על הקולוניאליזם, חלק ג'. והפעם: הקולוניאליזם בהודו. עם התייחסות קצרה לגנדי.

על הקולוניאליזם, חלק ג'.

והפעם: הקולוניאליזם בהודו. עם התייחסות קצרה לגנדי.

תקופת השלטון הקולוניאלי של הבריטים בהודו, המשתרעת על פני כ-200 שנה, מתוארת באופן שגרתי כביזה שיטתית של אומה. הדעה הרווחת בעידן הפוסט-מודרני היא שהאימפריה ריקנה את הודו ממשאביה הטבעיים, נתנה מעט מאוד בתמורה, והותירה את המדינה חסרת כל ערך, אם כי לבסוף נתנה לה עצמאות ב-1947. הדעה - המטופחת היטב על ידי דורות של אנשי אקדמיה פרוגרסיבים - טוענת כי בריטניה, דרך הדיכוי הקולוניאלי המרושע, מצצה את העושר מהודו ודיכאה את ההודים המסכנים.

עם זאת, הסופר ואיש העסקים האנגלו-הודי ד"ר קארטר ללוואני מאתגר את התפיסה הזאת; בספרו הוא מראה כי בריטניה הניחה בפועל את היסודות של הודו המודרנית ושל השגשוג ממנו היא נהנית היום.[1] הקורות לכל הגשרים, המסילות של מסילות הברזל, והמערך העצום של מכונות הדרושות לתשתיות ההודית, כולן הגיעו להודו באותן הספינות האנגליות; המהנדסים שהניחו את אבני היסוד להתפתחותה של הודו ממדינת עולם שלישי למעצמת תעשייה מתפתחת, היו בריטים.

בספר, אותו כתב במשך כשמונה שנים, מציין ללוואני כי "העובדה הבלתי מעורערת היא שהודו כאומה כפי שהיא עומדת כיום הוקמה והורכבה במקור על-ידי מדינת אי קטן ומרוחקת". "החטאים" של האימפריה נכתבים בהרחבה ובתדירות גבוהה, ואילו הצד החיובי והאחר של המטבע האימפריאלי, שבו בריטניה יכולה להיות גאה היות והניחה את היסודות להודו המודרנית, תמיד נעלם מהשיח. הספר למעשה מתאר בהרחבה את תרומתה העצומה של בריטניה לתשתית החברתית, האזרחית והפיזית של הודו. ההממשל הבריטי בהודו, מדינה שאוכלוסייתה מנתה בזמנו 500 מיליון איש, דתות מגוונות ושטח של מעל ל-3 מיליון קילומטרים רבועים, היה "יעיל להפליא" תחת נסיבות מורכבות אלו, הוא כותב.

לדבריו, הממשל הבריטי לא רק שלא הובילו לביזה של הודו, אלא קידם את החינוך, טיפח יזמות, חולל מהפכה בתחום התחבורה, יצר מערכת משפט ללא נושא פנים, עודד דיון אינטלקטואלי והתמודד עם הברבריות. לא יהיה זה מוגזם לומר שתוקפת השלטון הבריטי היו 200 השנים המתקדמות ביותר באלף השנים האחרונות של ההיסטוריה של התת יבשת.

ד"ר ללוואני נולד בקראצ'י ב-1931, שם אביו היה רוקח מצליח ומשפחתו הייתה אמידה. אולם, החלוקה של הודו ב-1947 אילצה אותם לברוח לבומביי, שם היו צריכים להתחיל את חייהם מאפס. ב-1956 הגיע ללימודיו באנגליה וחי שם מעל ל-50 שנה. על רקע זה נמצא ללוואני במוקם טוב יותר מרוב ההיסטוריונים, ששופטים את הודו מרחוק ועל-סמך תפיסות מקובעות וסטריאוטיפיות. הוא טוען כי הצלחתה של הודו בתור הדמוקרטיה הגדולה ביותר בעולם מבחינת גודל האוכלוסייה, בתקופה שבה מדינות צעירות אחרות עוברות סכסוכים ועימותים, היא במידה רבה הודות לשלטון של האימפריה. בעזרתה הקימה הודו גם את המסגרת של מערכת הצדק בהודו, שירות אזרחי, צבא נאמן וכוח משטרה יעיל.

שני העמים נהנו גם מקשרים מסחריים שהוקמו היטב במאה ה-17 ונמשכו תחת חברת הודו המזרחית הבריטית המושמצת לעתים קרובות, שהקימה ב-1613 את עמדת הסחר הראשונה שלה בסוראט, בחוף המערבי של הודו. בתוך 40 שנה היו לה עוד 22 בסיסים, שסיפקו את המולדת בכל דבר, החל במלח ועד לאופיום. באותה עת, הורכבה הודו ממדינות שונות, ללא ממשלה אחידה, ונדמה היה שצרפת עשויה להשתלט עליה לאחר שגם ביקשה להרחיב את האימפריה שלה מעבר לים. האפשרות הזאת נעלמה בניצחונו של רוברט קלייב על הכוחות הצרפתים בקרב פלסי, בבנגאל, ב-1757. הניצחון אפשר את הקמתו של "הראג' הבריטי" לכ-200 שנה, לפריחתה של חברת הודו המזרחית, וכן פיתוחים כלכליים רבים. היו כמובן מקרים של שחיתות, תאוות בצע ואלימות, אך שום פיתוח כלכלי בהיסטוריה לא היה חסין מכך.

הבריטים פיתחו בהודו רכבות, כבישים, תעלות, מכרות, ביוב, מטעים ופיתוח החוק ולימוד השפה האנגלית. ערים גדולות, כולל בומביי, כלכותה ומדרס נבנו וחלק מהאוניברסיטאות והמוזיאונים המשובחים ביותר בהודו הוקמו. צויר האטלס הראשון של הודו וקודמו רפורמות חברתיות גדולות, כגון חיסול תופעת ה-טאגי (שודדי דרכים אלימים), איסור מנהגי סוטי (שרפת אלמנות על מוקד הלוויה של הבעל) ורצח תינוקות נקבות. ואולי הכי חשוב היה שילוב של מספר מדינות שונות לתוך הודו מאוחדת אחת.

בהדרגה נשחק כוחה של חברת הודו המזרחית והוחלפה ישירות על-ידי הממשל הבריטי, דבר שהוביל להשקעות נוספות. הוקם הצבא ההודי והקצינים הבכירים שלו התאמנו באקדמיות צבאיות חדשות, לפי הדגם של סנדהרסט. בלב ההתפתחות של הודו היה הרחבת רשת הרכבות, שנבנתה במקור כדי להבטיח שלטון יעיל, ואשר עדיין משגשג כיום. בתוך 25 שנים, אלפי קילומטרים של מסילה הונחו ואיחדו את החלקים המרוחקים של המדינה. היום הרכבת ההודית היא המעסיק הגדול ביותר בעולם, עם 1.6 מיליון מועסקים בשכר. הבריטים בנו יותר מסילות בהודו מאשר ארה"ב וכל שאר המדינות האירופאיות בקולוניות שלהן. ב-1836 החלה להיבנות דרך בין כלכותה ל-לאהור באורך של 2300 ק"מ, וכאשר הסתיימה הבנייה לאחר 30 שנה, עם עצים שנשתלו לכל אורך הדרך, קרנות על גלגלים יכולו לנוע לראשונה בכל רחבי האזור. ערב העצמאות הוקמו 136,000 גשרים. בשנת 1811, נבנה גשר הברזל הראשון בהודו הבריטית על פני נהר גומטי בלאקנאו, כאשר העיצוב התבסס על גשר שהיה מעל נהר בסנדרלנד, והיה למבנה הגדול ביותר שהועבר להודו בספינה.

באמצע המאה ה-19 הקימו הבריטים מערכת שירותי דואר, ממנה התפשטה השפה האנגלית ואפשרה תקשורת בין אנשים מרקעים שונים. גם האומנויות שגשגו. חיות בר ומבנים עתיקים, כמו הטאג' מאהל, היו מוגנים דרך מערכת מוסדרת. בשנת 1905 נפתח הפארק הלאומי הראשון בהודו, במדינת אסאם, אשר אפשר הגנה ופריחה לקרנפים בסכנת הכחדה. בסוף המאה ה-18 החלו הבריטים לטבוע מטבעות תחילה בכלכותה ואחר כך בבומביי, וייצרו מאות אלפי מטבעות מדיי יום. בהמשך ייבואו להודו קפה, סוכר, ייצרו מנגנון של מים טהורים לשתייה וכן מערך של שירותים ציבוריים.

בשנת 1914, תעשיית הכרייה ההודית, שנבנתה על ידי הבריטים, הפיקה כמעט 16 מיליון טונות של פחם בשנה. בריאות ותוחלת החיים השתפרו בצורה דרמטית, במיוחד משום שהמלריה טופלה והוכנס החיסון נגד אבעבועות שחורות. ללוואני מוסיף: "חלון 200 השנים של השלטון הבריטי היה אולי התקופה היחידה באלפי שנות ההיסטוריה ההודית עד כה, בה מיעוטים ואנשי הדתות השונות חשו בטוחים יותר ומקופחים פחות, עם היעדר ניכר של הרג, קונפליקטים ורדיפות". ככל שנהדקו הקשרים בין שתי המדינות, הודים צעירים ועשירים נסעו לבריטניה בכדי ללמוד וחזרו הביתה מאומנים היטב, עם רעיונות לפיתוחים חדשים ועם תחושת ההוגנות הבריטית. הכבוד ההדדי בין הבריטים וההודים הביאו למעבר שקט ורגוע מהשלטון הקולוניאלי לעצמאות, מה שהשאיר את הודו ברמה מתקדמת יותר מקולוניות לשעבר רבות אחרות, בעיקר הלא בריטיות.

ללוואני סבור שהיתרונות של תקופת השלטון הבריטי הוסתרו על-ידי ראש הממשלה הראשון של הודו העצמאית, ג'ווהרלל נהרו, ולכן התודעה היום היא חיובית פחות. הוא טוען ש-נהרו ניהל את הארץ בצורה שגוייה לאורך קווים סוציאליסטיים, ובכך יישר את הודו עם קו השלטונות הסובייטיים. כתוצאה מכך, החמיצה הודו את הפריחה הכלכלית שלאחר המלחמה, ולקח שנים רבות כדי להפוך את האומה הזאת לחזקה. מיליוני אנשים נועדו לחיות בעוני בגלל נהרו. "נהרו בגד באומתו עקב גאווה שגוייה ושמירה על מרחק מן אחת הדמוקרטיות המערביות הידידותיות והמוצלחות כלכלית של העולם החופשי ושוקי ההון שלה", הוא מוסיף. כאשר אימצה הודו באיחור את הכלכלה העולמית לפני מספר עשורים בלבד, היא עשתה צעדים אדירים קדימה. 50 הודים נכללים עתה ברשימות השנתיות של מיליארדרים - אם כי העושר אינו עובר למטה לאזרחים העניים ביותר של המדינה. "למרות שהיו עבירות שבוצעו על-ידי הבריטים נגד הודו, אשר הוכרו על ידי הבריטים עצמם, היה ונשאר הרבה יותר חיובי. התעוזה הגדולה וההיקף של מאמץ כזה, האומץ והארגון - אין הקבלה בהיסטוריה העולמית."

בעניין העוני החברתי, הוא מציין שלא היו אלו הבריטים אשר ריקנו את הודו מאוצרותיה, אלא הפרסים לפניהם, כך שכאשר האנגלים הגיעו מצבם מבחינה זו כבר היה שלילי. כך, חרף מספר עצום של עשירים, רוב האוכלוסייה חיה בעוני, ובמצב חמור בהרבה מאשר בתקופה הקולוניאלית. הפנייה של נהרו לסטלין במקום למערב השאירה את הודו במצב שהיא לא מסוגלת לצאת ממנו עד היום, כאשר מחצית מהאוכלוסייה עובדת רק במגזר החקלאי.

ומה לגבי החלוקה המעמדית בהודו? כמובן שהמצב הקיים כיום הוא לא תוצאה של השלטון הקולוניאלי, אלא חלוקה שקיימת כבר אלפי שנים, והמעמדות מורכבות משבטים עתיקים של אנשים בעלי מוצא דומה, כך הוכיחו בדיקות גנטיות.[2]

בעידן הפוסט מודרני קיים נרטיב המחייב דרך חשיבה מסוימת. תפיסת הקולוניאליזם כתופעה שלילית היא אחת מהן. אכן, דוגמה מצוינת הינה מהטמה גנדי. גנדי היה גזען כלפי השחורים האפריקאים בצורה הבוטה ביותר שניתן להעלות על הדעת, וכן היה סוטה מין שגבל בפדופיליה.[3] ב-1894 השווה גנדי את הדרום אפריקאים עם פראים; ב-1896 במומבאי כינה אותם "עובדי אללים למחצה"; כמו כן, ציין גם כי "שאיפתם היחידה היא לאסוף מספר מסוים של בקר לקנות אישה, ולאחר מכן, להעביר את חייהם בעצלות ובעירום"; כמו כן, מספר רב של פעמים התייחס אליהם במונח "קאפיר", כינוי גנאי גזעני לשחורים.[4] הגזענות שלו גרמה לכך שפסלו באוניברסיטת גאנה הורד.[5] גם פסלו בדרום אפריקה הושחת.[6] הפגנות נוספות התקיימו גם סביב פסלו בקליפורניה.[7] עם זאת, שום דבר מכך לא יישנה כמובן את הנרטיב שנדחף על ידי הפרוגרסיבים, כל זאת, כמובן, משום שגנדי נתפס כקדוש שנלחם בקולוניאליזם "המדכא".

[1] Kartar Lalvani, The Making of India: A Story of British Enterprise, Whittles 2010.

[2] D. Reich, K. Thangaraj, N. Patterson, A.L. Price and L. Singh, "Reconstructing Indian Population History", Nature 2009; 461: pp. 489-495.

[3] G. B. Singh, Gandhi: Behind the Mask of Divinity, Prometheus Books 2004.

[4] http://originalpeople.org/mahatma-gandhi-racist-quotes/

[5] https://www.washingtonpost.com/world/2018/12/15/after-petition-called-gandhi-racist-his-statue-was-removed-university-ghana/?utm_term=.27d9782bb387

[6] https://www.bbc.com/news/world-africa-32287972

[7] https://www.davisenterprise.com/local-news/conflict-swirls-around-gandhi-statue-for-park/