גונתר שוואב ומקור היסטריית ההתחממות הגלובלית.
גונתר שוואב ומקור היסטריית ההתחממות הגלובלית.
אחד התאורטיקנים הראשוניים בתחום ההתחממות הגלובלית האפוקליפטית
היה האוסטרי גונתר שוואב (Günther Schwab) (1902-2006), חבר המפלגה הנאציונאל-סוציאליסטית בשנות קיומה. בשנת 1958
הוא כתב רומן בדיוני הבנוי על המחזות הדתיים של פאוסט מאת יוהאן וולפגנג פון גתה;
שמו של הספר היה "הריקוד עם השטן" (Der Tanz mit dem Teufel). בזמן שהיה מספר קטן של מדענים שדיברו במאה ה-19על התחממות
גלובלית קטנה, שוואב השתמש בגישה הדרמטית של גתה על-מנת להפוך את התאוריה למשבר
בסדר גודל אפוקליפטי. הרומן מדגיש מספר אסונות סביבתיים המאיימים להתרחש, לרבות
התחממות גלובלית אנתרופוגנית (עקב מעשה אדם). בשנות ה-70 המוקדמות הוא תורגם לשפות
רבות ומכר מעל למיליון עותקים, דבר שעזר לקדם את התפיסה האפוקליפטית של המשבר.
בשלב מסוים במהלך הרומן, בוחן שוואב את הקשר העדין בין חמצן
לפחמן דו חמצני באטמוספרה. בהנחה שלכדור הארץ נותרו רק כמאה שנה, שוואב מודאג עקב עלייתו
המתמשכת של פחמן דו-חמצני "שיספוג ויחזיק את החום המוענק על ידי כדור הארץ.
זה יגרום לאקלים להיות חמים וקרחי הקוטב יתחילו להפשיר, וכתוצאה מכך תתרחש עליית
מפלס האוקיינוס ויבשות שלמות יוצפו."
שוואב היה חובב טבע גדול מאז ילדותו, ובשנות ה-20 היה פעיל מאוד
בתנועה הסביבתית המתהווה באוסטריה. לאחר מכן הצטרף למפלגה הנאציונאל-סוציאליסטית.
לאורך השנים, ההיסטוריוגרפיה המרקסיסטית הצליחה אומנם להחדיר לתודעה הפופולריות
שהנאצים היו קפיטליסטים ימניים קיצוניים, אך המציאות ההיסטורית היא שהצטרפותם של
מרבית הפעילים הסביבתיים הגרמניים למפלגה זו לא היה דבר חריג.[1] למעשה, הם היו
הקבוצה הגדולה ביותר מבין הקבוצות הנאציות, ושוואב היה אחד מהם. בתחילת 1935 הייתה
גרמניה המדינה "הירוקה" ביותר בעולם. המפלגה הנאציונאל-סוציאליסטית
הייתה המפלגה הפוליטית הראשונה בעלת תוכנית לאנרגיית רוח, וכן התנגדה לאכילת בשר.[2]
במידה רבה, הסיבה לכך מקורה במדע הדרוויניסטי החברתי מהמאה
ה-19, בה הזואולוג הגרמני ארנסט הקל (1834-1919) קידם ביולוגיה פוליטית
גזענית יחד עם ערכים אקולוגיים חזקים אותם אפיין כ"מוניזם" - המדבר על
אחדות או הוליזם מוניסטי עם הטבע בקווים טוטליטריים. בעוד שהקל טבע את המונח
"אקולוגיה" בשנת 1866, הוא שילב אאוגניקה גזעית עם סביבתה.
בשנות ה-50 שלאחר המלחמה פעל שוואב במסגרת התנועה האנטי-גרעינית
במערב גרמניה. השימוש בפצצות גרעיניות במהלך המלחמה והפחד מפצצות נוספות במהלך
המלחמה הקרה יצרו תנועות אפוקליפטיות מסוג זה, ושוואב היה הדובר הראשון שלהן. גם
ההרס חסר התקדים של גרמניה שנגרם במידה רבה בזכות התעשייה המודרנית חיזק תפיסות
כאלו, אשר קידמו את השנאה לקפיטליזם לממדים חסרי תקדים, שלא לדבר על העובדה
שהקפיטליסטים היו עתה בעלי ארסנל הנשק הגרעיני בעולם.
מאוחר יותר הצטרף שוואב לוועד המייעץ של "האגודה
לאנתרופולוגיה ביולוגית, אאוגניקה ומחקר התנהגותי". מה שהדאיג אותו במיוחד
היה פיצוץ אוכלוסין בעולם השלישי, אשר הוא היה בטוח שבהמשך ישתלט על אירופה. על
ידי קידום מדע גזעי מודרני המבוסס על גנטיקה, האמין שוואב כי ניתן יהיה למנוע הן
פיצוץ אוכלוסין והן את הפגיעה הסביבתית. כאן שוואב למעשה חושף את הרקע הנאצי שלו
עקב המחויבות הבסיסית שלו לדוקטרינת "דם ואדמה", שילוב בומבסטי של
אאוגניקה ואיכות סביבה יחד עם שאיפות אקו-אימפריאליות[3] שגרמה לכל כך הרבה הרס ומוות
בחזית המזרחית.
ההצלחה של "הריקוד עם השטן" עזרה לשוואב להקים ארגון
סביבתי בינלאומי בשם "הליגה העולמית להגנת החיים". וורנר הברבק
(Haverbeck) (1909-1999), לשעבר חבר בנוער ההיטלראי ומנהיג סביבתי באחד הארגונים של הרייך
השלישי, הפך מאוחר יותר ליו"ר ארגונו של שוואב.[4] ב-1973 האשים הברבק את
הקפיטליזם האמריקאי במשבר הסביבתי בגרמניה, כאשר בפועל היה זה ייבוא
פוסט-קולוניאלי שפגע בגרמניה.
הברבק וארגונו של שוואב היו מרכזיים במידה רבה בהקמת מפלגת
הירוקים של גרמניה ב-1980. עובדות מבישות אלו, יחד עם העובדה שאשתו של הברבק הייתה
מכחישת שואה בולטת, מוסתרות ו"מטואטאות מתחת לשטיח" על ידי הפעילים
המודרניים של המפלגה, אך כאשר שמם עולה הם פשוט מוצגים כ"אקולוגים ימניים
קיצוניים" של הרייך השלישי. שוואב אומנם גרם לפופולריזציה של ההיסטריה בדבר
סוף העולם האקלימי בשנות ה-50 וה-60 לרבות הסכנות מהפחמן הדו חמצני, אך התנועה
הירוקה הגרמנית של שנות ה-80 היא זו שעזרה להמיר את התאוריה לנושא הפוליטי העולמי
החם כפי שאנחנו מכירים אותו כיום. בזכות ההצלחה הגדולה של כתבי שוואב, נאצים
ירוקים אמתיים נוספים להברבק כגון אוגוסט האוסליטר (Haußleiter)
(1905-1987) ו-וורנר
ווגל (Vogel) (1907-1992), בין היתר, סייעו לו להניח את היסודות למפלגה הירוקה
הגרמנית בסוף שנות ה-70.
ועדיין היה זה החוקר הגרמני הרמן פלון (Flohn) (1912-1997) שלקח את תאוריית ההתחממות הגלובלית ונתן לה את ההשפעה
הגדולה שלה. ב-1941, במהלך שיא כוחה של המפלגה הנאציונל-סוציאליסטית, פרסם פלון את
המאמר "פעילות האדם כגורם אקלימי" (Die Tätigkeit des Menschen als Klimafaktor). שנות "אגן האבק" בארה"ב של המחצית הראשונה
של שנות ה-30 היו חמות במיוחד והביאו לדיון רחב בקרב המדענים הנאצים, כאשר רבים
מהם החליטו שאסון אקולוגי כזה נובע מהתעשייה הקפיטליסטית אשר הרסה את הקרקע. פלון
לא היה חבר במפלגה הנאצית, אולם כאשר קיבל את הדוקטורט ב-1934 והחל לעבוד בשירות
המטאורולוגי, הנאציונאל-סוציאליזם עשה ככל יכולתו להכניס את הקו האידאולוגי שלו
לכל האוניברסיטאות. בהמשך הפך פלון למטאורולוג הראשי של הלופטוואפה תחת פיקוחו של
הרמן גרינג, והיה ליועץ במהלך מבצע ברברוסה. באופן אירוני, "ההתחממות
הגלובלית" של שנות ה-30 (שנמשכה עד אמצע שנות ה-70), פסקה בדיוק בזמן לפלישה
לבריה"מ ב-1941 בה חיילי הורמאכט קפאו למוות מחוץ לשערי מוסקבה. לאחר המלחמה
מדענים נאציים רבים שהועברו לארה"ב דרך "מבצע מהדק נייר" החלו לקדם
רעיונות אלו בביתם החדש, ופלון המשיך במחקרו וקידם את התפיסה שההתחממות המבוססת על
פחמן דו חמצני מסוכנת אף יותר מאנרגיה גרעינית.
[1] William Kay, The Green Swastika: Environmentalism in the Third Reich, Amazon Digital Service, 2018.
[2] The Nazi Roots Of The Global Warming Scare, https://www.investors.com/politics/commentary/the-nazi-roots-of-the-global-warming-scare/
[3] The Third Reich’s Apocalyptic ‘Green’ Economy, https://www.theignorantfishermen.com/2010/11/third-reichs-apocalyptic-green-economy.html
[4] Raymond H. Dominick, The Environmental Movement In Germany: Prophets and Pioneers, 1871–1971, Indiana University Press, 1992.
