ביולוגיה ואוריינטציה פוליטית. גנטיקה, פעילות מוחית, נראות, טסטוסטרון והורמונים אחרים.

ביולוגיה ואוריינטציה פוליטית. גנטיקה, פעילות מוחית, נראות, טסטוסטרון והורמונים אחרים.

הבחירות הפוליטיות במערב בשנים האחרונות הוכיחו דבר אחד מעל לכל ספק: אנחנו מפוצלים ומפולגים, בעלי דעות שונות ותפיסות מגוונות כמעט בכל תחום פוליטי אפשרי. כל צד בטח לחלוטין בצדקתו ואינו מצליח להפנים את האמונות של הצד השני. אכן, רובינו חווינו ניסיונות להסביר את הרציונל הפוליטי שלנו לצד השני, אולם חרף עובדות מדעיות, מחקרים אמפיריים, תקדימים היסטוריים מהם ניתן ללמוד לגבי ההווה ואף הגיון פשוט, הצד השני נשאר בשלו וממשיך את הנרטיב שלו, ללא קשר עד כמה הוא יכול להיות בעצם מנוגד למציאות. כמה פעמים ראינו את הצד השני נצמד לדוגמאות שלו חרף העובדה שהללו כושלות בפועל פעם אחר פעם, רק בשביל לראות את אנשיו מופתעים כל פעם מחדש שכן לפי ראיית עולמם הן היו אמורות לעבוד? לעתים אף נדמה לנו כי הצד השני עבר שטיפת מוח, נמצא בסוג של כת או אפילו מתוכנן כמו רובוט עם "רשימת קניות" של אמונות שחייבת להתלוות אליו. כמה פעמים קרה שבניסיון להציג עמדה היסטורית שלא התאימה לתפיסת העולם של הצד השני, חרף העובדה שהיא מגובה באין ספור מקורות, מחקרים, מראי מקום ומחקרים מדעים, קיבלנו תשובה בסגנון "שטויות במיץ עגבניות", ללא טיעון נגדי מקצועי, רק משום שהצד השני לא מסוגל לערער נפשית את הנרטיב והדמגוגיה הנדרשים לצרכים המנטליים שלו? לדוגמה, הצד הליברלי של המפה הפוליטית נראה לשמרנים כאובססיבי בנושא ההתחממות הגלובלית, שכל חבריו אוטומטית רואים בו חשיבות במעלה ראשונה כמו לאחר שטיפת מוח, בזמן שסכנות אמתיות כמו טרור או משבר כלכלי נראים כנושאים רציונליים יותר לעסוק בהם; שהם מאמינים שאוכלוסיות מיעוטים תמיד צודקות ויש לפעול למענן בכל מחיר, ואף אוטומטית משלבים ופועלים למען קבוצות כמו פמיניסטיות או הומוסקסואלים עם מוסלמים, קבוצות שמעולם לא היו פועלות בשיתוף פעולה ללא "אויב משותף" בצד השמרני, אשר לפיכך רואה מצדו את הליברלים לא יותר מאשר "טיפשים שימושיים" העוזרים לטרוריסטים והג'יהאדיסטים להשיג את מטרתם בעקבות הנאיביות שלהם. הרושם המקבל בעיני השמרנים הוא כי כל דבר שהוא ימנית מסטאלין נראה בעיני הליברלים כ"ימין קיצוני".

יחד עם זאת, בעקבות המחקרים שנראה להלן, אנחנו חייבים להציג סובלנות והבנה לצד הפוליטי הנגדי לנו. מה שנראה לנו כנאיביות, טיפשות, מחסור במידע, פרימיטיביות, אליטיסטיות, אלטרואיזם פתולוגי, פנטיות, קיצוניות או פשוט צורך ילדותי לראות הכל דרך עדשות של "דעות קדומות" על מנת שנוכל לצעוק "גזענות" כלפי כל דבר קטן שאינו קשור לאחד מחמש הגזעים של האנושות ולקבל הרגשה טובה בגלל "הנאורות" והאלטרואיזם של עצמנו, בפועל נמצא כנראה בגנים שלנו. דהיינו, העדויות המדעיות מהשנים האחרונות מרמזות יותר ויותר כי הביולוגיה, הכימיה והגנטיקה שלנו אחראיות במידה רבה גם על התפיסות הפוליטיות שלנו, ולמעשה יוצרות את המחסום האדיר, כפי שנראה לנו, בין הצדדים הפוליטיים.

זה אומנם לא נחשב לפוליטקלי קורקט, אולם לא ניתן להסתיר את העובדה שהתמונה המתקבלת מיותר ויותר מחקרים היא שקיים קשר ישיר בין הנטיות הפוליטיות לביולוגיה שלנו (תגובות וגירויים פסיכולוגיים, הורמונים ואפילו גנים והאנטומיה של המוח). ללא ספק יש לכך השלכות הכרוכות ברצון חופשי, דטרמיניזם, סובלנות ועוד ועוד.

בעת דיונים בדבר פערי השכר בין המינים, למשל, נכון יהיה לציין כי בזמן שבמגזר הציבורי פערים אלו בלתי אפשריים בגלל דרגות שכר מוגדרות ואחידות, בראייה הרחבה הגברים ככלל מרוויחים יותר מנשים. הסיבות לכך הן לא אפליה מכוונת כפי שמציגות הטענות הילדותיות, אלא בעיקר בחירות קריירה, אחוזי משרה קטנים יותר בקרב הנשים והצורך להיות זמן רב יותר בבית בעקבות צרכים משפחתיים. אבל לא פחות חשוב מכך, הדחף המובנה הקיים אצל הגברים להתקדם, "לשלוט", "לכבוש", להשיג יותר, להגיע למעמדות גבוהים יותר ובכך לרכוש כוח רב יותר, במידה רבה עקב הדחף התת מודע להשיג מספר רב יותר של נקבות איכותיות, גם אם הם כבר בעלי משפחות ואינם מודעים לכך על פני השטח. התנהגות גברית זו מוסברת במידה רבה על ידי תוצר הטסטוסטרון אשר מקדם התנהגות זו. עם זאת, בעת הניסיון להסביר טענה זו, תתקבל התנגדות רבה מצד בעלי ראיית העולם הליברלית, המרגשים דחף לקדם את הנרטיב של האפליה המכוונת, ובמקרים מסוימים אף את העובדה שהתופעה קיימת בחברה המערבית בלבד - אירוני לאור העובדה שחברה זו היא היחידה בעולם שמספקת שוויון מלא ומקדמת ללא חרף את המין הנשי. בניסיון להבין את התנגדות הזכרים הליברלים לקבל את טיעון הטסטוסטרון, עולה השאלה האם הסיבה לכך היא שההרכב הכימי שלהם שונה, רמת הטסטוסטרון נמוכה יותר, ועל כן הסבר זה נראה לא הגיוני בעיניהם? או, שפשוט ישנה התעלמות בוטה מטיעון זה בשביל לשמר את הדחף לשמור על הנרטיב המקובל בצדם הפוליטי? כהרגלם של הדברים, את התשובות כמעט לכל השאלות ניתן למצוא בהיסטוריה ובמדע. במקרה של, נציג סקירה היסטורית ביבליומטרית, מעין סקירה סיסטמית או ספרותית, של מחקרי עבר שיכולים להציג פתרון מתאים. נתחיל, אם כך, בבחינה מה המדע יכול ללמד אותנו בנושא ההשפעה של ההורמונים על הדעות הפוליטיות שלנו.

המדע העדכני מראה כי הבדלים גנטיים עשויים להשפיע על ייצור ההורמונים של הגוף כגון טסטוסטרון, וכן על המוליך העצבי כגון דופמין. המאפיינים הכימיים הללו זורמים בדם ובין תאי העצב, ומעצבים את דפוסי הקשב, התגובה, הרגשות שלנו ועוד. דפוסים כאלה נפגשים ומשתלבים ובכך יוצרים את הערכים והאישיות שלנו; ואלו, יחד עם השפעה סביבתית, מייצרים את האידאולוגיות וההתנהגויות הפוליטיות שלנו.[1]

מדענים מאוניברסיטת אורהוס בדנמרק, בהובלתו של פרופ' מייקל באנג פטרסן, פרסמו מחקר ב-2013 המראה כי גברים בעל כוח גוף עליון רב יותר נוטים להיות שמרנים יותר ברמה הפוליטית.[2] אומנם באופן חריג, אבל המחקר היה מספיק פורץ דרך להגיע אף לתקשורת.[3][4] לפי המחקר, "גברים בעלי חוזק פלג גוף עליון נמוך, פחות תומכים באינטרס העצמי שלהם." "ממש כאילו שהסכסוכים על מדיניות לאומית הם עניין של עימות פיזי ישיר בין מספר קטן של גברים, ולא דינמיקת בחירות מופשטת בקרב מיליונים." בקרב הנשים לא היה הבדל. גברים עשירים עם שרירי זרוע גדולים מתנגדים יותר לרעיון הסוציאליסטי של חלוקת משאבים מאשר גברים עשירים עם שרירי זרוע קטנים.[5] לאחרונה פורסם מחקר נוסף של פטרסן המחזק נקודות אלו.[6]

פיטר ק. האטמי, פרופסור למדעי המדינה, מיקרוביולוגיה וביוכימיה באוניברסיטת המדינה של פנסילבניה, ממובילי תחום "הגנו-פוליטיקה", פרסם יחד עם רוז מקדרמוט מאוניברסיטת בראון את הספר "האדם הוא מטבעו חיה פוליטית: אבולוציה, ביולוגיה ופוליטיקה"[7] העוסק בהורמונים ופוליטיקה, בו מוסבר כי קיימת שונות גנטית בכמות הטסטוסטרון בלידה, וישנם מאפיינים היכולים להקטינו או להגדילו. אחד המשפיעים היא מסת השרירים, כאשר מי שיש לו מסת שירים גבוהה יותר מבחינה טבעית או בעקבות פעילות גופנית הינו בעל רמת טסטוסטרון גבוהה יותר. החשיבות של זה מתבטאת בכך שמחקרים הראו שלכוח הפיזי קיימת השפעה על האוריינטציה הפוליטית שלנו. מחקר אחר מגלה שיכולת הרמת משקולות קשורה לתמיכה במדיניות חוץ גברית יותר.[8]

מחקרים אחרים על הורמון ה-אוקסיטוצין מרמזים כי רמה גבוהה מדי גורמת לאלטרואיזם גבוה ורצון להיות נעים הליכות כלפי אחרים ולחלוק עימם ללא קשר ליחס שלהם בחזרה (גם אם שלילי); או שיכול לקדם שיתוף פעולה בתוך הקבוצה שאליה האינדיבידואל משתייך אך לא עם קבוצה עוינת או מאיימת אחרת.[9][10]

דופמין הוא הורמון המקדם עונג ותחושות נעימות. ההורמון הזה משפיע על הנטיות הפוליטיות של "מחפשי התענוגות", ומחקרים הראו שאנשים בעלי וריאציה גנטית האחראית ליצירת ההורמון הזה נמצאים יותר בצד הליברלי של המפה הפוליטית,[11] מה שמסביר את הטענות כלפיהם על חיפוש סיפוקים מידיים.

כך, אחרי שראינו דוגמאות בודדות בלבד למחקרים המראים קשר אקוטי בין ההורמונים שלנו לנטיות הפוליטיות, ניתן להסתכל גם על התמונה הרחבה יותר ולשאול האם ישנה חשיבות גם לגנטיקה בכללותה?

ב-2008 דיווח הניו יורק טייס על המדע המתפתח בשם "גנו-פוליטיקה".[12] כפי שנכתב: "במשך שנים הניחו החוקרים כי הבוחר מבצע את בחירתו מכיוון שגדל בבית שבו מצביעים כך או אולי כי ישב בשיעורי אזרחות רבים. אולם השנה פרסמו שני מדעני פוליטיקה מחקרים הטוענים כי בנוסף לסביבה, גנים עשויים להוות את ההשפעה הראשית על מעורבות פוליטית."

למעשה, כבר ב-2005 פורסם המאמר "האם אוריינטציות פוליטיות מועברות גנטית?"[13] אשר גרם למהומה לא קטנה בתחום מדעי המדינה. מחקרים על תכונות אישיות וכיצד הן משפיעות על אוריינטציה פוליטית מתוארכים לפחות לשנות החמישים, כאשר החוקרים ניסו להבין את עליית הפשיזם בשנות השלושים והארבעים. המאמר משנת 2005 קרא תיגר על הדעה המקובלת לפיה ילדים מקבלים את עמדותיהם הפוליטיות מהוריהם, כאשר אמונותיהם המאוחרות יותר עוצבו על ידי אירועים חשובים בחייהם, וציין כי השפעת הגנטיקה גדולה יותר מזו של ההורים.

עדיין, המאמר של הניו יורק טיימס היה בין הראשונים להציג לקהל הרחב תחום מחקרי חדש זה. בין החוקרים הראשונים של התחום היו פרופ' ג'יימס פאולר ממחלקת הגנטיקה הרפואית ומדעי המדינה באוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו, ודארן שרייבר, מדען פוליטי מטעם אוניברסיטת קליפורניה בלוס-אנג'לס, אשר פרסמו באותה השנה בכתב העת היוקרתי Science את המאמר "ביולוגיה, פוליטיקה והמדע המתהווה של טבע האדם".[14] הללו כתבו:

"במהלך 50 השנים האחרונות, הביולוגים למדו כמות אדירה על הביולוגיה האנושית ועל בסיסה הגנטי. במקביל, מדעני פוליטיקה חקרו באינטנסיביות את השפעת הסביבה החברתית והמוסדית על עמדות והתנהגויות פוליטיות. עם זאת, ביולוגים ומדעני פוליטיקה פעלו במידה רבה בבידוד זה מזה. כעת מתבצע מחקר בינתחומי ... המחקר חייב להשתנות משתי סיבות חשובות. ראשית, עדויות אחרונות מבהירות יותר ויותר כי שונות גנטית ממלאת תפקיד חשוב בהסבר הגיוון של התנהגות הפוליטית האנושית. שנית, עדויות נוספות במדעי המוח מעידות כי ניתן להתאים את המוח האנושי לפתור בעיות חברתיות פוליטיות מפורשות ... אם הצורך בקוגניציה חברתית מתוחכמת הניע את התפתחות המוח האנושי, אז מדע חדש על הטבע האנושי נדרש לצורכי הבנת הביולוגיה האנושית בהקשר סוציו-פוליטי."

פיטר האטמי, במאמר משותף יחד עם 16 עמיתים מ-2012 מסכם את התוצאות מניתוחים של מדגם משולב של למעלה מ-12,000 זוגות תאומים, אשר נבדקו ב-9 מחקרים שונים שנערכו ב-5 דמוקרטיות מערביות (אוסטרליה, הונגריה, דנמרק, שוודיה וארה"ב), במשך 4 עשורים:

"אנו מספקים הוכחות חד משמעיות לכך שתורשתיות משחקת תפקיד ביצירת האידאולוגיה הפוליטית, ללא קשר למדידת האידאולוגיה, לתקופת הזמן או לסוג האוכלוסייה," אם כי החיפוש אחר "הגן הפוליטי" הוא בסופו של דבר בלתי אפשרי.[15] מאמר נוסף שפרסם יחד עם מקדרמוט תחת הכותרת "הגנטיקה של הפוליטיקה: גילוי, אתגרים והתקדמות", בו מוצג גרף[16] אשר מבוסס על "ממצאים מכל מחקרי התאומים וקרבת הדם המדווחים אשר סיפקו הערכות של השפעות גנטיות וסביבתיות על תכונות פוליטיות בשנים 1974-2012." התרשים ממחיש את הערכת המחברים של הפרופורציות היחסיות של השפעות גנטיות, סביבתיות, ורמת ההשפעות הגנטיות והסביבתיות המשולבות (בקישור הערה מס' 16).

ועדיין, אחד המאמרים החשובים ביותר בחקר הקשר שבין ביולוגיה לנטיות פוליטיות פורסם ב-2012 בכתב העת .Political Psychology תחת הכותרת "תמסורת גנטית וסביבתית של אוריינטציות פוליטיות",[17] הוא מתבסס על סקר שנערך ב-2009 בקרב 600 קבוצות תאומים בשנות ה-50 וה-60 לחייהם, אליהם הגיעו באמצעות מרשם התאומים של מינסוטה. סמית, אחד המחברים של המאמר, ציין בראיון מצולם על מחקר פורץ דרך זה כי אנו נוטים לראות את הצד הפוליטי השני כעקשן אשר אינו מוכן להקשיב לעבדות והסברים רציונליים, אך אם אנשים יבינו כי אנחנו שונים ביולוגית נוכל לפתח סובלנות והבנה אחד כלפי השני.[18] החוקרים מאמינים כי הנתונים ממחקרי התאומים מוכחים שגישות והתנהגויות פוליטיות עוברות בתורשה גנטית באותה המידה בדיוק כמו מחלות והתמכרויות.

הנימוק שמאחורי השימוש בתאומים הוא שזוגות תאומים חולקים את אותה הסביבה – עם אותם הורים, באותו משק בית, עם אותן השפעות סוציו-אקונומיות ופוליטיות. אולם תאומים זהים - שמתפתחים מאותה ביצית - חולקים 100% מהגנטיקה שלהם, בעוד שתאומים לא זהים, שמתפתחים מביציות נפרדות, חולקים כמחצית הגנטיקה, כמו כל זוג אחים אחר. לכן, אם תאומים זהים מראים נטייה פוליטית זהה גדולה יותר מאשר תאומים בלתי זהים, ניתן לייחס נטייה זו לגנטיקה ולא לסביבה.

כך, המחקר מראה קשר גנטי לנטיות פוליטיות, אשר בתורן משפיעות על עמדתו של אדם בנושאים ספציפיים המזוהים עם נטיות אלו. היות והגנטיקה לא מתייחסת כמובן ישירות לנושאים פוליטיים מאוד ספציפיים כמו מסים או דת, המאמר מהווה ניסיון לזהות את הכיוונים הרחבים יותר, כמו סמכותיות ושוויוניות, שאכן קשורים הן לגנטיקה והן לנושאים ספציפיים.

ב-2008 פורסם, בהתבסס על מחקריו הקודמים, כי פרופ' ג'ון אלפורד מאוניברסטית רייס ביוסטון, אשר חקר נושא זה במשך מספר שנים, וצוותו ניתחו נתונים של דעות פוליטיות של יותר מ-12,000 תאומים בארצות הברית עם ממצאים נוספים של תאומים באוסטרליה. אלפורד מצא כי יש יותר סיכוי שתאומים זהים יסכימו בנושאים פוליטיים מאשר תאומים לא זהים. 80% מהתאומים הזהים הסכימו בענייני מסי רכוש לעומת שני שליש בלבד בקרב הלא זהים.[19]

אלפורד ציין כי הממצאים הראו כי נדרש יותר ממודעה טלוויזיונית משכנעת כדי לשנות את דעתו של מישהו לגבי עמדה או גישה פוליטית מסוימת. "גנים אינדיבידואליים להתנהגויות אינם קיימים ואף אחד לא מכחיש שלבני אדם יש יכולת לפעול נגד נטיות גנטיות. אולם, היכולת לחזות מראש התאמות שונות של גישות חברתיות ופוליטיות בקרב אנשים עם גנוטיפים משותפים גדולים יותר או ופחות מראה כי התנהגויות מעוצבות לרוב על ידי כוחות שהאדם עצמו אינו מודע להם."

על פי המדע החדש הזה, עמדות פוליטיות נקבעות באופן מהותי על ידי הביולוגיה אף יכולות להיות עמידות בעקשנות מפני התבונה. "דעות אלו נמצאות עמוק ומובנות במוחנו. לנסות לשכנע מישהו לא להיות ליברלי זה כמו לנסות לשכנע מישהו שיפסיק להיות בעל עניים חומות. עלינו לחשוב מחדש על השכנוע", כתב אלפורד.

חשוב בכל מקרה לציין שגם הגנטיקה לא תמיד קובעת לבדה שכן גם להשפעה הסביבתית ישנה חשיבות היות ואינדיבידואלים שנולדים למשל לתוך כתות או קבוצות דתיות מאוד, עוברים את הליך האינדוקטרינציה שיגרום להם להצביע בצורה הדומה לקבוצה. אולם, העדויות התומכות בחשיבות הגנטיקה הולכות וגוברות, ונראה שהיא קובעת רבות גם בשורה ארוכה של סוגיות כגון חינוך דתי בבתי ספר, אנרגיה גרעינית, זכויות הומוסקסואלים – לכל אלא יש מרכיב גנטי משמעותי. גם ההחלטה האם להצביע או להישאר בבית ביום הבחירות, כפי שנראה להלן, עשויה להיות קשורה לגנים גם כן.

אם לשלב את ההשפעות הגנטיות על האישיות עם הנטיות הפוליטיות של תכונות אישיות שונות, הרעיון שגנטיקה מעצבת נטיות פוליטיות אכן נראה מתקבל על הדעת. כל חמשת התכונות הגדולות הן בעלות אופי תורשתי[20]. תכונות מסוימות שקשורות לפתיחות, כמו חברותיות, ידועות גם כמושפעות מרמות המוליך בעצבי במוח. ורמות הכימיקלים הללו נשלטות בחלקן על ידי גנים. אז אמנם אין גן לאהוב היפים למשל, אבל יש כנראה מערכת של גנים שמשפיעים על פתיחות, שבתורם עשויה להשפיע על אוריינטציה פוליטית.

במאמר אחר, הראה פאולר את אחריותם של שני גנים על הדחף של מצביעים ללכת לקלפי ולא להישאר בבית,[21] כאשר אנשים שאצלם אחד הגנים פעיל יותר הינם בעלי סיכוי של פי 1.3 לשים את הפתק ביום הבחירות. בזמן שאנשים המשתייכים לקבוצות דתיות נוטים להצביע באחוזים גבוהים יותר, במידה והינם בעלי סוג מסוים של הגן השני הופכים לבעלי סיכוי גבוה ב-60% נוספים להצביע. רמת קורטיזול גבוהה יכולה להלחיץ אנשים יתר על המידה ובכלל למנוע מהם מלבצע את ההצבעה.[22]

במאמר מ-2014, אלפורד, סמית והיבינג מצגים גוף ראיות גדול המראה כי התגובות הפיזיולוגיות והפסיכולוגיה העמוקה הן בבסיס ההבדלים הפוליטיים.[23] "הפוליטיקה אולי לא נמצאת בנפשנו, אבל היא כנראה נמצאת ב- DNA שלנו", כתוב במאמר. נטיות טבעיות אלה לתפיסת העולם הפיזי בדרכים שונות עשויות להיות אחראיות למקרים גדולים של קונפליקטים פוליטיים ואידאולוגיים לאורך ההיסטוריה.

שלושת החוקרים השתמשו בציוד למעקב אחר עיניים ועור, והבחינו כי השמרנים נוטים לתגובות עזות יותר לגירויים שליליים, כמו תמונות של אנשים שאוכלים תולעים, שורפים בתים או פצעים נגועים בתולעים. בשילוב תוצאות אלו עם ממצאים דומים של חוקרים אחרים ברחבי העולם, כגון כאלו שצוינו לעיל, הצוות מציע כי מה שמכונה "נטייה שלילית" זו עשויה להיות גורם שכיח המסייע בהגדרת ההבדלים בין שמרנים, המדגישים יציבות וסדר, לבין ליברלים, המדגישים פרוגרסיביות. "לפי שיטות מחקר, מדגמים ומדינות שונות נמצא כי השמרנים ממהרים להתמקד בשלילי. עוד במאמר ב- Scienceמ-2008, "עמדות פוליטיות שונות עם תכונות פיזיולוגיות", אקסלי, היבינג, אלפורד ואחרים, מצאו כי אינדיבידואלים בשמאל ובימין שונים זה מזה באופן משמעותי בתגובותיהם הגופניות לגירויים מאיימים.[24] השמרנים הציגו תגובות עוריות גבוהות יותר - לחות של בלוטות הזיעה המעידה על עוררות של מערכת העצבים הסימפתטית, המנהלת את תגובת הגוף לאיומים. עם זאת, החוקרים מציינים כי הם לא מוציאים כל שיקול דעת לגבי ממצא זה. למעשה, כמה מחקרים מראים כי השמרנים, למרות המהירות שלהם לגלות איומים, מאושרים יותר מהליברלים. התכונה הבולטת ביותר בנטייה השליליות אינה שהיא קיימת, אלא שהיא משתנה כל כך הרבה מאדם לאדם, אמרו החוקרים. מרבית מאמרי הביקורת תמכו ואישרו המחקר, אם כי ציינו את הצורך להגדיר בצורה ברורה יותר את הנטייה השלילית.

אכן, נראה כי המחקרים מראים כי השמרנים נוטים להיות מאושרים יותר.[25][26] לדברי ג'יימי נאפייר, חוקר מאוניברסיטת ייל, השמרנים מאושרים יותר מכיוון שהם מאמינים במריטוקרטיה. כלומר, הם מאמינים במערכת השוק החופשי, ושהיא תתגמל אותם על מאמציהם. כאשר אנשים מאמינים במערכת בה הם עובדים וחיים, יש להם תחושה של מטרה והגשמה. הם יכולים לעבוד למען מטרתם, ויש להם נטייה חיובית לחיים.[27]

מכשירי מעקב אחר תנועות העיניים הללו והפוטנציאל שלהם הוצג ב-2012 על-ידי היבינג, סמית ואחרים בתור כלי לקביעת הנטיות הפוליטיות של אינדיבידואל. שמרנים וליברלים צוידו במכשירים העוקבים אחר מבטם, והוצגה להם סדרה של קולאז'ים של ארבע תמונות המציגות דימויים חיוביים ושליליים.[28] מכשיר מעקב העיניים אפשר לחוקרים למדוד להיכן עברו תחילה הנבדקים במבטם, כמה זמן לקח להם לעשות זאת וכמה זמן הם נטו להתעכב על דימויים שונים.[29] השמרנים, כאמור, בבירור התמקדו בהרבה בתמונות השליליות. המסקנה של החוקרים: "אלו בצד הימני ואלו שבצד השמאלי של המפה הפוליטית חווים את העולם בצורה שונה". ב-2011 בוצע מחקר נוסף המראה שככל שהרמת הגועל גבוהה יותר כך גם הנטיות השמרניות,[30] וכן בוצע המחקר המשפיע של הפסיכולוג המוסרי ג'ונתן היידט, שחקר כיצד רגשות מוסריים בעלי יכולת עמוקה מחלקים את השמאל והימין.[31]

עוד ב-2011 הראו היבינג ואחרים במאמר "לקשר גנטיקה וגישות פוליטיות: הכרה מחדש של האידאולוגיה הפוליטית" שלבני אדם יש העדפות יסוד שונות לאופן בו חברות צריכות להיות מובנות: חלקנו היררכיים יותר, לעומת שוויוניים; חלקנו מעדיפים עונשים קשים יותר נגד עבריינים, ואילו חלקנו נוטים יותר לסלוח; חלקנו מוצאים אנשים מבחוץ או קבוצות אחרות למסקרנות ומפתות, ואילו אחרים מבינים את הסכנות האפשריות שלהן.[32] הבסיס לכך הינו גנטי.

מדעני המוח התחילו גם הם להראות כי לליברלים ולשמרנים יש דפוסים שונים של פעילות מוחית.

דייויד אמודיו, חוקר מדעי המוח מאוניברסיטת ניו-יורק, מראה אף על הבדלים בפעילות המוח לנטיות הפוליטיות. אצל הליברלים, למשל, קיימת פעילות שונה באזור של המוח הנקרא פיתול החגורה הקדמי, ועל כן הם מעבדים מידע בצורה שונה.[33] הוא הראה על פעילות מוגברת בקרב הליברלים בעת הניסוי כאשר הם נדרשו להתמודד עם הפתעה או כאשר ביצעו טעות; ככל שהפעילות באזור הזה של המוח עלתה, כך גם הביצועים שלהם במבחן. התוצאות, טוען אמודיו, טוענות שמנגנונים מוחיים בסיסיים, כמו אלה השולטים על היווצרות הרגלים, עשויים להבדיל בין המוחות של ליברלים לבין שמרנים.

ב-2013, פיטר האטמי, רוז מקדרמוט ואחרים פרסמו מאמר בכתב העת האמריקאי למדעי המדינה על הקשר בין הנטיות לחוויות הפחד, אשר שונה אצל כל אדם ונמצא בתוך הגנים, לבין האמונות הפוליטיות.[34] גם מחקר זה מצא שאנשים שיש להם נטייה לפחד יותר מסיכונים ואיומים אפשריים נוטים להיות שמרנים יותר, בעוד שליברלים מאמינים שפחות גורמים מהווים סיכון.

עוד ב-2013, דארן שרייבר, העוסק במדעי המוח באוניברסיטת אקסטר, לראשונה ביצע סריקות מוח של 82 אנשים שהשתתפו במשימת הימורים מסוכנת, עם סיכונים ותגמולים.[35] כאשר הצליב את הממצאים עם המידע על רישום למפלגות הפוליטיות, הוא הבחין במשהו מדהים: כאשר המשתתפים לקחו את אותו סיכון הימורים, השמרנים והליברלים הפעילו חלק אחר במוח. השמרנים השתמשו באמיגדלה הימנית, מרכז מערכת התגובה לאיומים במוח. הליברלים, לעומת זאת, השתמשו באינסולה, הקשור למעורבות בחוויות רגשיות. למעשה, שרייבר ועמיתיו כותבים כי מבחן זה ניבא ב-82.9% את הנטיות הפוליטיות של נבדקי המחקר - טוב יותר באופן משמעותי מאשר המודל פשוט שחזה את השתייכותכם הפוליטית המבוססת על השתייכותם של ההורים.

ואם צריך הוכחות נוספות בדבר חשיבות הגנים, נראה כי אפילו לנראות החיצונית שלנו יש השפעה רחבה על הנטיות הפוליטיות, כך מראים שני מחקרים מדעים. לפי התוצאות, אנשים בעלי חזות חיצונית מושכת יותר נוטים להיות שמרנים.

בהובלת הכלכלן פרופ' ניקלס ברגרן מהמכון למחקר כלכלה תעשייתית, צוות החוקרים מציג ראיות המבוססות על שלושה מחקרים מאוסטרליה, אירופה וארה"ב המראות שאנשים מושכים יותר נוטים יותר לצד השמרני, מה שנכון במידה רבה גם בקרב הפוליטיקאים עצמם.[36] במחקר אחר, פרופ' רולפה ד. פטרסון מאוניברסיטת סוסקהנה ופרופ' קרל פאלמר מאוניברסיטת אילינוי הציגו ראיות משני מחקרים בכתב העת "פוליטיקה ומדעי החיים" לפיהם "אנשים מושכים יותר" נוטים יותר להחשיב את עצמם כשמרניים ורפובליקנים.[37] באופן לא מפתיע, מחקרים אלו, לעומת האחרים, זכו לתשומת לב תקשורתית גדולה בהרבה.[38][39][40[41]

[1] Kevin B. Smith, et al., “Linking Genetics and Political Attitudes: Reconceptualizing Political Ideology”, Political Psychology,Vol. 32(3), (2011), pp. 369-397.

https://www.unl.edu/polphyslab/polpsycharticle.pdf

[2] Petersen, M. B., Sznycer, D., Sell, A., Cosmides, L. & Tooby, J., “The Ancestral Logic of Politics: Upper Body Strength Regulates Men’s Assertion of Self-Interest over Economic Redistribution”, (2013), Psychological Science, Vol. 24(7), pp. 1098-1103.

[3] https://www.telegraph.co.uk/news/science/science-news/10061462/Stronger-men-are-more-right-wing.html

[4] https://www.dailymail.co.uk/health/article-2325414/Men-physically-strong-likely-right-wing-political-views.html

[5] Political Motivations May Have Evolutionary Links to Physical Strength, https://www.psychologicalscience.org/news/releases/political-motivations-may-have-evolutionary-links-to-physical-strength.html

[6] Michael Bang Petersen and Lasse Laustsen, “Upper‐Body Strength and Political Egalitarianism: Twelve Conceptual Replications”, Political Psychology, Vol. 40(2), (2018), pp. 375-394.

[7] Peter K. Hatemi (Ed.) and Rose McDermott (ed.), Man Is by Nature a Political Animal: Evolution, Biology, and Politics, University of Chicago, 2011.

[8] Aaron Sell, John Tooby, and Leda Cosmides, “Formidability and the logic of human anger”, PNAS, Vol. 106(35), (2009), pp. 15073-15078.

[9] https://www.wsj.com/articles/SB10001424052702304811304577365782995320366

[10] Carsten K. W. De Dreu, et al., “Oxytocin Motivates Non-Cooperation in Intergroup Conflict to Protect Vulnerable In-Group Members”, PLoS One, Vol. 7(11), 2012.

[11] Jaime E. Settle, et al., “Friendships Moderate an Association Between a Dopamine Gene Variant and Political Ideology”, Journal of Politics, Vol. 72(4), (2010), pp. 1189–1198.

[12] https://www.nytimes.com/2008/12/14/magazine/14Ideas-Section2-B-t-007.html

[13] John R. Alford, Carolyn L. Funk and John R. Hibbing, “Are Political Orientations Genetically Transmitted?”, American Political Science Review, Vol. 99(2), (2005) , pp. 153-167.

https://digitalcommons.unl.edu/cgi/viewcontent.cgi?referer=https://www.google.com/&httpsredir=1&article=1006&context=poliscifacpub

[14] James H. Fowler and Darren M. Schreiber, “Biology, Politics, and the Emerging Science of Human Nature”, Science, Vol. 322, (2008), pp. 912-914.

[15] Peter K. Hatemi, et al., “Genetic Influences on Political Ideologies: Genome-Wide Findings on Three Populations, and a Mega-Twin Analysis of 19 Measures of Political Ideologies from Five Western Democracies.” Paper presented at the Behavior Genetics Association 42st Annual Meeting; Edinburgh, Scotland. June 22. 2012.

http://europepmc.org/articles/PMC4038932/

[16] Peter K. Hatemi and Rose McDermott, “The genetics of politics: Discovery, challenges, and progress”, Trends in Genetics, Vol. 28(10), (2012), pp. 525-533.

https://d3i71xaburhd42.cloudfront.net/940af5773f70851c7ebf4c43e54a5de2425fac4a/29-Figure1-1.png

[17] Carolyn L. Funk, Kevin B. Smith, John R. Alford, et al., “Genetic and Environmental Transmission of Political Orientations”, Political Psychology, (2012).

https://lesacreduprintemps19.files.wordpress.com/2013/07/funk-genetic-and-envrionmental-transmission-of-political-orietntation.pdf

[18] https://www.youtube.com/watch?v=vBhx2XUvQbU

[19] Political Views May Be Genetically Influenced, Twin Study Shows, Science News, February 6, 2008.

https://www.sciencedaily.com/releases/2008/02/080206091437.htm

[20] John C. Loehlin, Robert R. McCrae, Paul T. Costa Jr. and Oliver P. John, “Heritabilities of Common and Measure-Specific Components of the Big Five Personality Factors”, Journal of Research in Personality, Vol. 32(4), (1998), pp. 431-453.

[21] James H. Fowler and Christopher T. Dawes, “Two Genes Predict Voter Turnout”, Journal of Politics, Vol. 70(3), (2008), pp. 579-594.

https://ucsdnews.ucsd.edu/archive/PDF/06-08GenesAndVoting.pdf

[22] Jeffrey A. French, et al. “The Stress of Politics Endocrinology and Voter Participation”, Presented at the annual meeting of the International Society of Political Psychology, Istanbul, July 9–12, (2011).

https://www.unl.edu/polphyslab/The%20Stress%20of%20Politics.final%20ISPP%20version.June%203.pdf

[23] John R. Hibbing, Kevin B. Smith and John R. Alford, “Differences in negativity bias underlie variations in political ideology”, Behavioral and Brain Sciences, Vol. 37, (2014), pp. 297–350.

https://motyl.people.uic.edu/NegativityBiasCommentary.pdf

[24] Douglas R. Oxley, et al., “Political attitudes vary with physiological traits”, Science, (2008), Vol. 19(321), pp. 1667-1670.

https://www.unl.edu/polphyslab/Oxley%20et%20al%202008.pdf

[25] Barry R. Schlenker, John R. Chambers and Bonnie M. Le, “Conservatives are happier than liberals, but why? Political ideology, personality, and life satisfaction”, Journal of Research in Personality, Vol. 46(2), (2012), pp. 127-146.

[26] https://www.pbs.org/newshour/show/why-are-conservatives-happier-than-liberals

[27] Jaime L. Napier and John T. Jost, “Why Are Conservatives Happier Than Liberals?”, Psychological Science, (2008), Vol. 19(6), pp. 565-572.

[28] Michael D. Dodd, et al., “The political left rolls with the good and the political right confronts the bad: connecting physiology and cognition to preferences”, Philosophical Transactions of the Royal Society of London. Series B, Biological Sciences. Preface, (2012), Vol. 5(367), pp. 640–649.

https://www.researchgate.net/publication/221772271_The_political_left_rolls_with_the_good_and_the_political_right_confronts_the_bad_Connecting_physiology_and_cognition_to_preferences

[29] דוגמאות לקולאז'ים שהוצגו: https://www.motherjones.com/files/collage_2.png

[30] Kevin B. Smith, et al., “Disgust Sensitivity and the Neurophysiology of Left-Right Political Orientations”, PLoS One, (2011), Vol. 6(10).

https://www.academia.edu/5982743/Disgust_Sensitivity_and_the_Neurophysiology_of_Left-Right_Political_Orientations

[31] https://reason.com/video/sex-and-the-culture-war-your-body-may-be/

[32] Kevin B. Smith, et al., “Linking Genetics and Political Attitudes: Reconceptualizing Political Ideology”, Political Psychology, (2011).

https://www.unl.edu/polphyslab/polpsycharticle.pdf

[33] David M. Amodio, et al., “Neurocognitive Correlates of Liberalism and Conservatism”, Nature Neuroscience, Vol. 10(10), (2007), pp. 1246-7.

[34] Peter K. Hatemi, Rose McDermott and et al., “Fear as a Disposition and an Emotional State: A Genetic and Environmental Approach to Out‐Group Political Preferences”, American Journal of Political Science, Vol. 57(2), (2013), pp. 279-293.

[35] Darren Schreiber et al., “Red Brain, Blue Brain: Evaluative Processes Differ in Democrats and Republicans”, PLoS ONE, Vol. 8(2), (2013).

[36] Niclas Berggren, Henrik Jordahl and Panu Poutvaara, “The right look: Conservative politicians look better and voters reward it”, Journal of Public Economics, Vol. 146, (2017), pp. 79-86.

[37] Rolfe Daus Peterson and Carl L. Palmer, “Effects of physical attractiveness on political beliefs”, Politics and the Life Sciences, Vol. 36(2), (2017), pp. 3-16.

[38] https://www.independent.co.uk/life-style/tories-attractive-socialists-conservatives-labour-study-wealthy-good-looking-a8186836.html

[39] https://www.washingtonpost.com/news/wonk/wp/2017/01/10/conservatives-really-are-better-looking-research-says/

[40] https://www.newsweek.com/attractive-people-vote-democrat-republican-easier-lives-study-794966

[41]  https://www.theguardian.com/lifeandstyle/2018/jan/31/hunky-tory-attractive-people-more-likely-to-be-rightwing-study-finds