על הגזענות, חלק א': מגנוס הירשפלד והפופולריזציה של ה"גזענות".

על הגזענות, חלק א':

מגנוס הירשפלד והפופולריזציה של ה"גזענות".

תופעה שקיימת כיום היא הטחת את המונח "גזען" כטכניקת השתקה כנגד אלו שהדעה שלהם שונה. למעשה, השימוש במונח הפך לכה נפוץ, ובמקרים כה רבים כלל לא רלוונטיים, עד שהפך למעשה לחסר משמעות.[1][2][3] אף נעשה בו שימוש לטעון ל"גזענות" לכאורה נגד דת במקום גזע,[4] וכמו כן גם נגד קבוצות אתניות.[5] הדבר הופך לאבסורדי במיוחד היות וקיימים בפועל 5 גזעים בלבד במין ההומו ספיינס, עם 3 גזעים מרכזיים,[6] כאשר לא דת ולא השתייכות אתנית אינם גזעים כשלעצמם. גורמים פוליטיים אפילו האשימו את "הגזענות הממוסדת" בכך שגורמת לשינויי אקלים.[7] כך, בעדין בו השימוש במונח הופך להיות יותר ויותר לנשק פוליטי ואף בעל מאפיינים פשיסטיים, ישנה חשיבות לבחון את מקורותיו.

המילון האנגלי של אוקספורד, שלא כמו רוב המילונים, מספק גם מידע על ההופעה ההיסטורית הראשונה הידועה של השימוש במילים. על פי המהדורה השנייה מ-1989, השימוש המוקדם ביותר במילה "גזענות" בשפה האנגלית הופיעה בספרו של מקדם הפשיזם האמריקאי לורנס דניס, "הפשיזם האמריקאי המתקרב" משנת 1936.[8] אלא שמהדורות חדשות יותר מציעות ווריאציות מוקדמות יותר לשימושים הראשוניים בדפוס, כגון בעיתון "אורגוניאן" של פורטלנד מ-14 לדצמבר 1924. הגרסאות המעודכנות מציגות כי המונח נכתב לראשונה על-ידי הגנרל האמריקאי ריצ'ארד הנרי פראט כבר ב-1902. השורש האטימולוגי הולך אף מאות שנים רחוק יותר, לצרפת ואיטליה של המאה ה-16, אם כי אז לא הייתה לכך כמובן את המשמעות שאנחנו מכירים אותה כיום.

השימוש השני במהדורת 1989 היה של היהודי-הגרמני מגנוס הירשפלד בספרו "גזענות" משנת 1938.[9] אלא שהספר הזה של הירשפלד הינו תרגום לאנגלית שפורסם לאחר מותו, של ספר שנכתב במקור על-ידיו בגרמנית ("Rassismus") ב-1933 או 1934, מה שמציב בפועל את הירשפלד לפני לורנס דניס. בהצגת שם התואר "גזען", מילון אקספורד אכן נותן את הקרדיט להירשפלד ולא לדניס.

כך, קיימות עדויות שהיו שימושים במונח גם לפני הירשפלד. הקומוניסט היהודי לאון (ברונשטיין) טרוצקי בוודאות השתמש בווריאציה הרוסית של המונח כבר ב-1930 (“Расистов”), בהתייחסותו לקבוצת אנשים שרצו לשמר את המסורות הישנות ולא להיכנע לתכתיבים והתוכניות של הבולשביקים, ועל כן כוונתו הייתה לאנשים בעלי פַּגרָנוּת. עדיין, הייתה להירשפלד השפעה עצומה על הפופולריות של המונח בעשרות השנים שבאו אחרי מותו, ובכך גם על השימוש המוגזם הנעשה בו כיום. מה אם כך ניתן ללמוד מהירשפלד על הגזענות?

הירשפלד (1868–1935) היה מדען רפואי שעבודתו העיקרית היתה בתחום של מה שנודע כ"סקסולוגיה" - המחקר המדעי על יחסי מין. בדומה לאלפרד קינסי האמריקאי ו-הבלוק אליס האנגלי, הוא היה לא רק בין הראשונים לאסוף מידע שיטתי על המיניות, אלא גם קידם "שחרור" מיני. עבודתו העיקרית היתה לימוד הומוסקסואליות, אך הוא גם פרסם ספרים בתחומים אחרים, מונוגרפיות ומאמרים העוסקים בתחום המין הכללי. הוא כתב מסה של חמישה כרכים על "סקסולוגיה" וכן כ-150 עבודות נוספות ועזר לכתוב ולהפיק חמישה סרטים בנושא.

בתור מי שניסה לקדם ליברליזם מיני, יהיה זה נכון לומר כי ניסה בעצם לקדם את התפיסות לפיהן המוסר המיני והדתי הבורגני המסורתי הינו מדכא, לא רציונלי וצבוע, ושאמנציפציה מכך תהיה צעד גדול קדימה. המתרגמים של הספר לאנגלית ציינו בהקדמה שתמיד ביקש להיות לצדם של הנרדפים על ידי בני גילם בעלי המזל הגדול יותר רק "בגלל שהתפקוד ההורמונלי המיני שלהם הינו יוצא דופן". כל זאת הרבה לפני המהפכה המינית של שנות ה-60.

הירשפלד היה המייסד של "המכון למדעי המין" בברלין ועזר לארגן את ה"סקסולוגיה" בקנה מידה עולמי. ב-1922 הותקף פיזית וכמעט נרצח בידי אנטישמים במינכן. במאי 1933 סגרו הנאצים את המכון והירשפלד נאלץ לברוח לצרפת, שם חי עד מותו ב-1935.

ספרו "הגזענות" מוקדש במידה רבה להפרכה השנויה במחלוקת של כמה מן האידיאולוגיות והתאוריות הגזעיות של המאות ה-19 וה-20 המוקדמות. הירשפלד מתח כמובן ביקורת רבה נגד הסופרים הנאציונל-סוציאליסטים, אך גם על דמויות נוספות כגון ארתור דה גובינו, ז'ורז' וויה דה לפוז', יוסטון סטיוארט צ'מברליין, ואחרים שהוקעו כיום כמדענים מזויפים; אם כי בפועל חלקם לא כתבו בתור מדענים אלא כתאורטיקנים פוליטיים, בעוד שאחרים עסקו בתחומים פרה-מדעיים על גזע ועבדו עם מידע לא הולם, כמו גם מושגים, מתודולוגיה וטרמינולוגיה מיושנים ולא עדכניים. כך, בזמן שהוא צדק בביקורתו כלפי דמויות אלו, היו אלו ללא ספק מטרות קלות, שכן כיום אפילו ה"גזענים" הגדולים ביותר יסכימו כי כל בני האדם הם חלק מאותו המין ויכולים להזדווג ולייצר צאצאים, כי ניתן להעביר עירויי דם בין גזעים, שלא קיים דבר כמו "גזע טהור", כי הגזעים זהים ברוב המאפיינים הפיזיים, שהאינדקס הספלי אינו מדידה משמעותית של אינטליגנציה או אופי, וכו'. ועדיין, גם הממצאים שלו עצמו הן לעיתים קרובות לא יותר מאנקדוטות.

בחלק אחר של חיבורו הוא מציג את שמותיהם של 70 הדמויות הבולטות ביותר לדעתו בתולדות האנושות, ומציין כי "כל הרשימות הללו, אם ייעשו ללא משוא פנים, יראו שאנשים גאונים ואנשים בעלי כישרון יוצא מן הכלל אינם נחלקים לפי צבע של עיניהם, צורה מסוימת של הגולגולת או האף, או על ידי כל מאפיין "אתנולוגי". מה שמכריע בבני אדם הוא לא גזע אלא אינדיבידואליות". באופן תמוה, הוא לא התייחס לעובדה כי למעט 8 או 9 מתוך 70 הדמויות ההיסטוריות, כל הרשימה הורכבה מאירופאים קווקזואידים. לא היו כלל שחורים, ורק שני אסיאתים (קונפוציוס ו-סון יאט-סן).

עובדה תמוה נוספת היא שבכל מחקריו בתחום ה"גזענות" לא הזכיר כלל את מחקרי ה-IQ או את העדויות הפסיכומטריות הניכרות על גזע ואינטליגנציה שהיו קיימות במחקרים של שנות השלושים. זאת רק בכדי להפריכן. אכן, נראה שעיקר הפולמוס של הירשפלד היה בתוך הגזע הקווקזואידי בלבד כגון הנורדים, אלפינים, אדריאטים, ים תיכונים וכד', ולא בין הקווקזואידים לגזעים המרכזיים האחרים, אם כי הוא בהחלט הכחיש בעקביות את הבדלים ביניהם. למרבה הפלא, הוא מעולם לא צטט את עבודתם של "אבי האנתרופולוגיה" פרנץ בועז ותלמידיו נגד "גזענות", חרף העובדה שזאת היתה זמינה באותה העת באירופה, וגם לא התייחס לרעיונות של אנשי אסכולת פרנקפורט, אף כי טענתו של הירשפלד עצמו כי ה"גזענות" מושרשת בפחד, בהעדר הערכה עצמית ובפתולוגיות חברתיות ופסיכולוגיות אחרות דומה לרעיונות שגיבשה אסכולה זו.

גם על אף הרקע היהודי של הירשפלד והאיום הנאצי ליהודים, לא נראה שהוא היה מוטרד מדי מאנטישמיות; במספר קטעים בודדים בלבד הוא מבקר את היהודים עצמם על האתנוצנטריות שלהם, ומאשים את הציונות על שיצרה "שנאת גזע" חדשה בין יהודים לערבים. יתר על כן, הוא היה תומך נלהב של האאוגניקה, אם כי לא על בסיס קווים גזעיים; בחיבורו קיים אף פרק קצר החוקר את ההבחנה שהוא מכנה "גוביניזם או גולטוניזם" - כלומר הוא תוקף את הרעיונות של ארתור דה גובינו, "אבי הגזענות", ותומך באלה של פרנסיס גולטון, שטבע את המונח "אאוגניקה" וחלץ את התפתחותה. כיום, רוב המבקרים של "גזענות" לא מבחינים ביניהם.

כך, חרף היותו חלוץ במאבק נגד הגזענות, ספרו ומחקרו היו עדיין הבשילו בעניין זה, אפילו מול הטענות הפוליטיות והלא מאומתות בעניין הגזע מהמאה ה-19. חשיבותו של הספר היא לא בהכרח התוכן שלו, אלא מה שהוא מספר לנו על המילה "גזענות" והאופן שבו הפכה לנשק פוליטי הפועל רק בכיוון אחד.

הירשפלד מתאר את האידאלים הפוליטיים שלו כ"פאן-הומניזם", גרסה של אוניברסליזם פוליטי, תרבותי וגזעני. המתרגמים לאנגלית בעצמם כותבים בהקדמה "אנחנו חושבים שקוראי 'גזענות' יזהו אוריינטציה ברורה מאוד לשמאל ... הוא היה אחד שהבין לגמרי שרפורמה מינית היא בלתי אפשרית ללא מהפכה כלכלית ומדינית תחילה".

ספר זה מספק בעצם גם את ההגדרה ל"פאן-הומניזם": "הפרט, גם אם קרוב דרך קשרי שכנות, חברה, משפחה, שפה משותפת, עממיות, חינוך וסביבה של אומה ומדינה, יכול למצוא רק אחדות רוחנית קבועה אחת שאפשר לסמוך עליה, זאת של האנושות בכללותה. "למעט חריג אחד – הגינוי הבלתי מתפשר של גילויי הנאמנות האתנוצנטרית של אומות, גזעים ותרבויות. "תמיד ובכל מקום, חוץ מאשר ברוסיה הסובייטית, שנאת זרים, שנאת זרים, שנאת זרים." אחר כך הוא מציין "זה אולי מוקדם מדי לדבר על כך, אבל אולי הבעיה של לאומים וגזעים כבר נפתרה על שישית משטח כדור הארץ", דהיינו, רוסיה של סטאלין. נראה שמגנוס הירשפלד עצמו חיבב איבה עמוקה, אידאולוגית, מקצועית ואינטלקטואלית נגד כל מי שהוא הפנה כלפיו את המונח, והאיבה הזאת כללה לבסוף גם את החברה הרחבה שבכל הקריירה שלו הוא קישור אותה לדיכוי מיני ושאותה רצה להחליף בסוג של קומוניזם עולמי תחת התווית של "פאן-הומניזם".

המונח "גזענות", אם כך, מקורו בצד מסוים של המפה הפוליטית, והוא הוגדר ככזה וקיבל משמעויות שצד זה רצה שיתלוו אליו, מה שמסביר את העובדה שהשימוש במונח כנשק השתקה פוליטי מופנה רק לכיוון אחד ונגד קבוצה גזעית או אתנית מסוימת. כמעט אף אחד מעולם לא השתמש במונח זה לתאר את עצמו או השקפותיו. היישום היחיד שלו נעשה על ידי אויבי רעיונות החופש שהוא מתיימר לקדם, ועל כן אין לו בפועל משמעות אובייקטיבית מלבד השימוש הפולמוסי שבו. אם אף אחד לא מכנה את הרעיונות שלו עצמו "גזעניים" ויישומו היחיד הוא למכלול של רעיונות שנחשבים בלתי נכונים ושליליים, אז אין לו שום שימוש מלבד כסוג של מילת קללה מפוארת, שמטרתה פשוט לשפוך דמוניזציה כל מי שמביע את רעיונות מנוגדים. זאת, החשיבות האמתית שבהבנת מקור המונח – להבין שלהירשפלד, אסכולת פרנקפורט או אחרים אין בעלות על הרציונליות ועל השפיות.

[1] http://times-herald.com/news/2019/05/racist-is-most-overused-word

[2] https://edition.cnn.com/2017/10/21/opinions/richard-spencer-liberal-protestors-mcwhorter-opinion/index.html

[3] https://www.nationalreview.com/2018/02/shani-davis-racist-coin-toss-accusation-shows-racism-charge-overused/

[4] https://www.trtworld.com/opinion/anti-muslim-racism-is-a-problem-in-the-uk-regardless-of-the-word-used-26822

[5] https://www.independent.co.uk/voices/israel-elections-latest-racism-arab-israelis-palestinian-racism-benjamin-netanyahu-lukid-a8760871.html

[6] https://www.futurelearn.com/courses/forensic-facial-reconstruction/0/steps/25658

[7] https://freebeacon.com/2020-election/incoming-white-house-climate-team-blames-systemic-racism-for-climate-change/

[8] Lawrence Dennis, The coming American fascism: The crisis of capitalism, Harper and Brothers, 1936.

[9] Magnus Hirschfeld, Racism, Trans. and Ed. by Eden and Cedar Paul, V. Gollancz, 1938.