אפיקטטוס - מעבדות לחירות סטואית
אפיקטטוס - מעבדות לחירות סטואית
אֶפּיקטֵטוס (c. 55- c. 135) היה פילוסוף יווני סטואי יליד הייראפוליס שבאנטוליה, וכן עבד לשעבר
שהפך למורה. סגנונו היה מאוד מיוחד ומשפיע, היה לו חוש הומור שנגע בסרקזם, הוא
דיבר עם תלמידיו בצורה בוטה ואמר את הדברים בדיוק כפי שראה אותם. ניתן אף לטעון
שאפילו לצד ענקים אחרים מהאסכולה הסטואית - מרקוס אורליוס (אשר מזכיר את אפיקטטוס
בכתיבתו), סנקה ו-זנון - הפילוסופיה שלו היא ללא ספק הצורה השימושית ביותר של
הסטואיזם, המהווה בעצמה את השימושית ביותר מבין הפילוסופיות העתיקות.
אפילו גיבור מלחמת וייטנאם, האדמירל
האמריקאי ג'יימס סטוקדייל שהיה שבוי מלחמה במשך שבע שנים, מציין את אפיקטטוס על כך
שסיפק לו מסגרת מנטלית כיצד לסבול את העינויים שהוא נתון להם. עת היה נתון לעינוי
של רגליו הוא בהחלט זכר שלאפיקטטוס הייתה רגל נכה שייתכן שנשברה. כפי שכתב
אפיקטטוס: "מחלה היא מכשול לגוף, אבל לא ליכולת שלך לבחור, אלא אם כן זו
הבחירה שלך. צליעה היא מכשול לרגל, אבל לא ליכולת הבחירה שלך. תגיד את זה לעצמך
לגבי כל מה שקורה, אז אתה תראה מכשולים כאלה כמכשולים למשהו אחר, אבל לא לעצמך".
הוא היה עדיין עבד עת הגיע לרומא,
ואפשר שמה שהעניק השראה לסטואיזם המאוחר יותר שלו הייתה העובדה שהאדון שלו,
אֵפּאָפְרוֹדיטוס, היה בעצמו עבד לשעבר של אדון אשר ייתכן כי הנחיל סביבה ביתית
אלימה - הקיסר נירון. לפי הפילוסוף קלסוס, אפאפרודיטוס שבר את רגלו של אפיקטטוס,
מה שהפך אותו לצולע במשך שארית חייו. הוא הזהיר את אדונו שרגלו תשבר אם ימשיך
לפגוע בו, וכאשר הדבר קרה, הוא ציין כי "אמרתי לך". ייתכן כי הייתה זו
היוולדותו הרוחנית של הסטואיזם שלו, אם כי אמיתות הסיפור מוטלת בספק. ידוע
שאפאפרודיטוס אפשר לאפיקטטוס ללמוד פילוסופיה תחת מוסוניוס רופוס הסטואי ולאחר
מותו של נירון ב-68 אפיקטטוס שוחרר בגיל 33 והמשיך ללמד ברומא פילוסופיה סטואית
במשך כרבע מאה. בשנת 93 גירש הקיסר דומיטיאנוס את כל הפילוסופים מרומא ואפיקטטוס
עזב ל-ניקופוליס ביוון והקים בית ספר משלו לפילוסופיה.
הוא העביר את שארית חייו בניקופוליס
ולאחר שפרש התמקד בהקמת המשפחה, אם כי בשלב הזה כבר היה מבוגר מדי לילדיו משלו
ונאלץ לאמץ. הדבר מעיד על ההתמסרות האדירה וההקרבה האישית שעשה לטובת הלמדנות שלו.
הייתה לו התייחסות ברורה לפילוסופיה הסטואית כבעלת חשיבות עליונה עבור חיים בעלי
משמעות ואתיקה.
אפיקטטוס ראה את בית הספר שלו כמו
בית חולים בו ה"לקוחות" עוזבים בריאים יותר מאשר היו כאשר נכנסו פנימה.
השתתפות בהרצאותיו פירושה שאיפה לחיות חיים טובים יותר - נטולי כעס, חוסר שביעות
רצון, חרדה, אומללות וכו'.
שמו של חיבורו המפורסם
"אנכירידיון" (Ἐγχειρίδιον), אותו ניתן לכנות "המדריך לחיים הטובים", מגיע מהשורש χείρ, אשר משמעותו
המילולית דבר קטן אותו מחזקים ביד, למעשה מדריך ידני. המונח הלטיני הינו "Vade mecum" - "מגיע יחד איתי". החיבור הזה, כמו גם חיבורו השני "השיחות
של אפיקטטוס" (Ἐπικτήτου διατριβαί), לא נכתב בידי אפיקטטוס עצמו אלא על ידי תלמידו המוכשר ביותר
אריאנוס ילוד ניקומדיה, אשר חיבר בין היתר גם את ב-"אנבסיס" של אלכסנדר,
אשר קרוב לוודאי המקור החשוב ביותר אודות מסעותיו הצבאיים של אלכסנדר הגדול.
המדריך הקצר מנסה לספק פילוסופיה ועצות אתיות במטרה לשמור על חופש נפשי ואושר בחיי
היומיום.
אנכירידיון מורכב מ-53 פרקים
קצרים כאשר כל פרק מורכב ממספר פסקאות שמרכזות את מיטב לימודיו של אפיקטטוס והבסיס
הפילוסופי הסטואי שלו. זהו אחד החיבורים הקאנוניים של האסכולה הסטואית וכלל אחד
החיבורים החשובים ביותר שהשתמרו מהעת העתיקה. אפיקטטוס יוצר הבחנה ברורה בין
המחשבות והרגשות שלנו - שבהם אנו שולטים - לבין העולם החיצוני, שלעתים קרובות נמצא
מעבר לשליטתנו. אפיקטטוס גם מסביר שמה שקורה לנו אינו חשוב כמו איך שאנחנו מגיבים
למה שקורה לנו. אנחנו בהחלט חייבים להיות מודעים לסכנות והאיומים החיצוניים
והפנימיים ולנסות להתריע בפני מי שצריך ואת הקרובים לנו, אולם יש לעשות זאת בצורה
רגועה ורציונלית. כפי שכתב אפיקטטוס:
"לא משנה מה יקרה,
בכוחי להפוך את זה לטובתי."
אנחנו נמצא ערך אמיתי רק בהתנהגות
מוסרית עם מעלות וסגולות, ובלקבל כל מה שקורה לנו; אפילו לקבל את כל מה שקורה
בעולם כולו. ה-אנכירידיון מיועד בראש ובראשונה לאלו המיועדים או מעוניינים להיות
פילוסופים, כאשר עבור אפיקטטוס הסטואי הכוונה לאלה שמתרגלים דרך חיים מסוימת ולא
אנשים שמדברים על תיאוריות פילוסופיות. מבחינתו מעטים מאוד ניתן להגדירם באמת
כפילוסופים אשר מעריכים את אשר מגיע מהראש לעומת "הוולגריים" אשר רודפים
ומושפעים מדברים חיצוניים. אנחנו מבססים את האושר שלנו על העולם סביבנו, אולם כל
מי שבאמת הופך לפילוסוף יכול למצוא את האושר שמגיע מבפנים.
אפיקטטוס מלמד אם כך שלא נוכל לקבל
הן חיים המבוססים על סיפוקים חיצוניים והן חיים פילוסופיים שבהם האושר מגיע
מבפנים. עלינו להתמסר לחלוטין להכחשת דברים שנראים טוב או רע אך אינם בשליטתנו.
"עליך לטפח או את היכולות הפנימיות שלך או החיצוניות ולהחיל את עצמך או
לדברים בתוכך או בלעדיך; כלומר, להיות או פילוסוף, או אחד מהוולגריים." כדי
לתרגל זאת, עליך לתעדף את הפילוסופיה על פני דברים שאתה מאוד רוצה אותם אבל עלולים
להפריע לך רגשית. יש להקריב עיסוקים שעלולים לכלות אותך לטובת עבודה על האופי שלך
ועשיית דברים סגולתיים.
אפיקטטוס הזהיר מפני
"'המונים" שיכולים להשתמש בשכנוע המוני כדי לדחוק את ההתקדמות. "זה
בלתי נמנע שאם אתה נכנס למערכות יחסים עם אנשים על בסיס קבוע, אתה תגדל להיות
כמוהם ... זכור שאם אתה מתאחד עם מישהו מכוסה עפר אתה בקושי יכול להימנע מלהיות
מלוכלך בעצמך." לחיות בצורה סגולתית, להיות אדיש למה שאינך יכול לשלוט בו,
להתנגד לרצון לדברים חומריים אלו דברים שיש לתרגל אותם שוב ושוב.
התמה החשובה ביותר בכתבותיו של
אפיקטטוס זהו קונספט החירות. ללא ספק כתוצאה מהעובדה שנולד לעבדות. החירות היא לא
שאלה של מעמד חוקי, ולא של היכולת לעשות מה שרוצים. במקום זאת, זוהי גישה מנטלית
לפיה אנו אחראים על השיפוטים שלנו ומקבלים ברצון שאנו צריכים לחיות בהתאם לטבע,
ללא קשר לנסיבות החיצוניות שלנו. בתור עבד לשעבר, אפיקטטוס הבין שאנחנו יכולים
להפוך לעבדים של הדחפים והרצונות שלנו ולהפוך לבני ערובה של הדרישות לטובין חומרי
או דברים אחרים שאינם "תלויים בנו", כדבריו.
אפיקטטוס מלמד את תלמידיו כיצד לנהל
רגשות לא בריאים כגון פחד, כעס, חרדה, טינה ואבל - אותו סוג של רגשות שאוחזים בנו
במאה ה-21 בדיוק כפי שהשפיעו על אותם התלמידים לפני אלפיים שנה. ללא ספק, החזרה
לספרות הקלאסית יכולה כיום יכולה לעזור לנו יותר מכל מיני "גורו" עזרה
עצמית מודרניים.
אפיקטטוס שואל מה תלוי בנו כאשר
מישהו גס אלינו או מעליב אותנו? אנחנו לא יכולים לשלוט במה שהאדם השני עושה; אולם
יש לנו שליטה מלאה על האופן של התגובה שלנו. עבור אפיקטטוס, עלבון הוא רק עוד
הזדמנות להפעיל שיקול דעת ולפעול בצורה הטובה ביותר בה אדם יכול לפעול: על ידי
התעלמות מהעלבון, ואפילו תחושת רחמים על הפוגע. כיום, אם נרצה, אנחנו יכולים לתרגל
זאת כמעט מדי יום במדיות החברתיות.
אפיקטטוס מקבל על עצמו את
הפילוסופיה הטבעית של הסטואיזם ומבין שהיקום פועל בהתאם לסיבה ותוצאה. לכן, אין זה
הגיוני להתלונן על תופעות טבע כמו מחלות, אסונות, רעידות אדמה או שיטפונות. במקום
זאת, הדבר הסביר ביותר לעשות הוא לקבל אותן כפי שהן ולהתמקד בתגובתנו אליהן,
ולפעול באופן שממקסם את היכולות שלנו. ה"אסונות" לא נועדו לגרום לנו סבל
מכוון אלא נועדו לאתגר אותנו בכדי שנהיה חזקים יותר וזה מספק הזדמנות להתגבר
ולהוכיח את גדולתנו. בהתמודדות עם קושי, אנו יוצאים טובים יותר לאחר שעברנו אותו.
הימנעות מאתגרים זה לשלול מעצמנו את האפשרות לגלות את מה שאנחנו מסוגלים לו.
כפי שכותב אפיקטטוס: "מה היה
קורה להרקולס, אתה חושב, אם לא היו אריה, הידרה, אייל או חזיר - ולא פושעים פראיים
שאפשר להיפטר מהם מהעולם? מה הוא היה עושה בהיעדר אתגרים כאלה? ברור שהוא פשוט היה
מתהפך במיטה וחוזר לישון. אז בכך שהוא מעביר את חייו בפאר ובנוחות, הוא לעולם לא
היה מתפתח להרקולס האדיר."
כבני אדם, אנו יכולים לנסות להבין
את הטבע החיצוני ולהתאים את עצמנו אליו באופן מושכל במעשינו ובעמדותינו, או שאנו
יכולים להתנגד לו ולהתמודד בכוח עם מצבים שאין לנו יכולת אמיתית לשלוט בהם בגלל
הסיבתיות הטבעית שלהם.
המילה היוונית "פרואירסיס" (προαίρεσις) - "אופי מוסרי" - מתורגמת לעיתים כ"כוח רצון". עבור
אפיקטטוס, אנחנו כוח הרצון של עצמנו, זו היכולת שלנו לשפוט ולקבל החלטות, חופש
הבחירה. זה מי שאנחנו, כחיות המסוגלות להיגיון ולבלום אימפולסיביות. זה מה שמבדיל
אותנו, עד כמה שאנחנו יכולים לדעת, מכל המינים האחרים על פני כדור הארץ. אנו
מבדלים בין "החיצוני" שקורה לנו ל"פנימי" שמגיע מאתנו
ואפיקטטוס מאמין שמרבית הבעיות בחיי בני האדם מגיעות מחוסר היכולת שלהם להבחין בין
השניים ובכך הם מעניקים דומיננטיות ל"חיצוני".
במידה ומתרחש אירוע לא רצוי, רחמים
עצמיים יהיו לא יותר מהוספת שמן למדורה. במקום זאת אנחנו יכולים לבחור לבנות מחדש. לנו,
בני האדם הרציונליים, יש את היכולת תחילה להעריך, אחר כך להפנים ולהבין ורק אז
לבחור כיצד להגיב.
אפיקטטוס מזכיר לנו שאנחנו מגדירים
את הסטנדרטים עבור עצמינו לחיינו. המנהיגים הטובים ביותר לא מדברים, הם עושים
והמעשים שלהם מדברים בעד עצמם. בני אדם נוהגים להעריץ את אלו אשר מבצעים בחירות
נכונות ומשמשים כדוגמה חיובית. עלינו להיות ממוקדים באופן בו אנחנו חיים בפועל
ובאילו בחירות אנחנו עושים. בכך אנחנו צריכים להשקיע יותר מכל. "לעולם אל
תקרא לעצמך פילוסוף ואל תדבר רבות בקרב הלא-למדו על תאורמה (משפט מתמטי), אלא תנהג
בהתאם אליהם. לכן, בבילוי, אל תדבר על איך אנשים צריכים לאכול, אלא תאכל כמו שאתה
צריך."
הניסיונות לשחות נגד הזרם מהר מדי
לא תמיד מצליחים. במקום להתעקש בכוח על מה שאנחנו רוצים, "אל תדרוש שדברים
יקרו כפי שאתה רוצה, אלא תרצה שהם יקרו כפי שהם קורים". תחיו לפי העיקרון הזה
שום דבר לעולם לא יפריע לכם. ייתכן שהאינסטינקט שלנו הוא להתנגד לאורח חיים
"פסיבי" שכזה לכאורה, אולם אין אפיקטטוס אומר שאנחנו פשוט נותנים לכל דבר
לקרות. ה-אנכירידיון מציין שצריך לפעול לפי סגולה כגון אינטרסים בסיסיים ולא
להיבלם אם אחת מהתוכניות שלנו משתבשת או שנתקלנו באסון. החתירה למטרות שאנו מוצאים
בהן משמעות אך גם המוכנות לשחרר אותן בהתראה של רגע אם אנחנו חייבים אינן סותרות
זו את זו. "השתמש רק בפעולות המתאימות של רדיפה והימנעות; ואפילו אלו בקלילות
ובעדינות ובהסתייגות”.
יש מעט דברים בחיים שאנחנו באמת
צריכים. כל השאר, עלינו להיות מוכנים לאבד אותם והטוב ביותר לנו זה להיות מאושרים
גם אם לא נשיג את מה שאנחנו רוצים. אפיקטטוס אומר שעלינו לזכור שכל מה שניתן לנו
גם יילקח מאתנו בשלב מסוים ואסור לנו להתאבל כשאנחנו מאבדים דברים. שום דבר בחיים
האלה אינו שלנו באמת.
אפיקטטוס הבין שאנו נוטים לפעול
בעיקר מתוך הרגל וכן נוטים להאמין שאופי הפעולה שלנו חקוק בסלע. הוא עודד את
תלמידיו להגדיר מספר עקרונות וסטנדרטים לפיהם הם צריכים לפעול ולא לסטות מהם ככל
האפשר. זה בהחלט לא פשוט, אולם לאט אבל בטוח, צעד אחר צעד, יום אחר יום, אנחנו
יכולים להתקרב לדמות שאנחנו רוצים להיות. "רשום לעצמך מיד את האופי והצורה של
התנהגות שאותן תוכל לשמר גם לבד וגם בחברה."
האופי שלנו הוא הכל. לחיות בצורה
מוסרית עם מעלות וסגולות הוא אחד הדברים היחידים שאסור להתייחס אליהם באדישות.
עבור הסטואים, אופי, סגולה ומַעֲלָה הם מעל לכל. עלינו לעשות את מה שנכון ולא
להיות מודאגים במידה ומישהו אחר לא מאשר מעשה טוב. אתה צריך להישאר אדיש לדבר
שלילי ולעולם לא לתת לאדם אחר לשלוט בך במידה ויש לו ביקורת. אסור לך להתייחס
רגשית במידה ואומרים עליך דברים שליליים אשר יגרמו לך להגיב אליהם. שליטה עצמית
היא חובה וההתנגדות המוצלחת לפיתויים הינה מספקת בהרבה מההתמכרות או הכניעה אליהם.
הגבלת הרצונות והסלידות שלך היא תמה
מרכזית מאוד בכל הפילוסופיה הסטואית. הרצון שהדברים יתנהלו בדרך מסוימת תוביל לרוב
לאכזבה ולכעס כלפי הגורם לה, שהוא הטבע. אם אתה מאוכזב מהתוצאה, אתה לא מקבל את
המהלך הטבעי. על מנת ליישם זאת, אין לתלות תקוות בשום תוצאה סופית ספציפית.
כשחושבים על אפשרויות עתידיות, יש לזכור שיהיה זה בסדר מבחינתך לא משנה מה יקרה,
כל עוד אתה לא מאפשר לאופי שלך להיות מושחת.
אל לנו לעסוק יותר מדי בהתעסקויות
או בדיוני סרק על נושאים פופולריים כדי לא להישאב לדברים שוליים. למעשה כבר אפלטון
כתב על אנשים כאלו באלגוריה של המערה הצופים בצללים הנעים על הקיר. לא לדבר על
עצמנו יותר מדי שכן ייתכן שאחרים לא נהנים מזה כמונו. אין לקחת חלק בשיחה גסה
ולהבהיר לאחרים שאתה לא מסכים לדבר כזה, כגון רכילות.
אולם יותר מהכל אפיקטטוס מזכיר לנו
שאנחנו חייבים לזכור את אשר נמצא בשליטתנו ושאינו בשליטה שלנו. למעשה,
ה-אנכירידיון פותח עם אולי המקסימה הפילוסופית החשובה ביותר של הפילוסופיה הסטואית
- שאומרת בדיוק את זה. היא מזכירה לנו לא לכעוס או להתעצבן מדברים שאנחנו לא
יכולים להשפיע עליהם, כגון אנשים אחרים ואירועים חיצוניים ולהתמקד רק בעצמנו
ובהתנהגות שלנו.
כמות הדברים שמתרחשים שאינם
בהשפעתנו הינה עצומה ועלינו להרפות ולקבל את הדברים כפי שהם. אך יחד עם זאת, היחס
לדברים שנמצאים בהשפעתנו חייב להיות הפוך לגמרי והבחירות שלנו נמצאות בשליטתנו
המלאה. "חלק מהדברים בשליטתנו ואחרים לא. הדברים בשליטתנו הם דעה, רדיפה,
תשוקה, סלידה, ובקיצור, מה שהוא מעשינו שלנו. דברים שאינם בשליטתנו הם גוף, רכוש,
מוניטין, פקודות, ובקיצור, כל מה שאינו מעשינו שלנו". אנחנו שולטים אך ורק על
המעשים והתפיסות שלנו.
אם נתמקד במעשים שלנו ולא בכל דבר
שתלוי בפעולות של אחרים או בכל נסיבות אחרות מחוץ לשליטתנו הישירה, נהיה באמת
חופשיים. אנחנו נהיה עבדים כאשר נרצה דבר מה שרק מישהו אחר, או נסיבות מסוימות,
יכולים לתת לנו; במקרה כזה נהיה תלויים בגורם חיצוני בשביל האושר וכן נהיה חייבים
לפעול בדרך מסוימת על מנת להיות מאושרים. אפקטטוס מלמד אותנו לפשט את מה שאנו
עוסקים בו ולא להיות מושפעים רגשית ממה שקורה בעולם הגדול, שבו אין לנו כוח על
כלום מלבד על מה שאנחנו עצמנו עושים. אם משהו רע קורה, זה לא אמור להרגיז אותנו
אלא אם כן גרמנו לכך בעצמנו. לכן עבדו כדי להיות מסוגלים לומר לכל התרחשות קשה,
'את רק מראית עין ולא לגמרי הדבר שאת נראית'".
הימנעות מוחלטת ממה שנחשב בדרך כלל
ללא נעים בחיים היא בלתי אפשרית. עדיף שנוכל לשאת זאת על כתפינו ללא הפרעה רגשית.
כאשר הדברים אינם נמצאים בשליטה, "תהיה מוכן להגיד שזה כלום בשבילך." על
מנת להפסיק לראות את דברים שמחוץ לשליטתנו כאסון “יש לחשוב תחילה האם האסון נובע
ממעשיך, מעשיהם של אחרים או הטבע. אם זה לא בשליטתך - אין לכך חשיבות. יש לחזור על
הפעולה הזאת בכל פעם וכך זה יהיה מופנם יותר ויותר.
בהיותו מורה ברומא הוא זכה לשבחים
רבים מהמלומדים המוערכים ביותר. המלומד הנוצרי הקדום אוריגנס מאלכסנדריה כתב כי
אפיקטטוס היה גדול הסטואים ופופולרי יותר אפילו מאפלטון וכן אחד ממוריו של מרקוס
אורליוס והרודס אטיקוס. ועדיין, חרף מעמדו חי אפיקטטוס חיים צנועים ולימד כי
הפילוסופיה היא לפני הכל דרך חיים ורק לאחר מכן שיח ודיון על אופי החיים. עלינו
לקבל בזרועות פתוחות כאמור את מה שאינו בשליטתנו. אסור שיהיו לנו רצונות או סלידה
שנובעים מאירועים חיצוניים. אימוץ עקרונות ה-אנכירידיון, כמו גם הפילוסופיה
הסטואית כולה, פירושו שינוי האופן בו אנחנו רואים את העולם ומתקשרים עמו.
אכן, שוב חשוב לזכור כי הפילוסופיה
הסטואית נועדה להיות ראשית כל פרקטית שנועדה לעשייה מבוססת פילוסופיה. אפיקטטוס
מלמד להשתמש בכוח המובנה של בני האדם ושואל לעתים קרובות את תלמידיו מה החשיבות של
ההשכלה אם לא עושים בה שימוש? היישום הזה של הבחירה החופשית בולט במיוחד
ב"השיחות של אפיקטטוס", במיוחד במנהגים המציגים קשיים. הבחירה היא בין
לתקוף אותם ישירות או לסגת.
"כל מה שתכתוב
בכיתה יימס כמו שעווה בשמש."
בדומה ל-אנכירידיון, גם
"השיחות" מבקשות לפני הכל להבחין בין מה שאנחנו יכולים לשלוט בו לבין מה
שאנחנו לא יכולים לשלוט בו. שנית, יש לדאוג רק למה שבשליטתנו. יש לחשוב מחדש על
האתגרים השונים לא כמשהו שנגרם לנו או כפגיעה לא הוגנת בהתקדמות שלנו, אלא דווקא
כהזדמנות להוכיח את היכולות שלנו. ההשכלה והחינוך הם כאמור חסרי תועלת אם לא
מיישמים אותם בחיי היומיום. לחיות חיים של סגולה, ערכים וכבוד זהו תהליך לא קל ועל
כן עלינו לעשות את כל מה שאנחנו יכולים על מנת להגן על ההתפתחות שלנו. החופש
והחירות נקבעים על ידי החשיבה שלנו, לא על ידי הגוף, הכסף או הרכוש.
אפיקטטוס
מלמד אותנו שכל אינדיבידואל אחראי בלעדי לטוב שלו או לרוע שלו; למזל שלו או החוסר
מזל שלו; לאושר שלו או לייסוריו כלפי עצמו. אין דבר כזה להיות "קורבן".
הסבל נגרם מעצמו וניתן לרפא אותו באמצעות משמעת הנפש. זה לא הדברים עצמם שמרגיזים
אותנו, אלא התפיסה והפרשנות שלנו לגבי הדברים האלה. "כאשר אנו מתוסכלים, כועסים
או אומללים, לעולם אין להטיל אחריות על אף אחד מלבד עצמנו - כלומר, השיפוט שלנו".
