עסקת "אורניום אחד" והשחיתות של הקלינטונים.

עסקת "אורניום אחד" והשחיתות של הקלינטונים.

בעת ששימשה כמזכירת המדינה לנשיא אובמה, מסרה הילרי קלינטון חמישית ממאגרי האורניום של ארה"ב לרוסיה. כך גילו חוקרים אשר בדקו את העסקאות המפוקפקות של "קרן קלינטון" עם תאגיד בשם "אורניום אחד", וכן חברות "פרטיות" רוסית וסוכנויות רוסיות רשמיות. יתר על כן, מבקריה מאשימים את הילרי וביל קלינטון שגייסו הון עצום של מעל 130 מיליון דולר מהמשקיעים האמריקאים, הקנדיים והרוסיים שעזרו לארגן את החברות הרוסיות הללו - תחת השליטה, בסופו של דבר, של ולדימיר פוטין – על-מנת לאפשר להן להשתלט על 20% מנכסי האורניום האסטרטגיים של ארה"ב. ואכן, על פי כמה חישובים, "עסקת אורניום אחד", בה היו מעורבים תורמים גדולים של הקלינטונים כגון פרנק גויסטרה ואיאן טלפר, העבירה עד 50% של ייצור האורניום המוערך האמריקאי לשליטה של הקרמלין. "אורנים אחד" עצמה הייתה במקור חברה קנדית, אשר נרכשה על-ידי "רוסאטום", התאגיד הממלכתי הרוסי לאנרגיה אטומית.

הסיפור המדהים הזה, בעל השלכות אדירות לביטחונה של האומה האמריקאית, מוכר כבר מספר שנים מאז שנחשף בספרו רב המכר של פיטר שווייצר, "המזומן של קלינטון: הסיפור שלא סופר של איך ומדוע ממשלות ועסקים זרים עזרו להפוך את ביל והילרי לעשירים". בניגוד לתאוריית הקונספירציה הריקה מתוכן על "הקנוניה של רוסיה" בראשות רוברט מולר נגד הנשיא טראמפ, תיק “אורניום אחד” כרוך בקונספירציה אמיתית.[1]

כשמדובר בהפקת שערוריות, נראה כי משפחת קלינטון בולטת במיוחד: כל מה שנדמה היה כי השתנה מאז הימים שבהם ביל קלינטון היה מושל ארקנסו הוא הממדים של השערוריות. כך, כאשר החלה מערכת הבחירות לנשיאות ב-2016, השתדלה הילרי קלינטון להסתיר את כל שאלות על הרקורד שלה כסנאטורית וכמזכירת המדינה. החל מהטרגדיה של בנגאזי ועד לסאגה המשפטית על שרת הדואר האלקטרוני הפרטי שלה, המשיכה קלינטון לפעול כאילו המבקרים הם מתחת לכבודה. זו היא אסטרטגיה מזלזלת שלרוע המזל עבדה עבורה.

ספרו של פיטר שווייצר מצליח לחדור את הצנזורות, לאחר שזעקות זעם מצד הפוליטיקאים המושחתים אינן זרות לו; כמה מספריו הקודמים (כולל "סחיטה, אדריכלות ההרס" ו"לזרוק אותם כולם החוצה") הביאו לו מספר אויבים חזקים הן מבין הדמוקרטים והן מבין הרפובליקנים כאחד. עם זאת, ספר זה מאפיל על כל מה שווייצר תיאר בעבר, והמחבר הבין בבירור כי אנשי קלינטון ישתדלו לבטל את עבודתו וגילוייו. כפי שהוא כותב בספר:

"בהתחשב שעבודתי הקודמת עסקה באינטרסים עצמיים ושחיתות של שתי המפלגות, מדוע אני מתמקדת עתה בזוג אחד? האם פשוט יש לי משהו נגד ביל והילרי? האם איכשהו אני מנסה לשבש את סיכוייה להיבחר לנשיאה בשנת 2016? "התשובה היא פשוטה למדי: ההתנהלות הגלובלית של הזוג הפוליטי הזה ראויה לתשומת לב אזרחית דו-מפלגתית כמו שחשוב לדעת על מידע פנימי או סחיטות של תורמי קמפיין בחירות. אף אחד לא התקרב אפילו בשנים האחרונות להעשרה עצמית בקנה מידה של הקלינטונים בזמן שלפחות אחד מהם המשיך לשרת במשרדים ציבוריים... "אם לשים על זה אפילו יותר דגש: אני מתמקד במיוחד בעסקאות פיננסיות בהן מעורבים עסקים, משקיעים, וממשלות זרות. גורמים זרים אינם יכולים לתרום ישירות לקמפיינים פוליטיים. אבל הם יכולים לשלם כסף לנאומים. והם יכולים לתרום ל'קרן קלינטון'." גובה התשלום על הנאומים של ביל יכל להגיע ל-500 אלף דולר לנאום אחד.

בניתוח של שווייצר, "קרן קלינטון", שהנשיא לשעבר והגברת הראשונה הקימו לאחר שביל קלינטון עזב את המשרד, נמצאת במרכזם של צדקה, פוליטיקה והשגבה אישית. כפי ששווייצר כותב:

"קרן קלינטון היא לא הצדקה המסורתית. לארגון צדקה מסורתי אין נשיא לשעבר, מזכירת מדינה לשעבר, ובתם מנהלת את ההצגה. אבל על כל היתרונות בהרכב כוכבים שכזה, הבעיה האמיתית היא השאלה היכן המנגנון הפוליטי של הקלינטונים ומפעלי המימון מסתיימים, והיכן קרן הצדקה שלהם מתחילה."

11 הפרקים של "המזומן של קלינטון" מציעים סיכום של נתונים שפעם אחר פעם נראים מקוממים. התיעוד הנרחב של שווייצר על מעורבותם של הקלינטונים בדיסטביליזציה של מאזן הכוחות הגרעיני בעולם נמצא במרכז הספר. כך למשל, מתעד שווייצר את התזרים המפוקפק של מזומנים לקרן קלינטון מקבוצת כרייה קנדית אשר ביקשה להשקיע בנכסים של אורניום בקזחסטן. במקביל, לפי שווייצר, הקלינטונים קידמו עסקאות שנתנו לפוטין ואינטרסים רוסיים שליטה על חלק ניכר של ייצור האורניום האמריקאי:

“התוצאה: 'אורניום אחד' ומחצית מהייצור האמריקאי הצפוי של האורניום הועברו לחברה פרטית שבפועל נשלטת על ידי הסומכות המדינית הגרעינית הרוסית. למרבה הפלא, כאשר 'אורניום אחד' ביקשו אישור מועדת השקעות זרות בארה"ב, יו"ר מועצת המנהלים היה איאן טלפר, כאמור תורם חשוב של קרן קלינטון."

מקזחסטן, להודו, להאיטי, לקונגו ולפינות רבות אחרות של העולם, מתגלה דפוס שבו אינטרסנטים עשירים ורבי השפעה מוצאים לפתע תמיכה בעיסוקים המפוקפקים שלהם דרך צירוף מקרים מוזר של התקשרויות נאומים רווחיות עם הנשיא לשעבר, זאת בזמן שאשתו פיקחה על מדיניות החוץ האמריקנית. הקונסטלציה המוזרה של צירופי מקרים המגיעה מקבוצת "צדקה, פוליטיקה ופיננסים", המכונה על ידי שווייצר כ-"טשטוש קלינטון".

לעומת ספריו הקודמים של שווייצר, בהם מוצג נרטיב זורם של הסברים, רבע מה"המזומנים של קלינטון" עוסק בניתוח מסמכים והערות. הסיבה לכך היא הצורך הפדנטי להוכיח את אמינות המסקנות חרף הטענות ה"קונספרטיביות" לכאורה, שכן העבר, ובמיוחד מערכת הבחירות של 2016, מוכחים שברגע שהקלינטונים מסמנים מטרה, הפחדה, השפלה ורצח אופי עלולים להפוך לסדר יום.

ואכן, שווייצר בהחלט הפך למוקד של ביקורת כזו. אפילו ביל קלינטון עצמו התערב, והכריז על שווייצר: "נראה שאפילו הבחור שכתב את הספר נאלץ להודות ש'לא היה לנו שמץ של ראיות לכך, פשוט חשבנו לזרוק את זה לאוויר ולראות אם זה טס'. וזה לא טס." 60 עמודי ההערות השוליים בסוף "המזומנים של קלינטון" מעוררים תמיהה מה הנשיא לשעבר מגדיר כ"ראיות". אך כאשר לאדם יש קושי להגדיר את צורת "is"[2] ניתן להניח כי גם כל הגדרות המילון פתוחות להגדרה מחודשת.

שווייצר מבהיר בספר שמטרתו לקיים את אחריותו העיתונאית לתעד את שרשרת "צירופי המקרים" שהובילה להרבה עושר וכוח עבור הקלינטונים. הראיות שהוא צבר בהחלט דורשות חקירה רשמית. בכל מקרה, חשף שווייצר כמה מהפינות החשוכות ביותר במשפחה הראשונה לשעבר המפוקפקת של אמריקה.

הידיעות בדבר העסקאות המושחתות הללו הגיעו לתקשורת. "הניו-יורק טיימס" התייחס לכך כבר ב-2015,[3] וכך גם "הני-יורקר"[4]. הטיימס הכיר בעובדה ש"אורנים אחד" היה "תורם" אדיר לקרן קלינטון, ומכאן למעשה לקלינטונים עצמם. ככל שעסקת הרכישה של נכסי "אורניום אחד" בארה"ב על-ידי רוסאטום התקרבה, גדלו גם התשלומים לביל קלינטון. מתוך הכתבה:

"כאשר קיבלו הרוסים בהדרגה את השליטה על 'אורניום אחד' בשלוש עסקאות נפרדות בין השנים 2009 עד 2013, כפי שעולה מהרישומים הקנדיים, זרימת מזומנים עשתה את דרכה לקרן קלינטון. יו"ר אורניום אחד השתמש בקרן המשפחתית שלו בכדי לתרום ארבע תרומות בסכום כולל של 2.35 מיליון דולר. התרומות הללו לא נמסרו לציבור על ידי הקלינטונים, חרף ההסכם של גברת קלינטון עם הבית הלבן של אובמה לזיהוי פומבי של כל התורמים. אנשים אחרים עם קשרים לחברה תרמו גם הם." ... "וזמן קצר לאחר שהרוסים הודיעו על כוונתם לרכוש את השליטה על "אורניום אחד", קיבל מר קלינטון 500,000 דולר לנאום במוסקבה מבנק השקעות רוסי בעל קשרים לקרמלין שקידם את המניה של אורניום אחד." ... "לא ידוע האם התרומות מילאו תפקיד כלשהו באישור עסקת האורניום. אולם המקרה מדגיש את האתגרים האתיים המיוחדים שהציגה קרן קלינטון, בראשותו של נשיא לשעבר שהסתמך מאוד על מזומנים זרים כדי לצבור נכסים של 250 מיליון דולר, אפילו כשאשתו סייעה להנחות את מדיניות החוץ האמריקנית כמזכירת המדינה, שהייתה אחראית על החלטות עם פוטנציאל להועיל לתורמי הקרן."

הבנק שבנדון, "הרנסנס קפיטאל", היה כה מרוצה ממפגש השו"ת היקר הזה עם קליטון, שפוטין עצמו, אשר שימש באותו הזמן בתפקיד ראש הממשלה, התקשר באופן אישי להודות לביל.[5]

ועדיין, מעבר לפרסום הכתבות הבודדות הללו, שמוכיחות שהתקשורת מכירה את העובדות, רשתות החדשות לא עשו דבר בעניין, ובוודאי שלא דרשו מהקלינטונים להסביר את האשמות המוכחות נגדם. עם זאת, חרף העובדה שמאז לא הייתה התייחסות רבה ברשתות התקשורת לפרשת "אורניום אחד", כל התקשורת הממסדית דאגה לקדם בכל הכוח את הפבריקציה הפתטית והנואשת במהלך מסע הבחירות של 2016 בדבר הקשרים לכאורה של הנשיא טראמפ עם פוטין, והתערבותו של המוזכר השני במערכת הבחירות האמריקאית. הרי עוד הרבה לפני שהטענות בוטלו לחלוטין לאחר שהתגלו כפיקציה, כל מי שעקב אחר חדשות אמתיות כגון "פרויקט וריטס", ראה כיצד עיתונאים אמתיים הציגו דרך מצלמה נסתרת את המפיק של סי.אן.אן., "הפראבדה של ארה"ב", מודה שהעניין הומצא על-מנת להשפיע על מערכת הבחירות.[6] אין זה אמור להפתיע שכן מדובר באותה התקשורת שמציגה חדשות מזויפות אפילו בתחום מזג האוויר.[7]

זאת בהתחשב בעובדה שעסקת "אורניום אחד", חשובה ומושחתת ככל שתהיה, היא רק קצה הקרחון. מזכירת המדינה הילרי קלינטון הייתה אחת ממקדמות האינטרסים הגדולות ביותר של פוטין, ואפשרה העברות גדולות של טכנולוגיות מתקדמות למשטר הרוסי, אותו היא מציגה כיום כאיום כביכול. כבר במאי 2009 קליטון ושר החוץ של פוטין, לברוב, לחצו בטקסיות על "כפתור הטעינה מחדש האדום" הסימבולי והידוע לשמצה,[8] לפני שמהרו לצילומים משותפים וקידום אג'נדה "התכנסות" ארה"ב-רוסית. קלינטון ולברוב שימשו אז כמתאמים משותפים של הנציבות הבילטרלית האמריקאית-רוסית שהוקמה ביולי אותה השנה על ידי הנשיא ברק אובמה ונשיא רוסיה דמיטרי מדבדב. הדוחות השנתיים של הנציבות הבילטרלית משופעים בתמונות משותפות של קלינטון-לברוב, אובמה-מדבדב, ביידן-פוטין וכו', וכן בפרטים על העסקאות הרבות שנעשו על מנת להעניק טכנולוגיה, ידע, הון ומשאבים אחרים למוסקבה.

בין שלל הפרויקטים החשובים מסוג זה שקודמו על ידי צוות קלינטון-לברוב הוא מכון סקולקובו למדע וטכנולוגיה. דוגמה נוספת היא האוליגרך היהודי מיכאיל פרוכורוב, שבמהלך שלטונו של קלינטון במדינה, הותר לו לא רק לרכוש את קבוצת הספורט ניו ג'רזי נטס (כיום ברוקלין נטס) ואת מרכז ברקליס בעיר ניו יורק, אלא גם למלא תפקיד מרכזי באמצעות שליטתו בחברות ההשקעות הרוסיות מקבוצת ONEXIM וקבוצת רנסנס, ששניהם מילאו תפקידים מרכזיים בשערוריית האורניום.[9]

הודעות דוא"ל חדשות של קלינטון ותזכירי מחלקת המדינה שפורסמו על ידי ויקיליקס מציגים עוד יותר את עומק השחיתות.[10] בין המסמכים הרבים שהתגלו היו התכתבויות של מחלקת המדינה מאוקטובר 2009,[11] המתריעות על כוונות רוסאטום, ה"עושה שרירים" בכל הנוגע לשוק האורניום העולמי. גורמים של משרד החוץ באירופה שלחו מסמכי הזהרה לקלינטון, כי מסמך אסטרטגיה רוסי מראה כי הקרמלין מתכנן להשיג "אספקה ארוכת טווח של דלק גרעיני", כך שיוכלו, בין היתר, "לסגור" את התאגיד החשמל האמריקאי וסטינגהאוס מחוץ לשוק הגרעין ובכך להרחיב את השפעתה של רוסיה על אירופה". ההתכתבות הזהירה את קלינטון גם כי התוכנית המפורטת במסמך הרוסי "עולה בקנה אחד עם מאמצי רוסיה לשלוט בשוק אספקת הגז לאירופה." קלינטון קיבלה אזהרות גם מחברי הסנאט האמריקני ובית הנבחרים. הסנאטור ג'ון בראסרו מויומינג נבהל במיוחד מכיוון שהעסקה המוצעת הייתה כרוכה במכרה אורניום גדול במדינתו. הוא כתב לנשיא אובמה וציין כי העסקה "תעניק לממשלת רוסיה שליטה על חלק ניכר מכושר ייצור האורניום של אמריקה" באמצעות רוסאטום וחברת הבת שלה, ARMZ. "מדאיג לא פחות", אמר ברסארו, "מכירה זו מעניקה ל- ARMZ חלק משמעותי ממכרות האורניום בקזחסטן." מלבד הדאגה הברורה מאספקת חומרי גלם לרוסיה לשימוש פוטנציאלי כנשק גרעיני, נשמעו קולות דאגה מפני אובדן דלק חיוני לצורכי האנרגיה של אמריקה עצמה. ארצות הברית תלויה בכוח גרעיני לכ-20% מהאנרגיה הלאומית שלה. מומחה האנרגיה מרין קטוסה, מחבר "המלחמה הקרה יותר: כיצד סחר האנרגיה העולמי החליק מאחיזתה של אמריקה", מציין כי ארה"ב מייצרת רק כחמישית מהאורניום שהיא זקוקים לו ולמרבית מפעלי הגרעין יש רק בין 18 ל-36 חודשים של עתודות דלק. על פי קטוסה, תחת אסטרטגיית הקרמלין החדשה, לא רק שרוסיה תוכל לסגור את ברז האנרגיה למדינות אחרות, אלא שמדינות ה-BRIC (ברזיל, רוסיה, הודו וסין) יחליפו את ה- G7 בעושר והשפעה.[12]

חרף כל זאת, הילרי קלינטון ואובמה התעלמו מכלל ההזהרות הללו, והתוצאה כיום היא שרוסיה שולטת בחמישית, לכל הפחות, מתוצר האורניום של ארה"ב. נראה שממשל אובמה, דרך נציבות הרגולציה הגרעינית, שיקר לסנאטור ברסארו בכך שלא תהיה נגיעה במשאבים של ויומינג היות והדבר דורש אישורים מיוחדים ופרוצדורה ארוכה, וכי "אורניום אחד" תישאר חברה ציבורית; אך כיום, הנציבות עצמה מאשרת את ייצוא האורניום, תחת סמכות מלאה של ARMZ.

המכונה המשומנת של הקלינטונים יכולה לטעון כמובן שהייתה זו רשלנות ברמה המודיעינית ולא שחיתות מכוונת. אולם שוייצר הוא בהחלט לא היחיד שביצע תחקירים עמוקים של הפרשה. גם ד"ר ג'רום קורסי פרסם ספר תחת הכותרת "שותפים לפשע: תוכנית הקלינטונים להפיק רווחים מהבית הלבן לצורכי רווח אישי".[13] הספר מציג בצורה מפורטת את השחיתות הרחבה של המשפחה הזאת ובמיוחד של "קרן קלינטון" וכל אלו שנפגעו ממנה, הרבה מעבר לפרשת "אורניום אחד", וכן הרבה יותר ממנה שניתן להציג במסגרת זו כאן. נציין בקצרה שהספר מוכיח כי המציאות הרבה יותר חמורה ממה שחשבו עד כה. משפחת קלינטון וה"קרן" השערורייתית שלהם הם למעשה מיזם פשע ענק שבאמצעותו הקלינטונים והמשרתים שלהם מעשירים את עצמם, מוכרים הטבות פוליטיות ומוכרים את אמריקה - וכל זאת תוך שהם מנצלים את משלמי המסים בארצות הברית ובעולם. הספר מחולק בצורה מסודרת לעשרה פרקים, שרובם מתמקדים בהונאה מסוימת - לפחות אלו שהתרחשו לאחר שטורף המין ביל קלינטון עזב את הבית הלבן. אלה כוללים את "הונאת קנדה", "הונאת HIV / איידס", "הונאת מחלקת המדינה", "הונאת האיטי", "הונאת הודו" וההונאה האחרונה - "הונאת הילרי לנשיאות 2016".

גם מודיע של האף.בי.איי. שקשור לשערוריית "אורניום אחד", אמר כי בכירי הגרעין הרוסים שלחו כסף לארצות הברית בתקווה שזה ישפיע על ממשל אובמה ועל מזכירת המדינה דאז הילרי קלינטון; המודיע, בשם דגלאס קמפבל, אמר לקונגרס האמריקאי כי גורמים גרעיניים רוסים אמרו לו כי מוסקבה שכרה את חברת הלובינג האמריקאית APCO ברחבי העולם עם דמי שתדלנות שנתיים בסך 3 מיליון דולר בתקווה להשפיע על קלינטון "לאפס" את יחסי ארה"ב ורוסיה תוך תמיכה במאמצי "הצדקה" של הנשיא לשעבר ביל קלינטון.[14] תרומות ל"קרן הצדקה" הזאת היו כאמור בפועל תזרימי מזומנים ישירים אל הקלינטונים. כך, ניתן להניח שהילרי לא הייתה תמימה בעת עיסוקיה עם הרוסים, ומחלקת המדינה שלה אפשרה את ההשתלטות של פוטין על "אורניום אחד" בזמן ש"קרן קלינטון" קיבלה עשרות מיליוני דולרים מהמנהל שלה פרנק גויסטרה.

[1] Peter Schweizer, Clinton Cash: The Untold Story of How and Why Foreign Governments and Businesses Helped Make Bill and Hillary Rich, Harper Paperbacks, 2016.

[2] https://www.youtube.com/watch?v=j4XT-l-_3y0

[3] https://www.nytimes.com/2015/04/24/us/cash-flowed-to-clinton-foundation-as-russians-pressed-for-control-of-uranium-company.html

[4] https://www.newyorker.com/news/amy-davidson/five-questions-about-the-clintons-and-a-uranium-company

[5] https://www.wsj.com/articles/speaking-fees-meet-politics-for-clintons-1451504098

[6] https://www.youtube.com/watch?v=jdP8TiKY8dE&fbclid=IwAR01q9-92kfjEcuwVFSeOlwcEsQe18oRMleCdcyaDVitRblsXwEBEM2CZD4

[7] https://www.youtube.com/watch?v=kjFU-hz0KrU

[8] https://www.rt.com/usa/clinton-and-lavrov-hit-the-peregruzka-button/

[9] https://nypost.com/2009/11/02/owners-russian-to-sell/#ixzz0W2gdVDcx

[10] https://wikileaks.org/clinton-emails/

[11] https://thehill.com/policy/national-security/358339-uranium-one-deal-led-to-some-exports-to-europe-memos-show

[12] Marin Katusa, The Colder War: How the Global Energy Trade Slipped from America's Grasp, Wiley, 2014.

[13] Jerome R. Corsi, Partners in Crime: The Clintons' Scheme to Monetize the White House for Personal Profit, WND Books, 2016.

[14] https://thehill.com/homenews/administration/372861-uranium-one-informant-makes-clinton-allegations-in-testimony

עוד על השחיתות של קרן קלינטון:

https://www.youtube.com/watch?v=2F2n-MT43zY