אלפרד קינסי - "אבי המהפכה המינית", או אחד מסוטי המין הגדולים בהיסטוריה.

אלפרד קינסי – "אבי המהפכה המינית", או אחד מסוטי המין הגדולים בהיסטוריה.

"המעשה המיני הלא טבעי היחיד הוא זה שאינך יכול לבצע." – אלפרד קינסי.

בפעם הקודמת, כאשר שוחחנו על מגנוס הירשפלד ומקור הפופולריזציה של המונח "גזענות", הזכרנו את "החוקר החברתי" האמריקאי אלפרד קינסי. קינסי (1894-1956) הוא דוגמה נוספת לדמות היסטורית שמוצגת בתרבות הפופולרית בצורה שונה למדי מהמציאות ההיסטורית, שכן הוא היה אחראי במידה רבה לכאוס המיני שקיים בתרבות המערבית כיום. על כן, חשוב להבין את חשיבותו ההיסטורית והשפעתו על החברה.

בסרט "קינסי", השחקן ליאם ניסן משחק את התפקיד של הסוטה הגדול הזה, שהיה לא רק פדופיל וסוטה מין מהרמה הבזויה ביותר, אלא גם שקרן מוחלט ומדען מזויף. באופן טבעי, גם הסרט וגם בסיס מעריצים בקרב אנשי הוליווד’ נוטים להשמיט את עניין הפדופיליה. הם גם מתעלמים מהליקויים הבוטים במחקריו "פורצי הדרך" על התנהגות מינית ושחרור מיני ב-1948 וב-1953. המציאות היא כי קינסי פרסם מדע מזויף, קרוב לוודאי כדי להצדיק את סטיותיו הרבות, ולפתוח ב"מהפכה המינית" כביכול.

אכן, המתירנות המינית המודרנית חייבת רבות למדע המזויף של קינסי. מאחד המחקרים הללו מגיעה התובנה המודרנית כי אחוז ההומוסקסואלים בחברה הוא כ-10%, בזמן שהמחקרים האמינים ביותר מציגים שבפועל מדובר ב-2%-4%. אין דבר שלילי באנשים שנולדים ביולוגית הומוסקסואלים וחיים בהתאם לדחפים המיניים שלהם, אך למחקרים של קינסי היו מטרות רחבות יותר עם השלכות מרחיקות לכת על החברה, הרבה מעבר להומוסקסואליזם, ועל כן יש לתת לכך את הדעת, במיוחד לאור העובדה שחלק גדול מהאוכלוסייה בארה"ב מאמין שהמספר כבר מגיע לכ-25%.[1]

אחת הטענות המגוחכות הנוספות שלו היו כי מהרגע בו התינוק נולד, בין אם זכר או נקבע, הוא כבר בעל יכולות מיניות ומסוגל ליהנות מפעילות מינית ולהוות אורגזמות מרובות. "מחקר" כזה מעלה כמובן את השאלה הנדרשת "כיצד הגיע קינסי למסקנות מסוג זה? באיזה אופן ביצע את 'המחקר'?" ובכן את התשובות ניתן למצוא אולי אצל החוקרת והמבקרת המובילה של קינסי, ד"ר ג'ודית רייסמן. רייסמן חקרה ובדקה לעומק את התיקים והמחקרים של קינסי, וחשפה כי הוא שידל ועודד פדופילים, בבית ובחו"ל, לפגוע מינית בבין 317 ל 2,035 תינוקות וילדים, בשביל הנתונים שלו לכאורה בדבר "מיניות הילד" הרגילה. רבים מהפשעים נגד ילדים (מעשי סדום אוראליים ואנאליים, חדירה מינית והתעללות ידנית) שבוצעו למען "מחקרו" של קינסי מוצגים בגרפים ובנתונים שלו עצמו, כך מציינת רייסמן. מחקריה של רייסמן על קינסי זמינים כיום ברשת לקריאה רחבה יותר.[2][3]

קינסי גרם במידה רבה להתקדמות מגיפת האיידס, הפלות במספרים אדירים, פורנוגרפיה, אחוז גבוה של גירושין והפקרות מינית. הוא היה כה מופרע כבן אדם, עד שמל את עצמו באמבטיה ללא משככי כאבים כדי להתענג ולחקור את הכאב / הפנטזיה המינית. ועדיין, חרף הנתונים המדעיים המזויפים שלו, קינסי נערץ בחוגים רבים כסוג של אוטוריטה לכל הדברים המיניים. כפי שצוין לעיל, הצד המזוכיסטי שלו הוסתר בסרט, כמו גם ההתכתבות התכופה שלו על פני עשרים שנה עם פדופיל נאצי, פרדריך (פריץ) פון בלוסק (Balluseck), שהורשע אחר כך בהתעללות מינית בכ-200 ילדים. על בסיס קבוע שלח פון בלוסק תיאורים מפורטים של "הניסוים" המיניים השונים שלו לקינסי, שבמקום לדווח עליו למשטרה הגרמנית עודד אותו להמשיך את "מחקריו". אכן, בהיותו מודאג כי "המחקר" של פון בלוסק עשוי למשוך תשומת לב מצד השלטונות, כתב קינסי לפון בלוסק ב-1956 והמליץ לו "להיזהר".

זמן קצר לאחר מכן נעצר פון בלוסק והועמד לדין. ב-15 במאי 1957 כתב העיתון הנטיונאל- צייטונג: "לבית-המשפט יש כיום ארבעה יומנים, בהם בציניות ובתשוקה, רשם בפירוט המפרט ביותר את פשעיו נגד 100 ילדים. שלח את פרטי חוויותיו באופן קבוע לחוקר המין האמריקני קינסי, אשר היה מאוד מעוניין בכך והמשיך בהתכתבות קבועה ותוססת עם פון בלוסק". אבל האובדן של פון בלוסק ב-1956 כמקור עיקרי הייתה נסיגה קטנה בלבד לעיסוק הפתולוגי של קינסי, שהמשיך בניסויים מיניים מעוותים גם זמן קצר לפני מותו. לדברי ג'ון בנקרופט (Bancroft), מנהל מכון קינסי ב-1995, רוב הנתונים על מיניות הילד של קינסי ניתן לייחס לאינדיווידואל אחד, בשם רקס קינג. האיש הזה, שנחשף מאוחר יותר כמי שאנס יותר מ-800 ילדים עוד בגיל 63, סיפק זרם בלתי פוסק של "מחקרים" שעליהם התבסס קינסי "במחקריו", ומהם הפיק למעשה את "טבלה 34" הידועה לשמצה שלו, על נתוני האורגזמה בילדים קטנים.[4]

במכתב מנובמבר 1944 כתב קינסי לקינג: "אני שמח על כל מה שאתה שולח, שכן אני בטוח כי אוכל להשתמש ברבים מהחומרים שלך לפרסום מדעי." נראה כי קינסי היה "מדען" ששמח על פעילותו של פדופיל מסוכן שנהג "לאונן תינוקות, לחדור לילדים, ולבצע מגוון של מעשים מיניים אחרים על נערים ונערות לפני גיל ההתבגרות".

רייסמן כותבת כי "טבלה 34" באמת הייתה גרוטסקית. היא דיווחה על נתונים בדבר ניסוים מסביב לשעון על תינוקות וצעירים. צוותו של קינסי נראה נינוח לחלוטין כאשר תיאר את הנתונים יוצאי הדופן: 'אפילו הזכרים הצעירים ביותר, כבני חודשיים, מסוגלים לתגובות חוזרות ונשנות כאלה. מקרים אופייניים מוצגים בטבלה 34. המקסימום שנצפה היה 26 אורגזמות ב-24 שעות (אצל ילדים בני 4 ו-13)'". ילדים בגיל 5 חודשים נמדדו עם שעונים על-ידי "עוזריו" של קינסי.

למעשה, הוא אפילו הרחיק לכת והקליט ילדים צורחים מכאב, מתעלפים ומתעוותים כתוצאה מהתעללות הנוראיות שהוא העביר אותם, כראיה ל"אורגזמה" - במיוחד ילדים שעדיין לא יכלו לדבר. הוא גם פיתה את תלמידיו הזכרים והכריח את אשתו, את עובדיו ואת נשות עובדיו להופיע איתו ועבורו בסרטים פורנוגרפיים בלתי חוקיים שנעשו בעליית הגג של ביתו. בנוסף לקיום יחסים הומוסקסואליים, עינג עצמו בעזרת צינור השופכה וחבלים, ועודד יחסים פתוחים בקרב עוזריו.[5]

אין ספק כי היה קינסי סוטה מין מהדרג הנחות ביותר. אך הוא הסווה זאת וקרא לזה "מדע". באופן מחריד, המנהלים ההוליוודיים ביקשו לכבד את היצור המופרע הזה ולא לחשוף אותו כפרויד מזויף, שכן הוא הגורו המיני של רבים מדי כיום. בסרט "לידה" מ-2004, השחקנית זוכת האוסקר ניקול קידמן מתנשקת עם ילד בן 10 היות ומאמינה כי נשמת בעלה המנוח נמצאת בו, כאשר בסצנה אחרת נכנס הילד ערום יחד איתה לאמבטיה. כמובן שרוב חברות ההפקה ההוליוודיות לא ימצאו סצנות כאלו לבעייתיות. קינסי אף הופיע על השער של מגזין טיים ב-1953.

היכן אם כך חשיבותו הגדולה? קינסי מוכר בכינויו "אבי המהפכה המינית". הוא לא היה "האב" היחידי כמובן, אבל הוא הכין את הקרקע למהפך החברתי והתרבותי המסיבי של שנות ה-60, ה-70 וה-80 עם ספריו "ההתנהגות המינית של הזכר האנושי" מ-1948 ו-"ההתנהגות המינית של הנקבה האנושית" מ-1953. לפי "המחקרים" הללו, בין 30%-45% מהגברים מנהלים רומן, 70% ביקרו אצל יצאניות, ובין 10% ל-37% מהגברים קיימו יחסים הומוסקסואליים. 10% קיימו יחסי מין עם בעלי חיים, כאשר המספר יכול להגיע גם ל-50% בהתאם לקרבה לחווה. למעשה, מחקרו של קינסי הציג אנשים כלא מוסריים אשר מונהגים מינית, והוא זוכה לקרדיט על שינוי יסודי באופן שבו התרבות שלנו מתייחסת למין.

מחנכי מין, פדופילים ותומכיהם נוהגים לצטט "נתונים" אלה של הילדים וטבלה 34 כדי "להוכיח" את הצורך המיני של ילדים בהומוסקסואליות, הטרוסקסואליות ובסקסואליות באמצעות חינוך ל"מין בטוח". נתונים אלה משמשים באופן קבוע גם "להוכיח" לכאורה שילדים הם מיניים מלידה. ההצלחה של קינסי בחתרנותו נגד המוסריות המינית המסורתית, החינוך והחוק המיני המערבי היא בהחלט מרשימה ואין לזלזל בה.

[1] https://news.gallup.com/poll/259571/americans-greatly-overestimate-gay-population.aspx

[2] Judith Reisman, Kinsey: Crimes and Consequences. The Red Queen and the Grand Scheme, Inst for Media Education, 1998. http://www.drjudithreisman.com/archives/Kinsey_Crimes_and_Consequences.pdf

[3] Judith Reisman et. al., Kinsey, Sex and Fraud: The Indoctrination of a People, Huntington House, 1990. http://www.drjudithreisman.com/archives/Kinsey_Sex_and_Fraud.pdf

[4] http://www.drjudithreisman.com/archives/2010/10/table_34.html

[5] James H. Jones, Alfred C. Kinsey: A Public/Private Life, Norton, W.W., 1997.