מרטין לותר קינג - בחינה מחודשת לדמותו.
מרטין
לותר קינג - בחינה מחודשת לדמותו.
יותר מחמישים שנים לאחר מותו, הפופולריות של מרטין לותר קינג
נותרה יוצאת דופן. אין אולי אדם בהיסטוריה האמריקאית המקבל יותר שבחים ממנו, אף לא
לינקולן, ומיליונים מעריצים אותו כגיבור וכמעט כקדוש. הממשלה האמריקאית העמידה
ב-2011 מקום פנוי בקניון בוושינגטון למונומנט לאומי עבור קינג, לא רחוק משל
לינקולן. רק לארבעה אנשים נוספים בהיסטוריה האמריקאית יש אנדרטאות לאומיות:
וושינגטון, ג'פרסון, לינקולן, ופרנקלין רוזוולט.
קינג הוא האמריקני היחיד שנהנה מהכבוד הגבוה ביותר של האומה –
יום חג לאומי ביום הולדתו. ישנם בארה"ב ימי זיכרון אחרים כמו יום הנשיא, אך
איש מלבד ישוע לא זוכה לחג דומה. האם, אם כך, באמת ראוי קינג לכבוד שכזה?
ההיסטוריה המצונזרת – זאת שאינה מוכרת לקהל הרחב בארה"ב ובעולם – מציעה תמונה
מורכבת יותר.
חלק א': פְּלַגְיָאט (גניבה ספרותית).
בצעירותו, החל קינג לגנוב ולהעתיק את העבודות המחקריות של אחרים
והוא המשיך במנהג זה לאורך כל הקריירה שלו. את התואר הראשון שלו בלימודי דת הוא
קיבל מהסמינר התאולוגי קרוזר בפנסילבניה ב-1951. רבות מהעבודות שלו הועתקו מילה
במילה ממקורות אחרים ללא מתן קרדיט נדרש והפניות למראי המקום המקוריים. פרויקט
נרחב שהחל באוניברסיטת סטנפורד בשנת 1984 אשר ביקש לפרסם את כל מאמריו של קינג,
הצליח למצוא את כל המקורות של העבודות המוקדמות הללו, והגיע למסקנה כי כתביו
האקדמיים של קינג "פגומים באופן טרגי בגין מקרים רבים של פלגיאט"[1].
העיתונאי תיאודור פפאס, שסקר גם הוא את האוסף, מצא עבודה אחת
המציגה "גניבה מילולית" ב-20 מתוך 24 הפסקאות שלה. הוא כותב:
"קל לזהות את הגניבות הספרותיות של קינג מכיוון שהסגנון שלהן עולה מעל
לרמת הפרוזה חסרת הדמיון הסטודנטיאלית שלו. באופן כללי, אם המשפטים הם רהוטים,
שנונים, בעלי תובנה או מלאי תוכן, או מכילים רמיזות, אנלוגיות, מטפורות או
דימויים, ניתן להניח בוודאות שהקטע גנוב."[2]
קינג אף ביצע פלגיאט כלפי עצמו, ומחזר עבודות ישנות שלו כחדשות.
כמה מהפרופסורים שלו התלוננו על הפניות ספרותיות מרושלות, אך נראה שלא היה להם שום
מושג לגבי הכמויות הנרחבות של חומרים גנובים, אולם "ההרגלים" שלו היו
כבר מבוססים היטב עם כניסתו לתכנית התואר השלישי באוניברסיטת בוסטון. קינג העתיק
מאחרים שליש מעבודת הדוקטורט שלו בעלת 343 העמודים, האורך הנדרש לקבלת התואר, מה
שהוביל חוקרים מסוימים לדרוש שהדוקטורט שלו יבוטל. פפאס מסביר כי הפלגיאט של קינג
היה מנהג קבוע במשך כל חייו:
"הרצאת פרס הנובל של קינג נגנבה בהרחבה מיצירותיו של כהן דת מפלורידה
ג'יימס וואלאס המילטון; החלקים על גנדי ואי אלימות בנאום 'העלייה לרגל' שלו נלקחו
באופן כמעט מילולי מנאומו של האריס וופורד באותו נושא; השיא עליו חוזרים קרובות
לקראת נאום 'יש לי חלום' - החלק 'מכל צלע הר, תנו לחופש לצלצל' - הגיע מפניה משנת
1952 לוועידה הלאומית הרפובליקנית של מטיף שחור בשם ארצ'יבלד קארי; והדרשה משנת
1968 בה ניבא קינג את מות הקדושים שלו התבססה על היצירות של וואלאס המילטון והכהן
המתודיסטי הרולד בוסלי."
אולי לא הייתה לקינג ברירה אלא להשתמש במילים של אחרים בגלל
החסרים האינטלקטואליים שלו. פפאס מצא שבמבחן הקבלה GRE, קינג "השיג את הציון השני הנמוך ביותר ברבעון
באנגלית ובאוצר המילים, בעשרה האחוזים הנמוכים ביותר בניתוח כמותי, ובשליש התחתון
במבחן המתקדם בפילוסופיה."
חלק ב': ניאוף.
קינג חי חיים כפולים. לעתים קרובות הוא בגד באשתו ובילדיו.
במהלך היום הוא היה מדבר עם ההמונים, מצטט את כתובי הקודש ומצביע על רצון האל,
ובלילה היה מקיים יחסי מין עם נשים מהקהל. "הרגלי ההרפתקאות המיניות של קינג
התקיימו היטב מאז שהיה נשוי", אמר מייקל אריק דייסון, חוקר מאוניברסיטת
ג'ורג'טאון, מעריץ של קינג.[3] הוא מציין כי קינג לעתים קרובות "סיפר בדיחות
מיניות", "שיתף נשים עם חברים", והיה "פוחז מינית".
לדברי הביוגרף של קינג, טיילור בראנץ', במהלך מסיבה ארוכה בלילה שבין ה-6 וה-7
בינואר 1964, מכשיר הקלטה של ה-FBI הקליט את
"הקול הייחודי של קינג" בעת פעילות מינית בה צעק "אני מזדיין למען
אלוהים!" ו"אני לא כושי הלילה".[4]
יחסי מין עם נשים רווקות ונשואות נמשכו גם לאחר שקינג התחתן,
ובלילה שלפני מותו היו לקינג שני ניסיונות ניאוף. הראשון היה בבית של אישה, השני
בחדר במלון. המקור לכך הוא חברו הטוב וסגנו, ראלף אברנתי, שציין כי האישה השנייה
הייתה "חברת המחוקקים מקנטקי", שבהמשך התגלתה להיות ג'רג'יה דיוויס
פאוורס.[5]
אברנתי ציין גם כי אישה שלישית חיפשה אחר קינג באותו לילה, אך
מצאה את מיטתו ריקה. היא ידעה את הרגליו וכעסה כשנפגשו אחר כך באותו הבוקר.
בתגובה, כותב אברנתי, קינג "איבד את העשתונות" ו"הפיל אותה מעבר
למיטה. .... היא זינקה כדי להילחם בחזרה, ולרגע הם עסקו במאבק מלא, כאשר הוא ניצח
בבירור." שעות ספורות לאחר מכן, קינג אכל ארוחת צהריים עם אברנתי ושוחח על חשיבותה
של אי אלימות לתנועתם.
לעמיתיו האחרים הצדיק קינג את ההתנהגות המינית שלו באופן הבא:
"אני מחוץ לבית עשרים וחמישה עד עשרים ושבעה ימים בחודש. הזדיינות היא סוג של
הפחתת חרדות."[6] קינג קיים יחסים חד פעמיים רבים, אך גם התקרב לאחת מחברותיו
במערכת היחסים, שהפכה, על פי הביוגרף זוכה פרס הפוליצר דייוויד גארו, "היסוד
הרגשי בחייו של קינג."[7] עם זאת, יחסי מין עם נשים אחרות נותרו "עניין
שבשגרה במהלך מסעותיו של קינג."
באופן פרטי, יכל קינג להיות גס במיוחד. בהקלטה אחת של ה-FBI אמר קינג לאברנתי במה שללא ספק הינה הערה מתגרה,
"בוא לכאן, בן זונה שחור וגדול, ותן לי למצוץ את הזין שלך." מקורות ה-FBI סיפרו לטיילור בראנץ' על קלטת המעקב של קינג, בה הוא צפה
בשידור חוזר בטלוויזיה של הלוויית קנדי; כשראה את הרגע המפורסם בו ג'קלין קנדי
כרעה עם ילדיה לפני ארונו של בעלה המת, קינג דיבר ללעג: "תראה אותה. מוצצת לו
בפעם האחרונה".[8]
אחד המקרים החמורים ביותר שחשף ה-FBI, הוא שקינג נראה כצוחק בעת שצפה בכומר אונס אישה.[9]
מסמכים אלו מראים גם על עדויות המצביעות על לפחות 40 מקרי ניאוף ידועים מצדו של
קינג, כאשר חשוב לזכור כי מרבית המסמכים הסודיים של ה-FBI עדיין לא ניתנים לפרסום. מעניין יהיה להיחשף למלואה
הפעילויות הלא מכובדות הללו מצד קינג כאשר המסמכים יהיו נגישים לקהל הרחב בעוד
מספר שנים. עובדה נוספת שהמסמכים כבר חושפים היא שקינג נהג לקיים אורגיות, בהן היה
חשוב שישתתפו זונות מהגזע הלבן.[10]
חלק ג': גזענות.
קינג הצהיר כי "הרוב המכריע של האמריקנים הלבנים הם
גזענים"[11] וכי הם מסרבים לחלוק את כוחם. הפתרון שלו היה חלוקת עושר וכוח
מחודש באמצעות פיצויים על העבדות ומכסות גזעיות:
"שום כמות של זהב לא תוכל לספק פיצוי הולם לניצול והשפלת הכושי
באמריקה לאורך מאות שנים. כל העושר של החברה האמידה הזו לא יכול לשלם את החשבון.
עם זאת ניתן להציב מחיר על שכר שלא שולם ... התשלום צריך להיות בצורת תוכנית
מסיבית של הממשלה של צעדים מיוחדים ומפצים שיכולים להיחשב כהסדר ... הצדקה מוסרית
של צעדים כאלה לכושים נעוצה בשוד הטמון במוסד העבדות..." הוא כינה את תוכניתו
"מגילת הזכויות עבור החלשים". כמה לבנים עניים יקבלו גם הם פיצויים
מכיוון שהם "קורבנות נגזרים מהעבדות", אך רווחתם של השחורים הייתה המוקד
המרכזי שלו.[12]
קינג זכה לשבחים, מכל קצוות הקשת הפוליטית, כמקדם גדול של
עיוורון צבעים גזעיים. הללו מתמקדים בצורה צרה למדי במשפט אחד בנאום "יש לי
חלום", בו אמר שהוא רוצה לחיות במדינה בה אנשים "לא ישפטו על פי צבע
עורם אלא על ידי תוכן אופיים". אולם המציאות ההיסטורית היא שקינג דרש מכסות
מינימליות לשחורים, ללא קשר ליכולות, כישורים או השכלה. "אם עיר מונה כ-30%
אוכלוסיית כושים, אז זה הגיוני להניח שלכושים צריך להיות לפחות 30% מהמשרות בחברה
מסוימת, ומשרות בכל הקטגוריות ולא רק בתחומי עבודת כפיים."[13] למעשה, אפליה
מתקנת לכל דבר ועניין, מה שאומר שלקינג לא היה שום עניין בזכויות שוות, כפי שהרבה
פעמים נטען לגביו.
נאמר כי אחד ההישגים הגדולים ביותר של קינג היה העברת חוק
זכויות האזרח משנת 1964. בטקס החתימה ב-2 ביולי הוא עמד מאחורי הנשיא לינדון
ג'ונסון כאורח מרכזי. הסוכנות הפדרלית שנוצרה על ידי החוק, נציבות שוויון
הזדמנויות בעבודה, עוקבת כיום אחר נוהלי קבלה לעבודה ומבטיחה כי רצונותיו של קינג
להעדפות גזעיות ואי שוויון ימשיכו להתקיים.
את כל הכישלונות והנחשלות של השחורים דאג תמיד להאשים
ב"הדיכוי הלבן". באחד הראיונות הוא פעם אמר: "אני חושב שעלינו
להודות בכנות כי יש להאשים את הבעיות בעולם כיום, כאשר הן קשורות לשאלת הגזע, בכל
תורת העליונות הלבנה, בכל תורת הגזענות, ותורות אלה נוצרו דרך הגזע הלבן וניצול
עמי העולם הצבעוני." אם העולם הלבן "לא יפסיק את הגזענות והדיכוי הזה,
אז אנחנו יכולים להגיע בסופו של דבר לעולם עם סוג של מלחמת גזעים".[14]
חלק ד': קומוניזם.
בנאומיו הפומביים, קינג מעולם לא כינה את עצמו קומוניסט, אלא
טען כי הוא תומך בסינתזה של קפיטליזם וקומוניזם: "קפיטליזם לא מצליח להבין
שהחיים הם חברתיים. הקומוניזם לא מצליח להבין שהחיים הם אינדיבידואליים. האמת לא
נמצאת לא באינדיבידואליזם המחוספס של הקפיטליזם ולא בקולקטיביזם הלא אישי של
הקומוניזם. מלכות האל נמצאת בסינתזה שמשלבת את האמיתות של שני הניגודים הללו."[15]
עם זאת, דייוויד גארו גילה כי בפן האישי, קינג "הבהיר בפני
חברים קרובים כי מבחינה כלכלית הוא מחשיב את עצמו למה שהוא מכנה מרקסיסט."
גארו מציג דיווח של שיחה בין האינטלקטואל המרקסיסט השחור סיריל ליונל רוברט ג'יימס
לבין קינג: "קינג התכופף אלי ואמר, 'אני לא אומר דברים כאלה מעל דוכן
הנואמים, ג'יימס, אבל זה מה שאני באמת מאמין' ... קינג רצה שאדע שהוא הבין וקיבל,
ולמעשה הסכים, עם הרעיונות שהצגתי - רעיונות שהם מרקסיסט-לניניסטיים מיסודם ...
ראיתי אותו כאדם שרעיונותיו היו מתקדמים כמו של כל אחד מאתנו בשמאל, אך, כפי שהוא
אמר לי שבפועל, לא יכול היה לומר דברים כאלה מעל דוכן הנואמים ... קינג היה אדם עם
רעיונות ברורים, אך עמדתו כאיש הכנסייה וכו' הטילה עליו את נחיצות המתונות."
ג'וספוס פיוס ברבור, חבר קרוב של קינג מימי הסמינר, הסכים גם כן ש"מבחינה
כלכלית הוא היה מרקסיסט".[16]
חלק מהיועצים המשפיעים ביותר של קינג היו קומוניסטים עם קשרים
ישירים לברית המועצות. אחד מהם היה היהודי סטנלי לויסון, אותו כינה גארו
"היועץ הפוליטי החשוב ביותר" של קינג ו"המרפק של מרטין לותר
קינג." הוא ארגן גיוס כספים עבור קינג, ייעץ לו בנושאי מסים ואסטרטגיה
פוליטית, כתב מכתבי התרמה ואת נאום ועידת עובדי האריזה, ערך חלקים מספריו, יעץ לו
בנאום הלאומי הראשון שלו והכין את קינג לשאלות התקשורת. קורטה סקוט קינג, אשתו של
קינג, אמרה על לויסון כי הוא "פועל ברקע, תרומתו הייתה הכרחית", וגארו
אף כותב שהקשר עם לויסון היה "ללא ספק הידידות הקרובה ביותר של קינג עם אדם
לבן."
אין זה קשה לנחש את השקפותיו הפוליטיות של לויסון. ספרו של ג'ון
בארון "מבצע סולו", עוסק ב"מבצע המודיעיני החיוני ביותר שביצע ה-FBI אי פעם נגד ברית המועצות."[17] חלק מהעבודה שלו
הייתה לעקוב אחר לויסון שלדברי בארון "זכה לכניסה למעגל הפנימי של המחתרת
הקומוניסטית" בארצות הברית. גארו, חרף היותו מגנו של קינג, מודה שלויסון היה
"אחד משני בעלי הכספים הבכירים ביותר" של המפלגה הקומוניסטית של ארצות
הברית (CPUSA), שקיבלה כמיליון דולר בשנה מברית המועצות. גארו מצא כי לויסון היה
"מעורב ישיר בעסקאות הכספיות הרגישות ביותר של המפלגה הקומוניסטית",
והודה כי היו עדויות ממקור ראשון ל"קשר הכספי של לויסון לברית המועצות."
האנטר פיטס אודל, פעיל זכויות שחור שנבחר ב-1959 לוועדה הלאומית
– הגוף השלט של המפלגה הקומוניסטית – היה חבר מפלגה נוסף שהיה מקורב לקינג. למעשה,
הוא היה מס' 5 בדירוג הקומוניסטים בארה"ב. לפי דוחות ה-FBI, הציב לויסון את אודל בראש המשרד של קינג בניו יורק, ולאחר
מכן המליץ כי יהפוך גם לעוזר המנהלי שלו באטלנטה.
קינג ידע שמקורביו הם קומוניסטים. הנשיא קנדי עצמו נתן
"פקודה אישית מפורשת" לקינג בה המליץ כנגד "ההתאגדות המזעזעת שלו
עם סטנלי לויסון." פעם כשהלך באופן פרטי עם קינג בגן הוורדים של הבית הלבן,
קנדי הזכיר גם את שמו של אודל ואמר לקינג: "הם קומוניסטים. אתה צריך להיפטר
מהם".[18]
הקשרים הקומוניסטים עוזרים להסביר מדוע היועץ המשפטי לממשלה
רוברט פ. קנדי אישר ל-FBI להאזין
לטלפונים הביתיים והמשרדים של קינג באוקטובר 1963. קנדי, כמו אחיו ג'ון, היה בעל
אהדה רבה כלפי קינג, אך היה מודע גם לאיום הקומוניזם.
גארו ניסה לפטור את קינג מהאשמה שהוא שותף אידאולוגי בטענה
שלויסון נפרד מהמפלגה הקומוניסטית בזמן שעבד אצל קינג, כלומר מרגע שפגש אותו בקיץ
1956 ועד מותו של קינג ב-1968. עם זאת, ברור שהפסקה רשמית למראית עין מהמפלגה לא
בהכרח אומרת היפרדות ממטרות הקומוניזם או עם ברית המועצות.
ג'ון בארון טוען כי אם לויסון באמת היה עורק ומוותר על
הקומוניזם, הוא לא היה נפגש עם עמיתיו "לשעבר", כמו פקיד המפלגה לם
האריס, האנטר פיטס אודל ורוי בנט (אחיו התאום של לויסון ששינה את שם משפחתו). הוא
גם היה מקורב לקצין הק.ג.ב. החשוב ויקטור ליסיובסקי, שהיה עוזרו של ראש
האו"ם. בארון שואל בספרו מדוע העביר ליסיובסקי כל כך הרבה זמן וסיכן את
הקריירה שלו בפגישות עם לויסון, עו"ד פשוט שלכאורה לא יכול היה לספק מידע
אקוטי לק.ג.ב., שלא לדבר על העובדה שגם עזב לכאורה את המפלגה?
קומוניסטים אחרים שעבדו עם קינג כללו את אוברי וויליאמס, ג'יימס
דומברובסקי, קרל בראדן, וויליאם מליש, אלה ג'יי בייקר, בייארד רוסטין ובנג'מין
סמית'. קינג גם "קישר ושיתף פעולה עם מספר קבוצות המוכרות כארגוני חזית של
המפלגה הקומוניסטית האמריקאית או שחתרנים חדרו אליהן והן הושפעו רבות על ידי חברי
המפלגה הקומוניסטית"[19] - למשל, קרן החינוך של ועידת הדרום; הוועדה לאבטחת
צדק עבור מורטון סובל; עובדי החשמל, הרדיו והמכונות המאוחדים של אמריקה; גילדה
עורכי הדין הלאומית; ומכון מחקר היילנדר.
ללא ספק, המפלגה הקומוניסטית האמריקאית ניסתה להשפיע על קינג.
כפי שמציג בארון, דוח של ה-FBI מ-6 במאי
1960 מאת ג'ק צ'ילדס, אחד המרגלים המוכשרים ביותר של ה-FBI ומקבל מדליית החופש המודיעין הנשיאותית, אמר כי המפלגה
הקומוניסטית "מרגישה שזה בהחלט לטובתה של המפלגה למנות חברי מפלגה מצטיינים
לפעילות עם הקבוצה של לותר קינג. מדיניות המפלגה כרגע היא להתרכז במרטין לותר קינג."
כפי שסיכם הסנאטור הרפובליקני ג'סי הלמס מצפון קרוליינה בנאום
לסנאט, הברית של קינג עם הקומוניסטים הייתה עדות ל"קומוניסטים מזוהים ... בעת
ובעונה אחת, קינג סמך עליהם בכתיבת נאומים, לגיוס כספים ולהעלאת המודעות הציבורית.
הם, בתורם, השתמשו במעמדו ובתהילה שלו לטובתם."[20] הסנאטור הלמס ציטט גם את
חבר הקונגרס ג'ון מ. אשרברוק, חבר ועדת בית הנבחרים לפעילות אנטי-אמריקנית:
"קינג עבד בעקביות עם קומוניסטים ועזר להעניק להם מכובדויות שהם אינם ראויים להן.
אני מאמין שהוא עשה יותר למען המפלגה הקומוניסטית מאשר כל אדם אחר בעשור הזה".[21]
חלק ה': שימוש בדת.
לעיתים קרובות בנאומיו נהג לותר להתייחס לאלוהות או לכתבי
הקודש. עם זאת, היו לו ספקות לגבי הנחות יסוד רבות של הדת. הוא ציין שקיבל הסמכה
דתית, אולם המאגר המקוון של אוניברסיטת סטנפורד כולל את עבודות הסמינר של קינג,
שבהם הוא חולק על הבסיס התאולוגי של הנצרות, והוא הציע "להפשיט אותו מהפרשנות
המילולית שלהם."
אם כך, מיליונים ברחבי העולם רואים בקינג משיח מוסרי, ובתי ספר
אמריקאים מלמדים ילדים קטנים לשבח אותו. בארצות הברית ישנם כ-800 רחובות על שמו.
זאת בעיקר משום שרק מעטים מודעים להיבטים השליליים של חייו. הדימוי שיש לרוב
האנשים של קינג הוא אפוא חלקי ואינו שלם. במוחם של רבים, קינג עולה על אמריקאים
אחרים כמורה וסופר מכובד, ללא הידיעה כי גנב לעתים קרובות את דבריהם של אחרים. אנשים
מאמינים שהיה איש דתי, אך בפועל הוא הטיל ספק בכמה מהיסודות של האמונה. ארה"ב
מכבדת את קינג, אך הוא עבד בצמוד עם קומוניסטים אשר כיוונו להשמידה. הוא הכחיש את
ההבדלים הגזעיים, אך נלחם למען הפלייה גזעית בצורת של מכסות והפלייה מתקנת. הוא
טען שהוא בעד חופש, אך ביקש להכריח אנשים להתחבר זה עם זה וקידם את רעיון חלוקה
מחדש של העושר. הוא ציטט את דברי התנ"ך וטען כי הוא שואף להיות יותר כמו אבי
הנצרות, אך עמיתיו ידעו טוב יותר.
[1] https://rense.com/general75/king.htm
[2] Theodore Pappas (ed.), The Martin Luther King, Jr.
Plagiarism Story, The Rockford Institute, 1994. see also: Theodore Pappas,
Plagiarism and The Culture War : The Writings of Martin Luther King, Jr, and
Other Prominent Americans, Hallberg Pub Corp, 1998.
[3] Michael Eric Dyson and David L. Jagerman, I May Not Get
There with You: The True Martin Luther King, Jr, Free Press, 2001, p. 161.
[4] https://slate.com/culture/1998/02/all-king-s-men.html
[5] http://news.google.com/newspapers?nid=2457&dat=19950126&id=bK5JAAAAIBAJ&sjid=pg4NAAAAIBAJ&pg=1466,3120188
[6] David J. Garrow, MLK: An American Legacy: Bearing the
Cross, Protest at Selma, and The FBI and Martin Luther King, Jr, Open Road
Media, 2016.
[7] ibid.
[8] https://www.lrb.co.uk/v20/n06/letters
[9] [https://www.dailymail.co.uk/news/article-7071713/FBI-tapes-Martin-Luther-King-Jr-40-affairs-laughed-friend-raped-parishioner.html
[10] https://www.bbc.com/news/world-us-canada-41871956
[11] https://www.nytimes.com/1991/03/17/books/closer-than-we-knew.html
[12] https://www.huffpost.com/entry/labor-day-jobs_b_939827
[13] http://www.daveyd.com/articlemythofdrking.html
[14] Lewis V. Baldwin, To Make the Wounded Whole, Fortress
Press, 1992.
[15] [https://cpb-us-w2.wpmucdn.com/u.osu.edu/dist/a/1573/files/2015/01/the-radicalization-of-martin-luther-king-jr-1sekp22.pdf
[16] http://www.aavw.org/protest/king_backlash_abstract06.html
[17] John Barron, Operation Solo: The FBI's Man in the
Kremlin, Regnery History, 1997.
[18] Richard Reeves, President Kennedy: Profile of Power, Simon
& Schuster, 1994, p. 530.
[19] http://www.aavw.org/protest/king_backlash_abstract06.html
[20] http://www.aavw.org/special_features/govdocs_cq_abstract01.html
[21] http://www.aavw.org/protest/king_backlash_abstract06.html
