על הגזענות, חלק ו': גם פרנסיס קריק החזיק בדעות של ווטסון.
על
הגזענות, חלק ו':
גם פרנסיס קריק החזיק בדעות של ווטסון.
בפעם הקודמת שוחחנו על דמותו הטרגית של גדול המדענים של זמנינו,
האמריקאי זוכה פרס הנובל ג'יימס ווטסון, אשר טענותיו המדעיות אך השנויות במחלוקת
הפכו אותו, בעידן התקינות הפוליטית, למנודה הן בציבור הרחב והן במרחב האקדמי.
תרומתו למדע הגנטיקה, אשר בפועל הצילה רפואית מיליוני אנשים, נמצאת כיום תחת הצל
הכבד של הטענות השנויות בחלוקת שלו בעניין הגזעים, התפתחותם והאינטלקט שלהם. פחות
ידועה העבודה, עם זאת, כי גם פרנסיס קריק הבריטי, שותפו המרכזי של ווטסון לממצא
המדעי הגדול ביותר של המאה ה-20 - גילוי מבנה ה-DNA - אשר זכה יחד עימו בפרס הנובל לפיזיולוגיה
או לרפואה, החזיק גם כן בדעות שהיו נחשבות כיום לבלתי עוברות את התקינות הפוליטית.
על כן, לא מן הנמנע שבשלב כלשהו בעתיד גם המורשת שלו תעבור קרוב לוודאי מתקפה דומה.
המסמכים וההתכתבויות של פרנסיס הארי קומפטון קריק (1916-2004),
המתארים בין היתר את המחקרים שלו עם ווטסון לגילוי הסליל הכפול, זמינים היום ברשת
האינטרנט.[1] העיתונאי האמריקאי סטיב סיילר, אשר בחן אותם לעומק, מגלה כי חלקם
מציינים פרספקטיבה רגישה מאוד בנושא הגזע.[2] הוא מראה כי קריק הגן על זכותם של
מדענים הנחשבים ל"גזענים" כמו ד"ר ויליאם שוקלי, לא רק לקדם מדע
החוקר את הקשר שבין הגזע והאינטליגנציה, אלא אף להציע מדיניות המבוססת על מסקנות
אלו. ללא ספק, זכאי קריק, אף לאחר מותו, לאותו היחס מחסידי התקינות הפוליטית לו
זכה גם ווטסון.
ב-1970, בתגובה להצעת מחקר של שוקלי, הגישו שבעה חברי האקדמיה
הלאומית למדעים של ארה"ב מכתב לנשיא האקדמיה בבקשה שלא לחקור את הבסיס הגנטי
להבדלי האינטלקט בין הגזעים: "זה למעשה אכזרי להעריך אנשים על בסיס הקבוצה
שאליה הם משתייכים". בתגובה למכתב זה, כתב קריק ב-1971 לד"ר ג'ון אדסל,
אחד ממחברי המכתב, וביטא את השקפותיו שההבדלים בין הגזעים הינה המציאות:
"בקצרה אני חושב שסביר להניח שיותר ממחצית ההבדל בין ה- I.Q. הממוצע של לבנים ושחורים אמריקאים נובע מסיבות גנטיות,
ולא ישתנה על ידי שום שינוי סביבתי צפוי. יתר על כן, אני חושב שההשלכות החברתיות
של זה עשויות להיות חמורות למדי, אלא אם כן ננקטים צעדים להכרה במצב."[3]
קריק הביא תמיכה גם במדען גזע ואינטליגנציה ארתור ג'נסן
וטענותיו בנושא ההבדלים בין בני האדם. הוא קרא תיגר על מבקריו של ג'נסן, אשר ביקשו
להסביר אילו טעויות הוא ביצע וכן לתאר את המחקרים שלדעתם יש לבצע בכדי לקבוע
"באיזו מידה האינטליגנציה עוברת בירושה". קריק כתב נגד מתנגדיו של ג'נסן
על כך שהצהירו "הצהרות דעה לא נתמכות", במקום להתייחס לטיעונים מדעיים.
קריק אף איים להתפטר כחבר זר מהאקדמיה הלאומית למדעים, אם "האקדמיה תנקוט
בצעדים פעילים לדיכוי מחקר מדעי מכובד מסיבות פוליטיות."
תגובתו של אדסל הייתה חיננית. הוא כתב שהוא רואה את "בחינת
תפקידם של גורמים גנטיים וסביבתיים בהתפתחות האינטליגנציה כתחום מחקר תקף
וחשוב", גם אם "קשה ומורכב". הוא מתח ביקורת על שוקלי על דרישת
"תוכנית בזק" במקום מחקר רציני ומתמשך וציין כי שוקלי הופך את עצמו
למטרד: "מקדם את דרישותיו שוב ושוב בישיבות עסקיות באקדמיה, בזמן שהיה צורך
לעסוק בנושאים דחופים אחרים." אדסל אמר עוד כי ההצהרה נגד שוקלי לא כוללת את
ג'נסן, וכי הוא מבחין בין השניים. הוא אפילו ציין שהוא עצמו כונה "גזען"
על ידי עמיתים וסטודנטים כאשר תיאר מאמר של ג'נסן כ"מחקר מחושב, זהיר
ומלומד", אם כי לא בהכרח הסכים עם כל מסקנותיו של ג'נסן.[4]
קריק הגיב שוב לאדסל והלך רחוק עוד יותר בהגנה על הריאליזם
הגזעי. בתגובה להשערה של אדסל לפיה גורמים תרבותיים יכולים להסביר את הבדלי הגזע
במבחני ה-I.Q., שאל
קריק, "איך אתה מסביר את ה-I.Q. הירוד
יחסית בביצועים של ילדי השחורים האמריקנים מהמעמד הבינוני?" הוא הגן על
התועלת השימושית של .I.Q. בזמן
שהודה בדבר "המגבלות הברורות שלה". הוא גם קונן על היעדר "גישות
קונסטרוקטיביות" לבחינת הבסיס הגנטי של האינטליגנציה וביקש מימון לניסויים
שיוכיחו זאת, אם כי ידע שאין סיכוי שהמימון יועבר בגלל לחצים פוליטיים.[5]
בתגובה, אדסל שוב שב והסביר את המורכבות של שאלת האינטליגנציה
והציע "לעצור את צמיחת האוכלוסייה האנושית כמטרה בעדיפות הגבוהה ביותר"
וכי זה "ראוי לדעתי לעדיפות הרבה יותר גבוהה מאשר הנושאים שהעלו ג'נסן ושוקלי."
"אני לא מתנגד באופן עקרוני לאאוגניקה", כתב אדסל בנוסף, והצטרף לקריק
לתקווה שאפשר יהיה לשקם אותה.[6] קריק ציין כי "הנאצים נתנו לאאוגניקה שם רע
ואני חושב שהגיע הזמן שנעשה משהו כדי להפוך אותה למכובדת שנית".[7]
ההצעה של אדסל לתכנית עתידית של "אאוגניקה חיובית"
והגבלת צמיחת האוכלוסייה העולמית (בפועל, הגבלת הצמיחה האפריקאית) נכנסות כיום
להגדרה של גזענות. למזלה הטוב של התדמית שלו, אדלס נפטר בשנת 2002 בגיל 99, לפני
שהצעותיו הפכו לידועות ברבים.[8]
קריק ביקר גם את האפליה המתקנת, אותה כינה "גזענות
שלילית", בהתכתבותו עם מבקר נוסף של שוקלי, ד"ר ארנסט מאייר:
"כלומר, קבלתן של אוניברסיטאות (כמו הרווארד) של סטודנטים בסטנדרטים נמוכים
משמעותית רק בגלל שהם שחורים. מדיניות זו בהחלט תוביל לצרות. או שרבים מהם ינשרו,
או שיידרשו להם תארים שבהם אנשים לבנים ייכשלו".[9]
במכתבים אחרים של קריק, מזהה סטיב סיילר תמיכה ברורה בהבדלי
אינטליגנציה בין הגזעים: במכתב לצ'ארלס פרסי סנואו ב-1969 הוא כתב: "אמרתי
שהראיות הביולוגיות הן שכל בני-האדם לא נוצרו שווים, ולא רק שיהיה זה קשה לנסות
לעשות זאת, אלא גם ביולוגית לא רצוי. כהערה אמרתי שהראיות לשוויון בין גזעים שונים
לא באמת היו קיימות. לאמתו של דבר, מעט הראיות שהיו שהצביעו על הבדלי גזע".[10]
בדומה לווטסון, נראה כי קריק נשאר נאמן לממצאים המדעים שלו, חרף
היותם לא פופולאריים. הוא קרא למכותביו לגלות אומץ מול ביקורות, לבחון רעיונות ללא
פחד ולרדוף אחר הראיות המדעיות לאן שלא יובילו. אמונתו בריאליזם הגזעי התבטאה
בתפיסה המדעית כי הבדלי גזע הם מציאות ביולוגית והם קיימים לא משנה מי מדכא אותם,
מתעלם מהם או מתלונן עליהם.
[1] https://profiles.nlm.nih.gov/SC/
[2] Steve Sailer, IQ-Race Crimethink Alert! Francis Crick,
James Watson's DNA Partner, Also Guilty, 2008. https://isteve.blogspot.com/2008/01/francis-crick-james-watsons-partner-was.html
[3] https://profiles.nlm.nih.gov/ps/access/SCBBNM.pdf
[4] https://profiles.nlm.nih.gov/SC/B/B/N/L/_/scbbnl.pdf
[5] https://profiles.nlm.nih.gov/SC/B/B/N/K/_/scbbnk.pdf
[6] https://profiles.nlm.nih.gov/SC/B/B/N/J/_/scbbnj.pdf
[7] Sailer, , IQ-Race Crimethink Alert!.
[8]
https://www.nytimes.com/2002/08/07/us/john-t-edsall-99-biochemist-who-helped-explain-proteins.html
[9]
https://profiles.nlm.nih.gov/SC/B/B/M/V/_/scbbmv.pdf#xml=http://profiles.nlm.nih.gov:8080/search97cgi/s97_cgi?action=View&VdkVgwKey=http%3A%2F%2Fprofiles%2Enlm%2Enih%2Egov%2FSC%2FB%2FB%2FM%2FV%2F_%2Fscbbmv%2Epdf&doctype=xml&Collection=SC&QueryZip=shockley
[10] https://profiles.nlm.nih.gov/SC/B/B/C/G/_/scbbcg.pdf
