על העבדות, חלק ג'. והפעם, תופעת העבדות הגדולה ביותר בהיסטוריה.
על העבדות, חלק ג'.
והפעם, תופעת העבדות הגדולה ביותר בהיסטוריה.
תושבי המזרח התיכון עסקו בסחר העבדים במשך 1300 שנים, ושלחו עשרות מיליוני עבדים שחורים מעבר לסהרה והים האדום יותר מאשר שנשלחו אל מעבר לאוקיינוס האטלנטי.
מסה פרסית מהמאה העשירית על גיאוגרפיה עולמית תיארה אפריקנים שחורים כ"אנשים רחוקים מהסטנדרטים של האנושות". סופר פרסי מהמאה השלוש-עשרה טען כי "הקוף הוא יותר מרתק ויותר אינטליגנטי מהזאנג'י", מונח ששימש גם לאוכלוסייה השחורה הדוברת בנטו של מזרח אפריקה מדרום לאתיופיה, או לאפריקנים שחורים באופן כללי יותר. לדברי ההיסטוריון המפורסם אבן ח'לדון מהמאה ה-14, "האומות הכושיות הן, ככלל, כנועות לעבדות כי יש להן מעט אנושיות אך יש בהן תכונות הדומות למדי לאלה של בעלי חיים מטומטמים".[1]
טידיאן נדיאיי, אנתרופולוג והיסטוריון סנגלי, כתב סיפור נלהב על תפקידם של המזרח תיכונים בסחר העבדים האפריקנים השחורים, תחת הכותרת "רצח העם הנסתר".[2] הוא הראה שלמרות שעבדות הייתה קיימת באפריקה בין השבטים גם זמן רב לפני שהמזרח תיכוניים הגיעו לשם, לאחר הגעתם סחר העבדים היה גדול יותר בהיקפו וקטלני יותר בהשפעותיו. המזרח תיכוניים כבשו, שעבדו וסרסרו במיליוני אפריקנים שחורים, וכתוצאה מכך נהרגו מאות אלפים, זמן רב ובהיקפים גדולים יותר לפני הגעת האירופאים. היות וכל הגברים עברו תהליך של סירוס, כיום אין כמעט צאצאים שחורים במזרח התיכון לעומת מקומות אחרים, ועל כן אין מודעות לתופעה הזאת בעבר באזור הזה של העולם. אצטט חלק מהספר של נדיאיי (עם מעט פרפרזה):
"הם הביאו עימם מפולת של סבל. ככל שהמזרח תיכוניים התקדמו, עצם ההישרדות שלנו הפכה לאתגר אמיתי. מיליוני אפריקאים היו לקורבנות של פשיטות, נטבחו או נתפסו, שועבדו ונשלחו לארצות המזרח התיכון וצפון אפריקה. הם הוחזקו בתנאים לא אנושיים, בתוך שיירות ברחבי סהרה או בים, ובאזורי המסחר. כזאת הייתה מציאות הכיבוש של רוב המזרח תיכוניים אשר המירו את דתם של העמים האפריקאים, וכל זאת בעת שהתיימרו להיות אנשי דת ואמונה למופת. הם הלכו לעתים קרובות מאזור לאזור, ספר הקודש ביד אחת, וסכין הסירוס באחרת, מובילים "חיי תפילה" צבועים, ומעולם לא השמיעו קול מבלי להזכיר את האל שלהם או שליחו. עקרונות יפים ואצילים נדרסו ונרמסו עם כזאת שמחה, כזה זעם, כזה חוסר יושרה על-ידי אלו שכבשו את אפריקה בכוח החרב. שכן מאחורי העילה הדתית הזאת, הם ביצעו את הפשעים המבעיתים ביותר ואת מעשי האכזריות הנוראים ביותר. סחר העבדים האטלנטי נמשך ארבע מאות שנים, ואילו המזרח תיכוניים פשטו על אפריקה שמדרום לסהרה במשך 1300 שנים ללא הפרעה. רוב הגברים שנשלחו נעלמו בשל היחס הבלתי אנושי וסירוסם השיטתי. למרות שאין דרגות של אימה או מונופול על אכזריות, אפשר לטעון, ללא כל סתירה, כי סחר העבדים ומלחמת הקודש שבוצעה כדי להשיג שבויים עבור טורפים אלה ללא רחמים היו הרבה יותר הרסניים מאשר הסחר אטלנטי. וזה עדיין מתבצע מתחת לאף שלנו."[3]
ההיסטוריון הצרפתי אוליבייה גרנוו, מומחה של ההיסטוריה של העבדות, טוען כי בין המאה השביעית לבין 1920, סוחרים מזרח תיכוניים טיפלו ביותר מ-17 מיליון עבדים שחורים, מהם יותר ממיליון וחצי מתו בדרך, רבים ברחבי הסהרה.[4] מדובר בנתון מינימליסטי, שכן אפשר כי המספר האמתי חוצה את גבול ה-100 מיליון. במאה התשע-עשרה לבדה, יותר ממיליון עבדים יוצאו מנמלי המזרח של אפריקה לתימן, לסעודיה ולמפרץ הפרסי; מיליונים נוספים הובלו בתוך אפריקה לאורך החוף המזרחי.[5] מספר רב של עבדים היו בשימוש במזרח אפריקה עצמה, במטעי ציפור בזנזיבר או מטעי גידול דגנים, שמן, סוכר, וכותנה. אחרים עבדו בחפירת שרף או באיסוף חזזיות ששימשו להכנת צבעים.[6] רבים מהעבדים שהובלו על פני הים האדום ומפרץ עדן ונשלחו בסופו של דבר לאנטוליה, איראן, צפון הודו או חזרה למצרים. הסריסים היו בביקוש גבוה במיוחד אצל משפחות תורכיות ואיראניות עשירות.[7]
ישנן עדויות למצוקתם של הזכרים השחורים הצעירים שנתפסו ונמכרו כסריסים, במה שקרוי "הסחר הנורא". סריסים, בעיקר מאפריקה שמדרום לסהרה, נדרשו בעיקר לפקח על האחוזות של אנשים עשירים באזור הים התיכון הדרומי, שכן "אפשר לסמוך עליהם עם מספר גדול של נשים פוריות".[8] הסירוס בוצע לרוב בילדות, כאשר היה להם הסיכוי הטוב ביותר לשרוד את התהליך המסוכן הזה, שכלל לרוב הסרה מוחלטת של האשכים והפין. הסכנה המיידית הייתה דימום, מה שעלול לגרום למוות מהיר מאוד. סכנה נוספת הייתה הזיהום באזור האקלים הטרופיים, דבר שעלול לגרום למוות תוך מספר ימים. שיעורי התמותה יכלו להגיע ל-90% ויותר. שיעור תמותה זה הפך את השורדים לנדרשים במיוחד: "סוחרים תורכים אמרו כי היו מוכנים לשלם 250 עד 300 דולר כל אחד לסריסים בבורנו (צפון-מזרח ניגריה), בתקופה שבה המחיר המקומי של עבדים צעירים זכרים לא עלה על 20 דולר."[9]
אף על פי שהבריטים והצרפתים כפו את סיימו של מנהג השימוש בסריסים בקולוניות שלהם במצרים ובהודו, המנהג המשיך באיראן. סריסים עדיין היו מיוצאים ממזרח אפריקה בתחילת המאה העשרים.[10]
צילום: מארק פרז, 1882 על ספינת עבדים.
[1] Bernard Lewis, Race and Slavery in the Middle East: An Historical Enquiry (New York: Oxford University Press, 1990), pp. 50–53.
[2] Tidiane N’Diaye, Le génocide voilé: Enquête historique (Paris: Gallimard, Continents noirs, 2008).
[3] ibid., pp. 10-11.
[4] Olivier Pétré-Grenouilleau, Les traites négrières: Essai d’histoire globale (Paris: Gallimard, 2004), pp. 147–48.
[5] Clarence-Smith, “The Economics of the Indian Ocean and Red Sea Slave Trades in the 19th Century,” p. 1.
[6] ibid., p. 4.
[7] ibid., p. 5.
[8] Jan Hogendorn, “The Hideous Trade: Economic Aspects of the ‘Manufacture’ and Sale of Eunuchs,” Paideuma, vol. 45 (1999), p. 137.
[9] ibid., p. 146.
[10] Clarence-Smith, “The Economics of the Indian Ocean and Red Sea Slave Trades in the 19th Century.”
