט העליון וחותמים על הכרזת העצמאות. אביו, הקולונל הנרי לי, המכונה גם "הארי סוס קל", שימש כמפקד הפרשים במהלך מלחמת העצמאות, המשיך להיות אחד מגיבורי המלחמה ואף זכה לשבחים מהגנרל ג'ורג' וושינגטון.[10]
לי התחתן עם מרי קוסטיס, שסבא וסבתא רבא שלה היו ג'ורג' ומרתה וושינגטון. הוא סיים את לימודיו בווסט פוינט והתבלט במלחמת מקסיקו-ארה"ב. בצבא הקטן שלאחר המלחמה עלה לי לדרגת קולונל. הוא שימש כמפקח על האקדמיה הצבאית של ארצות הברית. עלה בעיקר לגדולות כאשר נקרא לדכא את המרד של ג'ון בראון בוירג'יניה המערבית, והוא נחשב למועמד מוביל למנהיג צבא האיחוד, לא הקונפדרציה, במידה ותחל מלחמה. ואכן, כאשר החלה מלחמת האזרחים, לינקולן ביקש מ-לי להנהיג את צבא האיחוד. לי סירב. זה לא היה משום שתמך בעבדות. כמו רוב האמריקאים, היה לי לפני הכל אזרח של מדינה, במקרה שלו - וירג'יניה. לי פעל מתוך פטריוטיות למדינה, וכאשר פרשה וירג'יניה מהאיחוד הוא הרגיש מחויב להצטרף אליה. חשוב לזכור כי באמריקה של המאה ה-19 לא הייתה תנועתיות חופשית רבה בין המדינות שלה כמו היום, ורוב האמריקאים היו כפריים וחקלאים ושלא התרחקו רבות מהחווה או הכפר שלהם. ההבדלים בין המדינות היו בולטים ביותר.
העבדות הייתה במחלוקת מרגע הוויכוח על ניסוח החוקה. היא נותרה במחלוקת, פחות או יותר, לאורך כל העשורים הראשונים של הרפובליקה. בשנות החמישים של המאה ה-19 חלה הסלמה במתיחות והסכסוך בנושא. העבדות לא הייתה הסיבה המרכזית לפרוץ המלחמה לאחר בחירתו של לינקולן לנשיא ב 1860, אך היא בהחלט קידמה את ההתפרצות שלה. מרבית הדרומיים לא היו בעלי עבדים. הם לא יכלו להרשות זאת לעצמם גם אם היו רוצים. ראינו לעיל שגם לי עצמו התנגד לקיומו של מוסד זה, ובכך היה מתקדם בראיה זו הרבה מעבר לרוב אנשי תקופתו האחרים.
כך הצפון והדרום התפצלו. הראשון התעשייתי ואילו האחרון נותר אגררי. הדמוגרפיה של הצפון השתנתה, עם זרם של מהגרים מאירופה. הצפון החל להפוך לעירוני. לי, כמו רבים מהדרומיים, נלחם בעיקר למען העצמאות ולא עבדות, נגד מה שרבים ראו כרודנות צפונית המעוניינת להחזיק בכוח את הדרום הכל כך שונה ממנה בשלב הזה.
לי, טקטיקן מוכשר, נלחם בקרב אחר קרב נגד צבא האיחוד החזק, הגדול והמצויד יותר. הוא ניצל טעויות של מפקדי הצפון. ועדיין, היו אלו הנועזות וכישרון התמרון שלו שהכריעו יותר מכל. שארלוטסוויל היה אולי הניצחון הגדול ביותר שלו, אך מטרתו לשבור את הצפון נכשלה בגטיסבורג, שהפכה לתבוסתו הגדולה ביותר. פעילותו של מפקד הצפון יוליסס ס. גרנט שינתה את הדינמיקה כאשר הלה השתמש בכוחות עדיפים בכדי לרדוף אחרי לי, להביס את צבאו, לחתוך את קווי האספקה, ולבסוף להקיף אותו ליד אפומטוקס בוירג'יניה. לי אולי היה מצליח להימלט מאחיזתו של גרנט עם שארית חייליו, לסגת לאפלצ'ים, ולהמשיך במלחמת התשה משם. במקום זאת, הוא נכנע, חרף הסכנה שיוצא להורג. כניעתו של לי וחזרתו השלווה לריצ'מונד סיימו את מלחמת האזרחים.
לי אומנם השתייך לתרבות שעדיין החזיקה עבדים, אבל כאדם היה שונה במובן זה מרבים מבני תקופתו, ועל כן, במסגרת הקונטקסט ההיסטורי של התקופה היה אדם בעל עקרונות נאמנים, ואשר לא זכאי ליחסי הגנאי שמיוחסים לאנשי דרום רבים.
[1] https://wtvr.com/2017/02/07/robert-e-lee-statue-removed/
[2] https://www.independent.co.uk/news/world/americas/robert-e-lee-statue-sold-auction-dallas-confederate-texas-a8971206.html
[3] https://www.washingtonpost.com/national/new-orleans-begins-removing-monument-to-confederate-gen-robert-e-lee/2017/05/19/c4ed94f6-364d-11e7-99b0-dd6e94e786e5_story.html
[4] http://www.abrahamlincolnonline.org/lincoln/speeches/greeley.htm
[5] https://teachingamericanhistory.org/library/document/the-war-with-mexico-speech-in-the-united-states-house-of-representatives/
[6] https://teachingamericanhistory.org/library/document/the-lincoln-douglas-debates-4th-debate-part-i/
[7] http://fair-use.org/robert-e-lee/letter-to-his-wife-on-slavery
[8] http://www.sonofthesouth.net/leefoundation/lifeofleep6c13.htm
[9] https://leefamilyarchive.org/reference/essays/schwarz/index.html
[10] https://www.biography.com/military-figure/robert-e-lee
